צמח צדק הקדמון קלב

כהזמנה ושוברה עמה לכך נראה דודאי דתנאי מהני: והגם כי זה נראה לי פשוט מטעם שכתבתי עם כל זה לפי שמקצת תלמידים מזדנזים בדבר אמרתי להביא ראיה שכן הוא דתנאי מהני לכל מילי שהרי כתבו רבינו ירוחם ור"י אבוהב הביאם הרב ב"י ובש"ע סימן מ"ב דמותר לשנות תפילין של ראש לשל יד אי אתני עליה מעיקרא הוא הדין נמי מהני תנאי לשנות מקלף לעשות בו תשמיש של חול דליכא למימר דלא מהני תנאי אלא כדי לשנות מקדושה לקדושה אחרת אף על פי שהיא קלה מראשונה כגון מתפילין של ראש לשל יד כיון דמכל מקום קדושה היא אבל מקדושה לחול לא דאם כן אי יש לחלק בתנאי תקשה לרבינו ירוחם ולר"י אבוהב שפסקו דמותר לשנות תפילין של ראש לשל יד על ידי תנאי ומייתי ראיה מפרק הקומץ דף ל"ד דקאמר התם ולמ"ד הזמנה מילתא היא דאתני עלייהו מעיקרא. דהוא הדין דאתני תנאי לשנות תפילין של ראש לשל יד מנא להו למילף כך דילמא שאני התם דמיירי בחדתא דלא הוי אלא הזמנה התם הוא דמהני תנאי אבל בעתיקא שכבר נשתמשו לקדושה חמורה מנא להו דמהני תנאי להורידם לקדושה קלה ועוד קשיא אר"י אבוהב דפסק נמי דהוא הדין אי אתני על סודר של תפילין דמותר למיצר ביה זוזי מנא ליה הא דילמא לא מהני תנאי אלא לשנות מקדושה לקדושה אחרת אף על פי שהיא קלה מראשונה מכל מקום קדושה הוה אבל לשנות מקדושה לתשמיש של חול מנא ליה דמהני תנאי אלא על כרחך דתנאי מהני בכל מקום וכן משמע נמי מדקדוק לשון הרב בהג"ה ש"ע שכתב וז"ל ואם התנה עליו מתחלה בכל ענין שרי עכ"ל ולא הוי צריך לכתוב אלא ואם התנה עליו מתחלה שרי אלא להורות בא שבתנאי אין לחלק כלל ובכל ענין מהני אפילו שהוזמן לגוף קדושה כגון קלף מותר לעשות ממנו תשמישי של חול כיון שהתנה מתחלה עליה: ומסתברא לי למימר כיון שרבינו ירוחם ור"י אבוהב פסקו דמותר לשנות תפילין של ראש לשל יד שנשתמשו כבר על ידי תנאי שהתנה מתחלה אית לן למילף מק"ו דמותר לשנות קלף שהוזמן לקדושה לעשות ממנו תשמיש של חול דזה פשוט הוא דבר שנשתמש בו כבר לקדושה חמורה ורוצה לשנות לקדושה קלה חמיר טפי מדבר שעדיין לא נשתמש לקדושה אלא שהזמין לכך ורוצה לשנות לחול אף על גב דהתם הוה מקדושה לקדושה והכא הוה מקדושה לחול מכל מקום כיון דהתם נשתמש כבר לקדושה חמורה חמיר טפי ואפילו הכי כתבו דמהני תנאי קלף דעדיין לא נשתמש כלל ולית ביה אלא הזמנה מכל שכן דמהני תנאי לשנות אפילו לתשמיש של חול: והנה מצאתי אחר כך שהרב בספר לבוש מלכות כתב שצריך עיון אי מהני תנאי בקלף כיון דהוי גוף קדושה ולי נראה בפשיטות דשרי ואין זה צריך עיון כלל מטעמים שכתבתי לעיל והנראה לעניות דעתי כתבתי: שאלה פ"ב שוכן סנה. את שלומו יענה. האלוף התורני. אבן פנה. רב תבונה. כמהר"ר יצחק: עתה באתי להודיע לך שקבלתי כ"י על ידי ציר בגוים. ואשר שאלת אותי בעובדא דאתי לידך באלמנה שניסת לכהן ח"י אייר תי"ד לפ"ק. ואחר כך בתשרי ט"ו בו. ילדה ולד נגמרו שעריו וצפרניו וקול בכייתו נשמע ברמה ככל ולד שכלו לו חדשיו ומתחלה היתה מכחשת לגמרי ואמרה שלא זנתה כלל אלא מבעלה הכהן נתעברה אחר שנשאה וילדה למקוטעין. עד שלבסוף אחר שבעלה חקר ודרש אותה והבטיחה שלא יבגוד בה אז הודית שזינתה באלמנות' עם בעל אחותה וממנו נתעברה וכן הודית נמי אח"כ בפני נשים זקנות. וגלית את דעתך שיש לאוסרה על בעלה הכהן כיון שנבעלה לאסור לה שעשאה זונה. וזונה אסורה לכהן מדאורייתא. ולא אמרינן דילמא נתנה עיניה באחר כיון שלא אמרה כן מעצמה אלא אחר החקירה והדרישה אמרה כך דכך משמע לך דלא תלינן בנותנת עיניה באחר אלא דוקא היכי שאמרה היא מעצמה טמאה אני לך אבל לא כשאמרה על ידי החקירה והדרישה. ועוד כיון דאיכא רגלים לדבר שהרי ילדה ולד של קיימא לה' או לו' חדשים למאן דסבירא ליה חדשים גרמו וזה אי אפשר שהולד של חמשה חדשים יהא קיים. דאעפ"י שאפשר הוא שבוכה אבל להיות קיים אי אפשר כהובא בש"ע מטור א"ה סימן ד' סעיף י"ד וכיון דאיכא רגלים לדבר תו לא תלינן בנתנה עיניה באחר כהובא בש"ע מטור א"ה סימן קט"ו. אלו הן תורף דבריך בשאלתך בשינוי לשון קצת לתוספות ביאור: תשובה מה שכתבת בהחלט שהולד הזה הוא ולד של קיימ' והאיך אפשר שהולד של ה' חדשים יהא קיים אף על גב דאפשר שהוא בוכה אבל להיות קיים אי אפשר: הנה לא דקדקת שפיר כי הנה אעפ"י שהאמת כן הוא שהולד של ה' חדשים אי אפשר לו להיות קיים מכל מקום בנדון דידך שעדיין לא חי הולד שלשים יום לא מצית להוכיח שאינו של ה' חדשים דמאן לימא לן שהוא ולד של קיימא דילמא באמת אינו ולד של קיימא הוא כיון דעדיין לא חי שלשים יום וכל שלא שהא באדם שלשים יום הרי הוא נפל כדאיתא ביבמות פרק הערל דף פ' ע"ב: תניא רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל. מבואר מזה אבל כל זמן שלא שהא ל' יום הוה נפל. ואם כן בנדון דידך דילמא לא נולד אלא לה' חדשים ובאמת הוה נפל. אף על גב דנגמרו שעריו וצפרניו ובוכה בקול חזק אין בכך כלום דבן ח' נמי נפל הוה ואינו יכול להתקיים ואפילו הכי נמצא שצורת הולד הוה בשל קיימא ובוכה בקול חזק וחי כמה ימים עד סמוך לשלשים יום. ואי משום השלמת יצירת הולד של ה' חדשים אינו דומה ליצירת הולד של שמנה חדשים הא אפשר דטבע אב ואם קא גרמו אם הם רמי הקומה וענין זה נמצא מבואר בב"י בסוף הטור א"ה בשם תשו' ה"ר דורא"ן. יעויין שם. ואם כן מצד זה היה אפשר לומר שהולד הזה אינו אלא של ה' חדשים ומבעלה כהן נתעברה אחר שנשאה כל זמן שעדיין לא חי הולד שלשים יום. אלא לעיקר דמילתא אין נפקותא בזה כיון שהיא עצמה אומרת שמזנות נתעבר' מבעל אחותה ואין אנו צריכין לדון אלא אם היא נאמנת לומר כן כיון שעל ידי כן תיאסר לבעלה כהן דילמא היא נתנת עיניה באחר ובין שיהיה הולד חי ל' יום ובין שלא יהיה חי שלשים יום איכא לאסתפוקי בזה דאם לא יהיה חי שלשים יום מספקינן דילמא לא זינת' כלל ונולד הולד לחמשה חדשים מבעלה זה ונפל הוא. ואם יהיה חי שלשים יום הרי ברור הוא שזנתה קודם שנשאת לבעלה זה. מכל מקום מספקינן דילמא לא זינתה עם מי שאסור לה כמו שאמרה היא שזנתה עם בעל אחותה כדי לאוסרה את עצמה על בעלה ומשום דעיניה נתנה באחר אמרה כך. ואפשר שזנתה עם אחר שאינו אסור לה: ויראה כיון דאיסור כהונה הוא יש להחמיר כדאמר ביבמות פרק האשה רבה דף פ"ח ע"ב איסור כהונה שאני. ויש להורות בנדון זה כיון דאיכא הוכחה טובא דקושטא קאמרה שהרי לא הודית מיד מעצמה אלא אחר החקירה והדרישה ואחר ההבטחה שהבטיחה בעלה שלא יבגוד. בה ומתחלה היתה לגמרי מכחשת תו לא תלינן בנתנה עיניה באחר אלא חייב בעלה להוציאה כיון דאיסור כהונה הוא. אבל אי לא הוה משום איסור כהונה אף על גב דאיכא רגלים לדבר והוכחה טובא דקושטא קאמרה לא הוה אסרינן לה על בעלה דדילמא נתנה עיניה באחר: הא שכתב מכ"ת דהוי כאן רגלים לדבר וכיון דאיכא רגלים לדבר תו לא תלינן בעיניה נתנה באחר כדאיתא בש"ע סימן קט"ו. הא ליתא דאין כאן רגלים לדבר אי משום דכיון שהולד הוא של קיימא הא פשיטא לאו מילתא הוא דאפילו אי הוה כבר חי ל'