צמח צדק הקדמון קלא

ולא מיקרי מבטל איסור כיון דלעולם לא יכול לבא לידי נתינת טעם ויש לדמות הא מילתא להא דכתב הטור בי"ד סימן קכ"ב בשם הרשב"א וז"ל איסור מועט שנבלע בכלי אם דרכו של אותו כלי שלא להשתמש בו בהיתר מועט בכדי שיתן זה טעם בהיתר וכו' הרי זה מותר להשתמש בו לכתחלה אעפ"י שהוא בן יומו לפי שאי אפשר לבא לידי נתינת טעם וכו' עכ"ל הרי התיר בדבר שאי אפשר לבא לידי נתינת טעם ולא מיקרי מבטל איסור לכתחלה א"כ ה"ה נמי חלב ביין כיון דא"א לבא לידי נתינת טעם דילמא מישרי שרי: ואע"ג דהטור חולק על הרשב"א בדין זה וסבירא ליה דאסור להשתמש בו לכתחלה אפילו היכא דלא אפשר לבא לידי נתינת טעם הא מכל מקום הרב ב"י בש"ע סימן צ"ט וסי' קכ"ב הכריע כהרשב"א ואם כן הוא הדין נמי בנדון דידן חלב ביין כיון דלעולם לא יבא לידי נתינת טעם מישרי שרי הא ודאי לאו מילתא הוא חדא כיון דהטור ופוסקים הר"ן והרא"ה חולקים על הרשב"א גם הרב מ"ו ב"ח הכריע דלא כהרשב"א ודאי דאין למילף מדין זה לשאר דוכתי והבו דלא לוסיף עליה למיפסק כוותי' במקום דהכריע הרב ב"י כוותיה דהיינו באיסור מועט שנבלע בכלי גדול וכו' אבל למילף מיני' לדוכתי אחרינ' ודאי דלאו שפיר דמי כיון דרבים חולקי' עליו: ועוד הא דאסור ליתן חלב ליין אינו אלא משום שמא ישתנו אחר כך עם בשר ואם כן מה לי פוגם חלב ביין או לא פוגם הא איסורא דידיה אינו אלא משום בשר דיאכל עם היין ואז יהיה לשבח דחלב בבשר לשבח הוא: ועוד כיון דעל ידי החלב שמערבין לתוך היין נעשה היין צלול ומשביח יותר מחמת צלילתו ממה שהוא נפגם בהפסד טעמו וכיון שכן הוא יש לאסרו דהכי פסק הרב ב"י בש"ע בי"ד סימן ק"ג סעיף ב' וכתב וז"ל שאם הגדיל איסור מדתו של היתר עד שהוא משביח יותר כשאוכלו בגודל מדתו ממה שהוא פוגם בהפסד טעמו אסור וכו' עכ"ל והוא הדין נמי אם משביח מחמת דבר אחר כגון בנדון דידן שמשביח טפי מחמת צלילתו: ומכל שכן לפי שאלתך שצריכין ליתן לתוכו גם מחלב חטה ושמא יבא לשתות ממנו בפסח דאסור דודאי מיקרי מבטל איסור לכתחלה. דהא איכא הרבה פוסקים דסבירא להו חמץ שנתערב קודם פסח ונתבטל בששים חוזר וניעור בפסח ואוסר במשהו כן כתב הטור בא"ח סימן תמ"ב בשם רב נטרונאי ביין שעושין מצמוקין ששורין במים אם נסחט מן החיטין לתוך הצמוקין צריך ביעור וכתב הרב ב"י דטעמו דסבירא ליה שאף על פי שנתבטל החמץ קודם פסח בששים חוזר וניעור וכתב שכן כתב נמי הרמב"ם ורבינו ירוחם בשם הגאונים והרשב"א וכן כתב נמי הרב ב"י בסימן תמ"ז בשמם ופסק כוותייהו ואם כן אף על פי דהרב בהג"ה ש"ע כתב דאנן נהגינן שלא כוותייהו ושרינן בדיעבד אם נתבטל בששים קודם פסח אבל לכתחלה ליתן חמץ קודם פסח כדי שיתבטל בששים קודם פסח ודאי דאסור וכולי עלמא מודים בזה ועוד נראה דאפילו להרב בהג"ה ש"ע דכתב דנהיג כן להתיר בדיעבד בשנתבטל החמץ קודם הפסח בששים מכל מקום בכי האי גונא בחלב חטה לתוך היין יש לאסור אפילו בדיעבד משום דיש לחוש שמא נשאר מגוף חטה משהו בעין שלא נתערב ואוסר בפסח דאפילו אנן דשרינן בדיעבד היינו דוקא לח בלח אבל לא במקום שיש לחוש שיש בו מחמץ בעין ובחלב חטה יש לחוש לחמץ מעט בעין ולכך אין שום צד היתר לעשות כן ליין הנלע"ד כתבתי: שאלה פ"א נשאלתי מסופר אחד הרוצה לעבד עור לרצועות של תפילין אי מהני ליה תנאי להשתמש במה שנשתייר מהעור ההיא לתשמיש של חול או לא: תשובה משאלתך משמע דבלא תנאי ודאי דאסור לעשות מהמותר תשמיש של חול דלא נסתפקת אלא אי מהני ביה תנאי אבל בלא תנאי משמע דודאי אסור. והא ליתא אלא דמותר לעשות מהמותר תשמיש של חול אפילו בדלא התנה מעיקרא משום דקיימא לן הזמנה לאו מילתא היא כרבא בפרק נגמר הדין דף מ"ד ובדוכתי טובא פרק מי שמתו ובפרק הקומץ וכמו שפסק הטור א"ח סימן מ"ב: ואע"ג דנ"י סוף נגמר הדין כתב דאם נעבד הקלף לשמה אסור להשתמש בו חול והביאו הרב בהג"ה ש"ע סי' מ"ב היינו דוקא בקלף דהוי גוף קדושה התם הוא דהוי הזמנה מילתא אבל רצועות של תפילין דאינן אלא תשמישי קדושה כדאית' במגילה פרק בני העיר דף כ"ו תנו רבנן תשמישי מצוה נזרקין תשמישי קדושה נגנזין וכו' ואלו הן תשמישי קדושה דלוסקמי ספרים וכו' ונרתיק של תפילין ורצועותיהן הרי מבואר דרצועות לא הוו אלא תשמישי קדושה ולא גוף קדושה ושם בתוס' בד"ה תשמישי קדושה וכו' מייתי דוכתי טובא דמשמע מהתם דרצועות לא הוו אלא תשמישי קדושה ולכך הזמנה לאו מילתא היא. כמו שכתב נ"י גופיה התם דבתשמישי קדושה הזמנה לאו מילתא היא: וכי תימא דילמא דוקא לדידיה לנ"י סוף פרק נגמר הדין דסבירא ליה דרצועות לא בעי עבוד לשמה הוא דלא הוי הזמנה מילתא שכתב וז"ל אבל רצועות של תפילין לא בעי עבוד לשמה דמשמשים נינהו והזמנה במשמשים לאו מילתא היא עכ"ל. הרי תלי הטעם כיון דלא בעי עבוד לשמה לכך לא הוי הזמנה מילתא אבל לדידן דסבירא לן דרצועות בעי עבוד לשמה כמו שפסק הטור א"ח סימן ל"ג שמא יש להחמיר דהזמנה מילתא היא דהוה כגוף קדושה כיון שצריך עבוד לשמה כקלף: הא לאו מילתא הוא דציצית יוכיחו דבעי נמי לשמה כדאיתא בגמרא וכמו שפסק הטור סימן י"א ואפילו הכי לא הוי כגוף המצוה אלא תשמישי קדושה ונזרקין הוא הדין נמי רצועות תפילין אף על גב דבעי עבוד לשמה מכל מקום לא הוה כגוף קדושה אלא כתשמישי קדושה ובתשמישי קדושה הזמנה לאו מילתא היא ולכך מותר לעשות תשמיש של חול במה שנשתייר מן העור שנעבדה לרצועות של תפילין אפילו בדלא התנה מעיקרא: ועוד ראיה דמותר לעשות במותר העור תשמיש של חול מסודר דאזמניה למיצר ביה תפילין לעולם ולא צר ביה שרי למיצר ביה זוזי כדאיתא בברכות פרק מי שמתו דף כ"ג ובפרק נגמר הדין דף מ"ח וכן פסק הטור בסימן מ"ב וסודר כהאי היינו נרתיק של תפילין ורצועות של תפילין ונרתיק דין אחד להם דתרווייהו תשמישי קדושה הם כדקתני במגילה פרק בני העיר דף כ"ו ואלו הן תשמישי קדושה דלוסקמי ספרים וכו' ונרתיק של תפילין ורצועותיהן וכו' הרי קחשיב נרתיק ורצועותיהן דתרווייהו תשמישי קדושה הם וכיון דנרתיק היינו סודר שרי למיצר ביה זוזי משום דהזמנה לאו מילתא היא הוא הדין נמי רצועות של תפילין מותר לעשות במה שנשתייר דבר של חול משום דבתשמישי קדושה הזמנה לאו מילתא היא: ומכל שכן כשהוא מתנה מתחלה בשעת העיבוד דמהני ומותר לעשות במותר תשמיש של חול ולא זו בעור הרצועות דמותר על ידי תנאי אלא אף זו בקלף עצמו מהני תנאי דעד כאן לא כתב נ"י בסוף נגמר הדין בקלף דאסור להשתמש בו חול אלא היכא דלא אתני עליה מעיקרא וסבירא ליה כיון דגוף הקדושה הוא הזמנה מילתא היא אבל אי אתני מעיקרא ודאי דתנאי מהני וטעמא דמסתבר הוא דהרי עיקר איסורא דידיה אינו אלא משום דאזמניה לגוף קדושה לכותבה עליה לשם קדושה ואם הוא מתנה דיהא יכול להשתמש בו חול הרי בטלים להזמנה דידיה והוה