צמח צדק הקדמון קל

מרובה דמשהי ליה וחיישי דילמא מנשי ויאכלנה עם הבשר אבל פת מועט לא גזרו דהרי יאכל אותו מיד אבל פת מרובה דגזרו עליו שלא לערב בו חלב אם יש בו בכדי נתינת טעם והוא מכוון לערב בתוכו מעט שלא יהא בו נתינת טעם הרי הוא מבטל איסור לכתחלה ואסור דמאי שנא איסור דרבנן זה מכל איסורא דרבנן דבשר עוף בחלב דמדרבנן הוא והרי ודאי לא אסרו אלא אם יש בו בכדי נתינת טעם ואפילו הכי אסור ליתן לכתחלה מעט בשר עוף בחלב אף על פי שאין בו בכדי נתינת טעם משום דהוה מבטל איסור לכתחלה. הכי נמי בעיסה כיון שאסרו ליתן חלב לתוך העיסה אם יש בה בכדי נתינת טעם הרי חלב עם העיסה הוה כמו חלב עם בשר העוף דאחר שאסרו ליתן חלב בעיסה נחשבת העיסה כבשר העוף ואסור ליתן לכתחלה אפי' מעט חלב לתוכו משום דזה מיקרי מבטל איסור: ולא תימא דלא מיקרי זה מבטל איסור כיון שאין כאן איסור דחלב בפת לאו משום איסורא הוא הא ליתא דכיון שאסור ליתן לתוכו חלב מהא דאין לשין עיסה בחלב הרי יש כאן איסור חלב בעיסה אלא שהוא מכוון ליתן מעט לתוכו הרי מכוון לבטל האיסור. דמה לי שאסרו ליתן בשר עוף בחלב או עיסה בחלב וכשם דבשר עוף בחלב לא אסרו אלא בכדי נתינת טעם ואפילו הכי אסור ליתן מעט אף על פי שאין בו נתינת טעם משום דמיקרי מבטל איסור. הכי נמי עיסה בחלב אע"ג דלא אסרו אלא בכדי נתינת טעם אפילו הכי אסור ליתן מעט לתוכו אף על פי שאין בו נתינת טעם. משום דמיקרי מבטל איסור. וזה נראה לי ברור: ולא תקשה מהא דכתב המרדכי בשם ר"ת שהנהיג בני עירו לערב קיתון של מים ביין כדי שאם יתערב בתוכו אחר כך יין נסך שיתבטל במים הביאם ב"י בי"ד ריש סימן קל"ד. וכן הסכימו הרבה מהאחרונים. וכן כתב ב"י התם בסוף סימן קל"ד והשיג על מה שכתב הרשב"א בתשובה בזה לאיסור הרי מותר לערב לכתחלה מים כדי שיתבטל איסור אחר כך והיינו משום כיון דהשתא לאו איסורא הוא שרי ולא מיקרי מבטל איסור ואם כן הוא הדין נמי הכא כיון דהשתא ליכא איסורא במעט חלב בפת לא מיקרי ביטול איסור לא דמי דהתם שאני דלא איתחזק איסורא כלל דמי יימר שיפול לתוכו יין נסך לכך שרי ליתן לכתחלה לתוך היין מים כדי שיתבטל אחר כך יין נסך אם יפול שם כיון דהשתא לא איתחזק איסורא ולא מיקרי מבטל איסור אבל בנ"ד עיסה בחלב דאיתחזק איסורא שרגילין לאכול עם הבשר ובשביל כן אסרו ליתן חלב בעיסה אלא שהוא מכוון ליתן מעט חלב לתוכו כדי שיתבטל מיקרי שפיר מבטל איסור: ואית לי להביא ראיה לזה דאסור לכתחלה ליתן מעט חלב בפת אע"ג דמתבטל בתוכו מהא דאיתא פרק כל הבשר דף קי"ב בעא מיניה רב דימי מרב נחמן מהו לאנוחי כדא דמלחא גבי כדא דכמחא אמר ליה אסור. דחלא מאי אמר ליה שרי ומאי שנא לכי תיכול עלה כורא דמלחא מאי טעמא האי איתא איסורא בעינא. והאי ליתא לאיסורא בעינא. פירש רש"י כמחא כותח מי חיישינן שמא יפול מן הכותח במלח והוא לא ידע וימלח ממנו קדרות בשר. דחלא מאי דרך לתת חומץ לתוך התבשיל מי חיישי' שמא יפול מן הכותח לחומץ ויחזור ויתן ממנו לתבשיל וכו' האי כותח הנופל במלח נראה וניכר מפני שהוא עב ולא בטיל אבל כותח הנופל בחומץ ליתא בעינא וטעמא נמי לא יהיב כותח בחומץ עכ"ל רש"י. והיינו משום דבטיל בששים דהכי כתב הרב ב"י בהדיא בשם רש"י בטור י"ד סימן צ"ה ע"ש. סוגיא זו מוכחת דפשיטא להו דלא חיישינן שמא יפול מהכותח הרבה לתוך המלח או לתוך החלא עד שיהא בו נתינת טעם. ולא מיבעיא להו אלא אי חיישינן שמא יפול מעט לתוכו דאי לאו הכי קשיא היאך פשיט דחלא שרי משום דליתא בעינא וטעמו בטל. הא איכא למיחש דילמא יפול לתוכו הרבה עד שיהא כדי נתינת טעם אלא על כרחך דהא לא קמבעיא ליה דפשיטא ליה דלא חיישינן שיפול לתוכו הרבה ולא קמבעיא ליה אלא אי חיישינן שמא יפול לתוכו מעט וכיון דהכי הוא שמע מיניה דאסור ליתן לכתחלה מעט כותח בחלא אע"ג דמתבטל בתוכו בששים וקמבעיא ליה אי שרי לאנוחי כותח גבי כדא דחלא או לא אי חיישינן דילמא יפול לתוכו והוי כלכתחלה ואסור או לא חיישינן. ופשיט ליה דשרי משום דמתבטל והוי אינו כלכתחלה דאי לאו הכי אלא דהוי שרי ליתן לכתחלה מעט כותח בחלא כיון שמתבטל בתוכו והשתא לאו איסורא איכא מאי קמבעיא ליה אי שרי לאנוחי. הא אפילו ליתן לתוכו שרי אם הוא דבר המתבטל. אלא על כרחך דאסור ליתן לכתחלה אפילו מועט שמתבטל בתוכו. אף על גב דהשתא לאו איסורא הוא כיון דרגיל לתת חומץ לתבשיל של בשר. וקא מיבעיא ליה אי שרי לאנוחי לגביה או לא משום דחיישינן שיפול לתוכו והוי כלכתחלה או לא חיישינן דלא הוי כלכתחלה ופשיט ליה דשרי. הרי הוכחנו דאסור ליתן לכתחלה כותח לתוך חלא אפילו מועט שמתבטל בתוכו אף על פי דהשתא ליכא איסורא כיון דרגילין לתת חלא לתבשיל של בשר הכי נמי בחלב מועט לתוך הפת או לתוך היין נמי אסור ליתן לכתחלה אף על גב שמתבטל בתוכו וליכא השתא איסורא כיון דרגילין לאכול עם הבשר: וכן משמע נמי מהא דכתב האיסור והיתר הארוך הביאו בש"ע הרב בהג"ה סימן צ"ט ובת"ח כלל פ"ה דין י"א וז"ל כתב א"ו הארוך כלל כ"ד אם נפל חלב כזית לתוך מים ונתבטל ואחר כך נפלו לתוך בשר אף על פי שאין בבשר לבטל החלב לא אמרינן דהחלב חוזר וניעור ואוסר הבשר עכ"ל הרי לא התיר אלא בדיעבד אם נפל חלב לתוך מים ונתבטל אבל ליתן לכתחלה חלב לתוך מים אפילו מועט שיתבטל וליתן אחר כך מן המים אל הבשר ודאי דאסור אע"ג דמעט חלב מתבטל במים וליכא השתא איסורא כלל אפ"ה אסור לכתחלה: ואע"ג דמסיים התם וכתב וז"ל ופשוט הוא וכו' ואם כן אפילו לכתחלה נמי שרי לאו למימרא דאפילו לכתחלה שרי לתת חלב מועט לתוך המים אלא לומר דאם כבר נפל חלב מועט לתוך המים ונתבטל בתוכו מותר לכתחלה ליתן מן המים לתוך הבשר ולאפוקי כדמשמע מא"ו הארוך דלא שרי אלא אם כבר נתנו לתוך הבשר ומכל מקום מיירי שכבר נפל חלב מועט לתוך המים בדיעבד אבל לתת לכתחלה חלב מועט לתוך המים וליתן אח"כ לתוך הבשר ודאי דאסור וכן הוא בהדיא לקמן במפתחות שסידר הרב בת"ח דהאי לכתחלה היינו שלכתחלה מותר לתת מן המי' לתוך הבשר כיון שכבר בדיעבד נפל לתוכו חלב אבל ליתן לכתחלה חלב לתוך המים לא שרי: וכיון דהוכחנו דאסור ליתן חלב בעיסה אפילו מעט וכן לתוך המים או לתוך חלא משום דהוי כמבטל איסור לכתחלה הוא הדין נמי חלב ביין אסור ליתן לתוכו אפילו מעט חלב שיתבטל בתוכו נמי אסור דביין נמי איכא למיחש דילמא ישתנו עם בשר והוי כמבטל איסור לכתחל': וליכא למימר דילמא שאני חלב לתוך היין מחלב בעיסה או במים או בחלא משום דהתם חלב בעיסה או במים או בחלא אי הוה יהיב הרבה לתוכו היה נותן טעם לכך אסור ליתן אפילו מעט משום מבטל איסור לכתחלה וחיישינן דילמא יתן אח"כ הרבה לתוכו בכדי שיתן טעם אבל בדבר שלעולם לא יוכל לבא לידי נתינת טעם אפילו אי יהיב הרבה לתוכו כגון חלב ביין דלפגם הוא כמו שכתב הרב בהג"ה ש"ע מי"ד סימן ק"ג סעיף ד' דילמא שרי ליתן לתוכו אפילו לכתחלה כיון דהשתא ליכא איסורא בנתינת חלב ליין וטעמו נמי לפגם הוא דילמא שרי