צמח צדק הקדמון קכח

שזינתה בודאי כאלו היה רואה עין בעין שזינתה אעפ"י שבאמת לא ראה מידי מכל מקום הוא מתאמץ לומר שלא יהיו מפקפקים בדבריו כלל כי ידוע לו מאותן ענינים ששמע שודאי זינתה: ואף על גב דאינו יכול להגיד לנו אופן עניני ניאוף שיהא משמע לנו מאותן הדברים שזינתה בודאי כדמשמע ליה מכל מקום הוא יודע בעצמו מה ששמע מהוויית ההם שלא היה אלא זנות ממש וכיון שהוא בכי האי גונא נראה לי שצריך להוציאה בבא לצאת ידי שמים אי מהימן ליה כבי תרי. וטעמא דמסברא הוא דהרי אנו רואים שהעד הזה מתאמץ בדבר לומר שזינתה ודאי ומה לו ולצרה זו יעיד ויגיד דבריו כהוייתן מה ששמע קול תנועה והרגשה גדולה ושנראה ונדמה לו שזינתה ממש והב"ד יפסקו כפי ראות עיניהם ולמה הוצרך להתפעל ולהתאמץ לומר שידוע לו בודאי שזינתה ושלא יהיו מפקפקים בזה אלא על כרחך צריכין אנו לומר שעושה כן מפני שקנאת ה' צבאות תעשה זאת שיודע הוא האמת והאמת יורה דרכו: או שעושה כן להכעיס לאוסרה על בעלה: וכיון דהכי היא אם כן שפיר קאמרינן אי מהימן ליה האי עד כבי תרי שצריך להוציאה משום דאי האי עד מהימן ליה כבי תרי תו לא חשדינן אותו שיעשה כן להכעיס שהרי מהימן ליה אלא שאומר כן על צד האמת לכך צריך הוא להוציאה וטעמא דמסתבר הוא: וכי תימא מנלן האי מילתא למימר כיון דהאי עד מתאמץ לומר שזינתה בודאי אף על גב דלא ראה אמרינן שהעד עושה כן מפני שהאמת כך הוא ולכך אי מהימן ליה כבי תרי חייב להוציאה דילמא עדיין לא נפיק האי עד מן בדדמי ואית לן למימר אף על גב דהוא מחליש בדעתו שזינתה בודאי מחמת הענינים ששמע מניאוף דילמא הכל בדדמי הוא והוא סובר שזינתה ולכך מקנא קנאת ד' צבאות ואומר כן שזינתה בודאי ומתאמץ בדבר ואפשר שאינו כן כיון דלא ראה ממש ודילמא אינו יכול להעיד שזינתה בודאי אלא דוקא כשראה ולא כשידע ולא ראה וכמו שפסק הטור בח"מ סימן ת"ח בגמל האוחר בין הגמלים דלא אזלינן בתר אומדנא כחכמים ודלא כרב אחא וכן פסק בתשוב' מהר"י קלון שור' קכ"ט ענף ב' באחד שהיה מזנה עם אחת דלית לן למיזל בתר אומדנא יעויין שם כי האריך. ומוכיח דאפילו בדיני ממונות לא אזלינן בתר אומדנא: והא דנמצא בתלמוד בכמה דוכתין דאזלינן בתר אומדנא כההיא דרבי אליעזר בן עזריה דריש פרק אף על פי דף נ"ה דלא כתב לה אלא על מנת לכונסה וכו' ומשכיב מרע שכתב כל נכסיו ולא שייר כלום אם עומד חוזר: וכן בדוכתין טובא היינו דוקא היכא שהמעשה הוא מבורר אצל הדיינים אלא שהם מסופקים באומדן דעת הנותן או המוכר או המגרש התם הוא דאזלינן בתר אומדנא אבל היכא דלא נתברר גוף המעשה אצל הדיינים כי ההוא דגמל אוחר בין הגמלים דאין ידוע לנו אם הורגו או לא ודאי דבהא פליגי רבנן עליה דרב אחא וסבירא להו דלא אזלינן בתר אומדנא ואנן קיימא לן כחכמים כמו שפסק הטור ח"מ סימן ת"ח ואם כן היאך מצינו למימר בנדון דידן לסמוך על העד במה שאמר על פי אומד דעתו הא לא קשיא כלל דאית לן להוכיח אף על גב דקיימא לן דלא אזלינן בתר אומדנא מכל מקום איכא גונא דעדיף מאומדנא ומתקיים עדות העד בידיעה אפילו בלא ראיה: וראיה ברורה מהא דאיתא פרק שבועות העדות דף ל"ג רבי יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר והוא עד או ראה או ידע בעדות המתקיימת בראייה בלא ידיעה ובידיעה בלא ראייה הכתוב מדבר: ראייה בלא ידיעה כיצד מנה מניתיך בפני פלוני ופלוני וכו' ופירש רש"י ואין לך עדות בזו בלא זו אלא בתביעת ממון כדמפרש ואזיל ע"כ הרי מבואר דעדות מתקיים בידיעה בלא ראייה. וכן פסק הטור ח"מ סימן צ' בנחבל ומסוגיא דשבעות משמע דאפילו לדיני נפשות מתקיים העדות ובידיעה בלא ראייה דאף על גב דההוא קרא דשמיעת קול לא מצי מיירי בדיני נפשות מדכתיב או ראה או ידע ובראייה בלא ידיעה לא אשכחן בנפשות מכל מקום גוף הגדת העדות אפשר דמתקיים בידיעה בלא ראייה כיון דאשכחן בדיני נפשות דפריך התם דף ל"ד אמר ליה רב פפא לאביי לימא רבי יוסי הגלילי לית ליה דרב אחא דתניא רב אחא אומר גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצדו בידוע שזה הרגו דאי אית ליה דרב אחא בדיני נפשות נמי משכחת לה כרבי שמעון בן שטח דתניא אמר רבי שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתי אחריו ומצאתי סייף בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר ואמרתי לו רשע מי הרגו לזה או אני או אתה אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי שהרי אמרה תורה על פי שנים עדים יומת המת אלא המקום יפרע ממך וכו' אפילו תימא אית ליה דרב אחא בשלמא ידיעה בלא ראייה משכחת לה אלא ראייה בלא ידיעה היכי משכחת לה וכו' ע"כ הרי מבואר דמתקיים העדות בידיעה בלא ראיה אפילו בדיני נפשות כיון דאפשר הוא כמו בעובדא דרבי שמעון בן שטח אלא דההוא קרא דשמיעת קול היינו שבועת העדות לא מצי מיירי בדיני נפשות כיון דלא אפשר להתקיים גם בראייה בלא ידיעה אבל גוף העדות בהגדתם נתקיים בידיעה בלא ראייה אפילו בדיני נפשות כך נראה לכאורה לפי סוגיא זו דשבועות דף ל"ד: אלא שבסנהדרין פרק אחד דיני ממונות דף ל"ז מסיק דעל פי אומד כהך דרבי שמעון בן שטח אין העדים יכולין להעיד דתנן התם כיצד מאיימין את העדים על דיני נפשות היה מכניסין אותן ומאיימין עליהם שמא תאמרו מאומד וכו' ותני עלה בגמרא תנו רבנן כיצד מאיימין אומר להם שמא כך ראיתם שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתם אחריו ומצאתם סייף בידו ודמי מטפטף והרוג מפרפר אם כך ראיתם לא ראיתם כלום תניא אמר רבי שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה וכו' הרי מסיק דעל פי האומד כהך דרבי שמעון בן שטח אין העדות מתקיים. אבל מכל מקום איכא גונא אחרינא דעדיף מאומד דרבי שמעון בן שטח דיכולין העדים להעיד בידיעה אף על פי שלא ראו כההוא דפרק כל הנשבעין דף מ"ו בנחבל שעלתה לו נשיכה בגבו וכו' וכמו שפסק הטור ח"מ סימן צ' ואם כן הוא הדין בעדות אשה נמי מתקיים העדות בידיעה אפילו בלא ראיה אי הוה הידיעה בגונא דעדיפא מאומד דר' שמעון בן שטח: וליכא למימר דילמא הא דמתקיים העדות בידיעה בלא ראייה היינו דוקא בדיני ממונות כגון ההוא דנחבל וכדפסק הטור ח"מ סימן צ' אבל לא בדיני נפשות ובעדות אשה כדיני נפשות חשבינן לה הא ליתא דמוכח דאין חילוק בין דיני ממונות לדיני נפשות מפרק שבועת העדות דף ל"ד מהא דפריך לימא ר' יוסי הגלילי לית ליה דרב אחא וכו' דאי אית ליה בדיני נפשות נמי משכחת לה כרבי שמעון בן שטח וכו' דדיני ממונות ודיני נפשות שוים הם בזה וכן משמע התם מהתוספות דבור המתחיל דאי אית ליה וכו' שכתבו וז"ל משמע הכא וכו' וכן בסוף הדבור וז"ל אבל עוד תימה וכו': וכן מסוגיא דסנהדרין פרק אחד דיני ממונות דף ל"ז לפי מאי דמסיק התם דמתניתין אתיא אפילו לרבנן וכמו שהאריך בתשובת קלון שורש קכ"ט ענף ב' דאין חילוק בין דיני ממונות לדיני נפשות לענין דאין הולכין אחר אומדנא וממילא נשמע דבמקום שיכולין העדים להעיד בידיעה אפילו בלא ראייה כגון בנחבל דעדיף מאומד דרבי שמעון בן שטח נמי אין חילוק בין דיני ממונות לדיני נפשות ואם כן יכולין להעיד גם בעדות אשה ובכי האי גונא בידיעה בלא ראיה: ועוד אפילו אם תמצא לומר דיש חילוק בין דין נפשות לדיני ממונות מכל מקום יכולין להעיד בעדות אשה משום דבעדות ממון חשבינן לה אף על גב דהסכמת כל הפוסקים דעדות אשה