צמח צדק הקדמון קכו

לדבר עם הערל באפילה והגדת לו שערל אחד היה משחק עמך והיה נושך אותך בידך השיבה ואמרה שקר הוא לא הגדתי מאומה מזה לערל. וגם זה שקר הוא מה שאומר שערל היה אצלי במטה אחר כך שאלו הב"ד להעד המעיד איך תוכל להעיד ששכב הערל אצלה והלא באפילה הייתם ולא ראיתם מאומה השיב ואמר בית החורף הוה קטן ושמעתי שפיר שקם הערל ממשכבו ושכב אצלה והרגשתי הרגשה גדולה מתנועה גדולה שהיתה בהם ושמעתי נשימתם וכל ענינם כדרך איש ואשה שמשמשים מטותיהם וכן היו עושים זמן ארוך ואני ואחי לא היינו יכולים לישן מהחרדה גדולה שהיתה עלינו והיינו דוחפים זה את זה ברגלינו. ואחר המעשה הלך הערל לחוץ וחזר ובא ושכב שוב אל המטה והיה מנאף עמה כבראשונה ולאור הבקר הלך הערל לדרכו ושאלו הב"ד אותו אחרי שהרגשתם כל כך כי הם מנאפים מדוע לא גערתם בהם או לכל הפחות היה לכם להשמיע קול בנחירת גרון או על ידי כיחה וניעה להשמיע להם כי אתם מקיצים ולא ישנים השיב ואמר יראים היינו פן ח"ו ישלח ידו בנו. גם אמר העד שלאור הבקר עמד הערל לפני מטתה ולבש בתי שוקיים שלו שוב שאלו את האשה למה את מייחדת עם הערל שהרי אלו לא היו באים האורחים האלו לביתך היית מתייחדת עם הערל לבדו השיבה ואמרה כי ילדיה היו עמה במטה אז נתאמץ העד בדבר ואמר רבותינו שמעו לי תאמר האשה מה שתאמר יודע אני בודאי שהיתה מנאפת ממש עם הערל וזה ברור לי מהמעשים אשר עשו ושמעתי וחלילה לי להגיד דבר שאינו אמת מה לי ולצרה זו כי זה איש רבי פלוני איש ישר הוא ופתו מצויה לעוברים ושבים ומי יתן והייתי זוכה לזה בצדקתי ולמה אגיד על אשתו דברים שקרים רק כי את האלהים אני ירא וצריך אני להגיד מה שידוע לי בבידוד גמור אף על פי שלא ראיתי הרי הוא כאלו ראיתי עין בעין ואל תשאלו יותר כי אין ספק בזה כלל ושאלו הב"ד אותו באיזה זמן נעשה כל זה ואמר העד שהיה בין פורים לפסח ואז מיד אחר המעשה הגדנו כל הנעשה לדיין העיר במעמד שאר אנשים שהיו עמו והוא היה כותב את הכל באר הטיב וגם הגדנו אז באיזה יום נעשה המעשה ועתה שכחתי עד כאן הם הגדת העד בתורת עדות אחר החקירה והדרישה בפניה ובפני בעלה כדין וכדת תורתינו הקדושה: ואחיו של העד הגיד גם כן שלא בב"ד ככל דברי אחיו רק שהוסיף לומר כי לאחר המעשה למחרתו גלה הוא את הדבר הזה להאשה אחותה של רבי פלוני שהיא אשת שאר בשרם ואמרה ברוך ה' אשר באתם הנה כי הנה גם אנכי ידעתי את אשר היא עושה תמיד ועל ידכם יתפרסם הדבר כך הגיד שלא בב"ד: וכהאי מילתא צריכים אנו להודיע שהכריזו בב"ה על כל מי שיודע מאומה מאשה הזאת שאינה מתנהגת כשורה יבא אל הב"ד ויגיד ולא בא שום אדם להגיד רק האחים הללו וקבלנו עדות האחד כדת וכדין ולאח השני לא שאלנו בב"ד בתורת עדות דליכא נפקותא ביה דקרובים כולם כחדא חשיבי. ואותו דיין העיר שעליו מגיד העד שמיד אחר המעשה הגיד לו כל המאורע היה גם כן במעמד הגדת העד בתורת העדות ביום ב' ך' למנחם תי"ד לפ"ק כנ"ל ואמר שממש כאשר הגיד עתה כן הגיד אז לפניו והאמת כן הוא שהוא היה כותב כל הדברים והגיד ואז הזכיר העד היום שנעשה בו רק שאין הכתב ההוא מצוי בידו וקרוב לודאי שנאבד ממנו: ומעתה אתחיל ואומר כי על פי הדין שריא הך אתת' לבעלה ואין הבעל חייב להוציאה דכיון דלא הוי אלא עד אחד ואין דבר שבערוה פחות משנים כדמסיק בקידושין פרק האומר דף ס"ו. ואף על גב דהאי עד מעיד שהיה עוד אחר עמו היינו אחיו לית לן בה דכיון דאחי נינהו ליכא נפקותא בעדותו דהרבה קרובים כולם אינן אלא כעד אחד כדאיתא בתשובת מיימוני להלכות אישות המתחלת נחנו נעבור חלוצים וכו' ובתשובת הרשב"א סימן תקמ"ד והובא בש"ע מטור א"ה סימן קט"ו סעיף ז' בשם הג"ה מרדכי ובי"ד בסימן קכ"ז בהג"ה: ואף על גב דהתם בקידושין פרק האומר דף ס"ו מסקינן בעד אחד חייב לצאת ידי שמים ולהוציאה אי מהימן ליה האי עד כבי תרי דאיתא התם איבעיא להו זינתה אשתו בעד אחד מהו. אביי אמר נאמן רבא אמר אינו נאמן הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ותו איתא התם ההוא סמיא דהוי מסדר מתנייתא קמיה דמר שמואל ואמר ליה עד אחד שזינתה אשתו ומסיק דאמר ליה מר שמואל אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקוה. משמע בהדיא שחייב להוציאה בדיני שמים אי מהימן ליה כבי תרי. וכן פסקו התם הרא"ש והרי"ף וכתבו וז"ל. רבא הוי אמר דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים וכן הלכתא והני מילי בדיני אדם אבל בבא לצאת ידי שמים: אי מהימן ליה כבי תרי חייב לאפקוה וכו' וכן פסק נמי הטור א"ה סימן ו' וסימן קט"ו וסימן קע"ח: ואם כן בנדון דידן נמי נימא שאם העד הזה נאמן ליה כבי תרי חייב להוציאה בדין שמים הא ליתא דלא דמי נדון דידן לדהתם בההוא סמיא דהתם שאני דמיירי שאותו העד שהגיד לו שזינתה ראה ממש שזינתה והגיד דבר ברור שראה אותה מנאפת ואין אחר זה כלום ולכך אי מהימן ליה כבי תרי חייב בדין שמים להוציאה. אבל בנ"ד אין זה העד מעיד שראה שזינתה אלא ששמע שעשתה מעשה שעל ידי כן הוא יודע שזינתה ואין זה אלא מאומד דעתו ששמע קול תנועתם ונשימתם כדרך איש ואשה שמשמשים מטותיהם ואין זה דבר ברור כי אפשר הוא שלא זינתה. ומה ששמע קול תנועה גדולה מהם ונשימתם אפשר שהיה מחבבה ומגפפה ומנשקה ומתחכך בה בקירוב בשר ומתוך כך נשמע קול תנועה ונשימה: ולכך אפילו אי הוה האי עד מהימן ליה כבי תרי אינו חייב להוציאה אפילו בבא לצאת ידי שמים. כיון שלא ראה ממש שזינתה ואפילו דבר מכוער גפוף ונישוק לא ראה אלא שמע והא לא אתמר בגמרא שהאי חייב לצאת ידי שמים על פי העד שלא ראה מאומה אלא שמע. אף על פי שמהימן ליה כבי תרי כיון שאינו מעיד אלא בדדמי: וכהאי גונא כתב מהר"ם בתשובה הובא בתשובת הרשב"א סימן תתל"ט ובתשובת מיימוני להלכות אישות. וז"ל מעשה באדם אחד כהן שראה אשתו הולכת נגד בחור אחד במקום יחוד ושהו שם שעה קטנה לא כדי טומאה ונתפזרו מפני שאמה באת עליהם בנר דולק: שוב פעם אחרת שכב הכהן על מטתו בלילה בעת שבני אדם ישנים ושמע מאחורי הכותל שהיו ביחד ומחמת קול נשימתן הבין שקלקלו. גם בלילה השנייה שמע כן והבין שקלקלו מחמת נשימתן אבל לא ראה גוף המעשה רק ראה ששהו כדי טומאה וסמך אזני לכותל ושמע מנשימי' אותם כדרך שבני אדם משמשין מטותיהן ומחמת שמיעה וראייה רצה לאוסרו עליו. ובאותה הלילה שקלקלה ראה הכהן שעכבה ואחרה מלילך לישן וכו' וקודם דבר זה לא היתה אוהבתו והוא אוהב אותה והיה מפייסה תמיד ולא הטת אוזן וכל שימושו עמה היה בעל כרחה. ע"כ השאלה והנה הר"ר חזקיה ממיידבורק אסרה עליו וזהו תשובת מ"ו שי'. חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר וחלילה לי להתיר מה שאסר הר"ר חזקיהו: ואם הייתי בפניו הייתי נושא ונותן עמו כי קשה לי על דבריו דהא קיימא לן אין אוסרין על היחוד. ואין אוסרין אלא בקינוי וסתירה או משיראו כדרך המנאפים השוכבים בקירוב בשר אבל משישמעו אותם מנאפים לא שמענו כי מה שמיעה שייך במנאפים אפילו אם שמעו אותם מנשימים מה בכך שמא היו משתגעים יחד דרך שחוק. ולא אסרינן בהא דאפילו בדב' מכוער כגון רוכל יוצא ואשה חוגר' בסינר דהוה לן למימר אם לא מסירתו מעליה לזנות לא היתה מסירה אותה: וכן כל שאר דברים מכוערים דקא חשיב שיש רגלים