צמח צדק הקדמון קכג

ולא תקשה היאך אפשר לומר שהנקב פוסל בחזה הא כתב הטור בהדיא בסימן ל"ט שאין הנקב פוסל בחזה שהזכיר החזה בין המקומות שנסרכה ריאה למקום שאין הנקב פוסל בהם הא לאו קושי' היא משום דכיון שאין הנקב פוסל בחזה מצד עצמ' אלא מפני שסופו ליטול הכבד והלב שייך שפיר למימני החזה עם מקומות שאין הנקב פוסל בהם לענין ריאה שנסרכה לה דהכי כתב בהדיא הב"י בסימן מ"א בד"ה כתב בעל ה"ג וכו' וז"ל התם כתב בעל ה"ג דאי מינקב טרפש דכבדא טריפה וא"ת הרי רבינו כתב בסי' ל"ט ריאה שנסרכה לאחד מהמקומות שאין הנקב פוסל בהם כמו לחזה וכו' ולטרפשא ואפשר וכו' כתב בהג"ה אשי"רי מכאן יש סמך וכו'. ולפי זה אפשר לומר דאף על גב דניקב הטרפש טריפה שייך שפיר למימני טרפש עם מקומות שאין הנקב פוסל בהם לענין ריאה שנסרכה להם דכיון דאין פוסל הנקב מצד עצמו וכו' עכ"ל: וראיה לזה למה שכתב ב"י דכיון דניקב הטרפש דכבדא טריפה אינו מצד עצמו אלא בשביל הכבד שסופו ליטול לכך שייך שפיר למימני טרפש עם מקומות שאין הנקב פוסל בהם נ"ל להביא ראיה מהא דאיתא בפרק אלו טריפות דף מ"ח עמוד א' דקאמר התם ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשירה וכו' מתקיף לה רב עוקבא בר חמא אלו אינקב דופן להדה מאי טריפה ליתני נקובת הדופן ולטעמיך הא דאמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן מרה שניקבה וכבד סותמתה כשירה אלו אינקב כבד להדה מאי טריפה ליתני נקובת הכבד אלא כי נוקבה דלאו מיניה מיטרפה לא קתני ופי' רש"י דלאו מיניה מיטרפה דטריפות מחמת ריאה בא עכ"ל: הרי מבואר כל דלאו מיניה מיטרפה לא קתני אף על גב דטריפה הוא. הוא הדין נמי שפיר דמי מה שהזכיר הטור הטרפש בין המקומות שאין הנקב פוסל בהם אף על גב דמיטרף בו כיון שאין הטריפות מיניה הוא שהרי בשביל זה לא תנא התנא כמה טרפיות משום דלאו מיניה מיטרפה: ובזה נראה לי מתיישב מה שהקשה הטור בסימן ל"ג על הרמב"ם שמטריף בניטל לחי העליון היאך יש להטריף כיון שלא נשנה במתניתין דיש לומר כיון דניטל לחי העליון לאו מיניה מיטרפא שאין הטריפות מצד עצמו אלא שתקרר הריאה לכך לא שנאה התנא במתני' וכן י"ל נמי בניקב טרפשא דכבדא לדברי בעל ה"ג שלא שנאה התנא משום דאין הטרפיות מצד עצמו אלא משום שסופו ליטול הכבד לכך לא שנאה כדמסיק בפרק אלו טריפות דף מ"ח ע"א: והדרן לנדון דידן בניקב החזה אפשר לומר דטריפה היא אלא שאין הטריפות שלה מצד עצמו רק מצד הלב והכבד שסופן ליטול כמו בטרפש דכבדא לבעל ה"ג וניטל לחי העליון להרמב"ם ומה שהזכיר הטור בסימן ל"ט החזה בין המקומות שאין הנקב פוסל בהם גבי נסרכה הריאה להם משום שאין מטרפות מצד עצמו וכמו שכתב הב"י גבי טרפשא דכבדא וכדפירשתי והבאתי ראיה לזה: אלא שמכל מקום כיון דלא אישתמיט שום פוסק לא קדמון ולא אחרון והזכיר מטריפות ניקב החזה ודאי דאין לנו להוסיף על הטריפות ולבדות סברא מלבינו שעל ידי הנקב יבא הרוח על הלב ועל הכבד כיון שלא נזכר מזה בשום פוסק ואף על גב דבניקב טרפש דכבדא לדברי בעל ה"ג ובניטל לחי העליון להרמב"ם ז"ל מיטרף מטעם סברא זו שהרוח יבא אל הריאה או אל הכבד או אל הלב ותמות הבהמה מכל מקום יש לנו לומר ולחלק דדוקא התם גבי ניטל לחי עליון אפשר לומר כן משום שהרי נכנס אל חלל הלב ואל חלל הריאה לחלל הסמפונות. וכן בטרפשא דכבדא מפני שהריאה בחייה נפוחה היא ומנשבת תמיד הרוח וחיישינן שרוח יכנס אל הכבד: אבל כאן בחזה שאין שום רוח כלל בין העור והלב והכבד אף על פי שנקב שם העצם או אפילו ניטל ודאי דאין להטריף בטעם סברא זו: ואין להטריף נמי משום דאיכא למיחש שמא נעשה על ידי מכת חרב וכיוצא בזה והגיע עד חלל הגוף וניקב אחד מאיברים הפנימיים דכיון שהעור מבחוץ הוא שלם ניכר הוא שלא נעשה על ידי מכת חרב או קוץ ולא דמי להא שכתב הרשב"א בתשובה בסימן רע"ז בכבש אחד שנמצא בו נקב בחזה נגד הלב מפולש אבל לא נגע בלב ולא באחד מן האיברים שנקיבתן במשהו ואפילו הכי הטריף משום דחיישינן שמא דרך כניסתו בחוזק נגע בלב או באחד מן האיברים שנקיבתן במשהו ואין לנקב במשהו בדיקה וכו' דשאני התם שהיה הנקב מפולש שגם העור החיצון היה מנוקב וגם היה ניכר שלא נעשה הנקב ע"י חולי כמו שהוכחתי בתשובה בעובדא דמרה שהיתה נמצאת בין עור לבשר אבל בנדון דידן שהעור היה שלם מבחוץ שלו ודאי לא נעשה על ידי קוץ וחרב: ועוד דהא כבר הסכימו פוסקים הביאה ב"י בי"ד סימן מ"ט וכן פסק בש"ע התם וכן בהג"ה ש"ע סימן נ"א שיש להקל בספק ניקב בקוץ או על ידי חולי שכתבו וז"ל אם הוא ספק אם נעשה על ידי חולי או קוץ ומחט כשר וכל שכן שיש להכשיר בכי האי גונא בניקב העור והבשר עד החלל עכ"ל ואם כן כל שכן בנדון דידן שהעור היה שלם מבחוץ וגם ניכר שמתולדתו היה כך כמבואר בגוף המעשה ודאי דאין להטריף ומהרש"ל בפ' אלו טרפות סי' ע"ז כתב בניקב לחלל הבהמה בלא נר' קוץ או מחט שצריך בדיק' כנגד הנקב והנה בדקנו יפה ולא נמצא שום ריעות' לכך היה נ"ל להכשיר מן הדין: אלא לפי דמילתא חדתא היא ומקצתם היו מזדנזין בדבר הטרפתי האווזא אבל לדינא נ"ל שהיא כשירה ואם ימצא עוד כזה ויבא לידי אכשירנו: שאלה ע"ז אב המון. צח ואדמון. מלא תודה ומצות כרימון. האלוף המרומם התורני נ"י פ"ה ע"ה כמהר"ר אברהם יצ"ו: על אשר שאל מכ"ת אותי שיש באתריה דמכ"ת אלם אחד שיודע במלאכת חייטין והוא פקח גדול ומבין בטוב וישא את אחותו דמכ"ת היאך יש לנהוג בקידושין ונראה ליה למכ"ת שאין זה חרש אלא אלם מפני שהוא יודע בסדר התפלות להראות מתוך הסידור איזה הם תפלות של חול ואיזה של שבת ויום טוב ומה שמוסיפין לומר לפי סדר המועדים ונושא ונותן עם כל אדם. ויודע לחתום בחתימת ידו והיה נראה למכ"ת שיכניס ברמיזה בכה"ג שיהיו כותבין לו על הנייר הרי את מקודשת לי וכו' והרב יהא מראה לו על הכתב ולרמז לו כוונת הכתב והאלם ירכין בראשו הן. כי לפי דברי הבעלי בתים מבין הוא מתוך הכתב ויודע לקרות. אלה הם תורף דברי מכ"ת בשאלה: תשובה החייט הזה אשר הוא באתריה דמכ"ת אני מכיר אותו ואינו מיקרי אלם אלא חרש שהרי אינו שומע ואינו מדבר ולא מיקרי אלם אלא מי ששומע ואינו מדבר דהכי איתא פרק מי שאחזו דף ע"א שומע ואינו מדבר זהו אלם דכתיב ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו וכו' וכן פסקו כל הפוסקים והכל מבואר בטור א"ה סימן ק"ך וקכ"א והב"י האריך בחלוקי דינים שבין חרש ואלם וכן בטור ח"מ סימן רל"א אבל בכגון זה דבאתריה דמכ"ת שאינו שומע ואינו מדבר לא מיקרי אלם אלא חרש מיקרי אף על פי דהוא פקח ביותר אין לחלק בין החרשים וראיתי מרבותי נוהגין שהולך לחופה עם החרש