צמח צדק הקדמון קכב

והזגים דבר הראוי על פי מנהיגי הקהלה יצ"ו מקח השוה הרי אין לך פרסום גדול מזה שהיין שרף הנעשה מחרצנים וזגים של עכו"ם שנוהגין פה איסור כדין הגמרא והפוסקים ואין נוהגין קולא כלל בזה ואשר הגידו כך למכ"ת שמקילין פה הוציאו דבה וראויים המה לעונש: וצדקו דברי הרשב"א שכתב על נקב שנמצא בדקין ונראה שנברא כן מתולדתו ואמרו לו בעלי בתים שכן דרכן של רוב הבהמות וכתב הוא שאין להאמין להם הובא בב"י בי"ד סימן מ"ו וכן כתב בים של שלמה בפרק אלו טריפות סימן צ"ה וז"ל כי כך הרגל לשונם להקל ואומרים שכך הוא בנמצא וכו'. עכ"ל וכן כתב בתשובה ר"מ מינץ סימן ע"ט וז"ל הגם אם שמעתי אין אני סומך כלל על עדותן כהאי גונא דרובים כיזובים מעיקרא טוב שבהן השומע לא דק ומדמה מילתא למילתא דלא דומה וכו' עכ"ל וכן כתב עוד בתשובה ר"מ מינץ סימן פ"ז וז"ל אך מחמת סהדותא של ההוא רבי דוד לא מעלה ולא מוריד כי אין לסמוך כלל בכי האי גונא ואין לסמוך עליהם כלל וכמה פעמים אנשי דכוותיה אמרו עדות כה"ג דהוי לגמרי נגד הדין והדת יש מכח שלא הבינו הדבר וטועים ויש שמדמין מילתא למילתא ויש העושין כדי להחזיק דבריהם וכן איתא בפרק יש נוחלין דף ק"ל תנו רבנן אין למידין הלכה מפי תלמוד ולא מפי מעשה וכו' אמר ליה רב אשי לרבי יוחנן כי אמר לי מר הלכה ניעבד מעשה אמר ליה לא תעביד עד דאמינא לכו הלכה למעשה עיין שם בפירוש רשב"ם שמע מינה אפילו רב אשי שהיה ת"ח החמיר ר' יוחנן דלא נעביד מעשה עד דאמר להו מכל שכן אינשי דעלמא דאין לסמוך עליהם כלל וכו' עד כאן לשונו ומאוד אני נזהר שלא לסמוך על סתם בעלי בתים שאומרים ממנהג כאשר באמת באתי על החקירה מכמה עניינים שרצו להגיד על המנהג והיו משקרים: ולי נראה להביא ראיה דאין להאמין לסתם בעלי בתים מפרק קמא דחולין ריש דף ז' דאמר התם אהא דהעיד רבי יהושע בן זרוז בן חמיו של רבי מאיר לפני רבי על רבי מאיר שאכל עלה של ירק בבית שאן והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו כו' ואמר תו התם מכאן לתלמיד חכם שאומר דבר הלכה שאין מזיחין אותו ואמרי לה אין מזניחין אותו ואמרי לה אין מזחיחין אותו וכו' הרי מבואר דוקא מתלמיד חכם שאומר דבר הלכה אין מזיחין אותו אבל סתם אדם ודאי דמזיחין אותו ואין סומכין עליו דאי לא תימא הכי מאי רבותיה דקאמר מכאן לת"ח שאומר דבר הלכה שאין מזיחין אותו הא כל אדם נמי סומכין עליו אלא ודאי דוקא נקט ת"ח ולא סתם אדם: שאלה ע"ו עובדא אתא לקדמאי באווז' פטומה שהיה נראה בה גומא מבחוץ על בטנה דהיינו שהעור היה שלם מבחוץ על פני כולה מן הצואר עד למטה לסוף הבטן רק שהיה נראה גומא עמוקה ברוחב שני אצבעות באמצע הבטן על פני אורכה מן הצואר עד למקום שמתחיל הבטן מקום שבני מעים שוכבים שם שאין שם עצם תחת העור והיה ניכר שיש שם חסרון מבפנים תחת העור וצויתי לקלוף ולפשוט העור הפטומה בנחת כדרך שרגילין לפשוט האווזות הפטומות ומצאתי שאותו עצם האמצעי הבולט באמצע כמו קרש דק שהבשר משני צדדיו ואנו קורין אותו בי"ליג היה נסדק ולחלק על פני כל ארכו באמצעו ממש עד שחצי רוחב אותו קרש דק הבולט היה מצד זה וחצי רחבו מצד זה והפסק ביניהם כרוחב אצבעיים על פני כל ארכו ובאותו הפסק שהיה ביניהם היה נראה מבחוץ הלב והכבד כאשר הם שוכבים בחלל הגוף כי לא היה שם חיפוי מן העצם על הלב ועל הכבד כרוחב אצבעיים והיה נראה שמתולדתו נחלק העצם הדק הבולט באמצע כקרש דק שהבשר מצד זה ומצד זה מפני שקשה הדבר לאומרו שיהא עצם רק כזה נחלק באמצע רחבו על פני כל ארכו סדק מיושר כל כך כיון שהוא דק מאוד אם לא שנעשה כך מתולדתו ונסתפקתי בזה כי היה בעיני דבר חדש ומילתא דתמיהא: והיה נראה לי מן הדין להכשיר דלמאי ניחוש לה אם מפני שנסדק העצם ונחלק מה בכך הא לא מצינו טריפות זה בכל ע' טריפות שמנו חכמינו ז"ל וסדרם הרמב"ם ז"ל בפרק י' מהלכות שחיטה וכיון דאין זה בכלל ע' טרפות אין לנו להוסיף על הטרפו' כדמסיק בפרק אלו טרפות דף נ"ד וכדכתב הרמב"ם שם בפירוש מהלכות שחיטה וז"ל וכל שאירע לבהמה או לחיה או לעוף חוץ מאלו שמנו חכמי דורות הראשונות והסכימו עליהן בבתי דיני ישראל אפשר שתחיה וכו' עד כאן לשונו. ואם כן למה ניחוש להא מילתא כיון דלא נמנה בכל שבעים טריפות: ואדרבא משמע לי מתוך דברי הטור בהדיא דאין בזה שום טריפות שהרי העצם הזה בעוף הוא כמו החזה בבהמה שלצד פנים מונחים בתוכו הלב והכבד והטור כתב בהדיא בי"ד סימן ל"ט דאין הנקב פוסל בחזה שכתב וז"ל ריאה שנסרכה לאחד מהמקומות שאין הנקב פוסל בהם כמו לחזה ולגרגרת וכו' עכ"ל הרי כתב בהדיא שאין הנקב פוסל בחזה בבהמה ומה שאין פוסל בבהמה אין פוסל בעוף חוץ מה' דברים פוסלין בעוף ואין פוסלין בבהמה. ניקב גג הזפק. ניקב הקורקבן. ניקב עצם הגלגולת בעוף המים. נפלה לאור ונחמרו בני מעיה. ניטל הזפק. אבל חוץ מאלו ה' מה שאינו פוסל בבהמה אינו פוסל בעוף בעצם הזה שהוא כמו חזה בבהמה וכיון שאין הנקב פוסל בו ה"ה נסדק ונחלק נמי אינו פוסל דמה לי נקב קטן ומה לי נקב גדול לכך אין להטריף בזה: וכן משמע נמי דאין נקב או שבירה פוסל בעצם הזה מהא דמסיק בפרק אלו טריפות דף נ"ב נשתברו רוב צלעותיה טריפה אמר זעירא ומחציה כלפי שדרה ופירש רש"י לפי ששם חיותא ולא מחציה ולצד החזה עכ"ל הרי שאין חיותא תלוים בעצמות שהם בחזה ודין בהמה ודין עוף שוה הוא כמו שבארנו דמה שאינו פוסל בבהמה אין פוסל בעוף חוץ מה' דברים שזכרנו לכן אין להטריף בשביל זה: אלא שיש לפקפק דילמא לעולם אימא לך שנקב בחזה מטריף ולא מפני שעל ידי שיש נקב בחזה אין כמוה חיה דהא ליתא שהרי אין חיותא תלוי בחזה אלא מפני שעל ידי שיש נקב בחזה סופו ליטול הכבד והלב על ידי הרוח שיבא על הלב והכבד מפני שהחזה מגינה על הלב והכבד וכשיש בה נקב אינה מגינה ולכך היא טריפה דכי האי גונא פסק בהלכות גדולות הביאו הטור בסימן מ"א אי אינקוב טרפשא דכבדא טריפה וכתב בהג"ה אשי"רי הטעם דחיישינן שסופו לינטל כל הכבד וכו' עכ"ל הביאו ב"י שם וכן נמי בניטל לחי העליון לדברי הרמב"ם דמטריף הביאו הטור בסימן ל"ג ופירש הוא עצמו הטעם משום שהלחי העליון נברא לכסות פי הקנה שלא יבא הרוח לריאה וללב ואם ינטל הלחי העליון מיד בא הרוח אל הריאה ותקרר ותמות הבהמה וכו' כהובא בב"י שם בסימן ל"ג יעויין שם כי האריך הרי מצינו בטרפשא דכבדא לדברי בעל ה"ג ובניטל לחי העליון להרמב"ם ז"ל ואחריהם הסכימו כל האחרונים ז"ל דטריפה בכך ואין זה הטריפות מצד עצמה אלא בטרפשא משום דסופו ליטל הכבד ובניטל לחי העליון משום דסופו שתקרר הריאה ותמות הבהמה הוא הדין נמי יש לומר בניקב החזה אף על גב דמצד עצמו אין בו משום טריפות מכל מקום היא טריפה משום שעל ידי כן סופו ליטל הכבד או הלב כיון שיש שם נקב יבא הרוח שמה ומכ"ש אם נסדק כולו כמו בנ"ד: