צמח צדק הקדמון קיא

דבדיקת שחרית אותו יום מיקרי עסוקה באותו ענין וכדפירשתי מה שאין כן בבדיקת ימים שקודם לכן: תו כתב מכ"ת בההיא עובדא דאתי לקמיה שאל את האשה ואמרה שבדקה תוך ה' לשמושה כדי ליכנס לבית הכנסת להתפלל ואם כן ודאי בדקה יפה כי כל מה שהחזיקו הנשים הם מדקדקין בו ויהבי אדעתייהו. עכ"ל. הנה אדרבא כיון דהכי הוא שהאשה אומרת שלא בדקה אלא כדי ליכנס לבית הכנסת להתפלל ודאי דלא בדקה שפיר דלא היתה צריכה לבדוק אלא כדי שתהא נקייה בבית החיצון ולא בחורין ובסדקין דלא מצינו בשום פוסק שמחמיר בנשים שרוצים ליכנס לבית הכנסת שצריכה לבדוק בחורין ובסדקין: ואת אשר כתבת וז"ל כי כל מה שהחזיקו הנשים הם מדקדקין בו ויהבי אדעתייהו עכ"ל. אפילו אי יהביינא ליה למכ"ת האי מילתא דמסתבר למימר כך בנשים כמו בכותים פרק קמא דחולין למאן דאית ליה מכל מקום לא בא התם אלא לומ' שמדקדקין יותר כדי לעשות כדין אבל לא כדי לעשות יותר מן הדין ואם כן כיון דלא מצינו הך חומרא בשום פוסק שצריכים הנשים לבדוק בחורין ובסדקין כדי לילך לבית הכנסת להתפלל אמאי נימא שהיתה בודקת בחורין ובסדקין אע"ג דהנשים מדקדקין הרבה מכל מקום אין מדקדקין אלא לעשות כדין לכך ודאי ופשוט הוא דהך בדיקה לא מהני: ואשר הקשה מכ"ת על הראיה שהבאתי ממרדכי ומהג"ה מיימוני משומן שהותך לפני הפסח וכו' וכתבת וז"ל ולע"ד הקלושה נראה אין הנדון דומה לראיה כי התם לא נתכוון כלל לשום דבר ולכך אמרינן מילתא דלא רמיא וכו' אבל בנדון דידן שבדק' עצמה מתחלה לשום כוונה מנלן למימר בכי האי גוונא מילתא דלא רמיא וכו' עד והוא חילוק נכון לפענ"ד עכ"ל: ולן לא סבירא האי חילוק דאטו בשביל שהתכו במחבת ולא היה צריך שתהיה המחבת בת יומא ולא היה מתכוון לשום דבר לא מהימנין ליה שהיתה בת יומא הא בודאי ליתא אלא האמת הוא דמהימנין ליה שכדבריו כן הוא אלא שאנו חוששין אעפ"י שהאמת הוא כדבריו שלא היה משתמש במחבת והית' מונחת בחדר מיוחד בפני עצמה מכל מקום חוששין כיון דלא היה צריך שתהיה לאו בת יומא אפשר שהיה משתמש שום אדם במחבת שלא מדעתו או אפילו הוא עצמו היה משתמש בה לפי תומו ולא שם על לבו להשגיח על זה ולחקור הטיב ולהשים על לבו דמילתא דלא רמיא עליה וכו'. משא"כ אי הוה מהתך השומן לשם פסח היה רמיא עליה לחקור על זה ולהשים על לבו אי לא נשתמש במחבת לכך לא מהניא הא דאמר בריא לי שלא היתה בת יומא וכיון דהכי אמרינן התם הוא הדין נמי בנ"ד באשה שבדקה עצמה וכו' הוה דכוותיה כיון שהיא לא היתה צריכה לבדוק בחורין ובסדקין כיון שלא בדקה אלא לנקיות בעלמא ולא הוה רמיא עלה למיבדק כך ולא היתה צריכה אלא למיבדק בבית החיצון אמרינן מילתא דלא רמיא עלה לאו אדעתה ואפילו אי אמרה השתא דהיתה בודקת בחורין ובסדקין לא מהני דחוששין דילמא לאו אדעתה וסבורה היתה שבודקת בחורין וסדקין ולא דקדקה בכך כיון דלא היתה צריכה ואם כן מה חילוק יש בין מחבת להך בדיקה דכשם שהתם לא היה צריך שתהיה לאו בת יומא הוא הדין הכא לא היתה צריכה לבדיקת חורין וסדקין ומאי נפקא לן מזה שהיתה צריכה בדיקה כיון דלא היתה צריכה בדיקת חורין וסדקין ואמרי' כיון דלא רמיא עלה לאו אדעתה כמו במחבת: שאלה ס"ו שמן ששון. פרח שושן. קנקן חדש מלא ישן. אהובי ידידי. וחתני. האלוף התורני. המופלא נ"י פ"ה ע"ה ר"ג מוהר"ר גרשון. האל האחרון והראשון ינצרהו כאישון: כ"י מכ"ת הגיעני והם דברים מעטים מחזיקים הרבה שבקהלתו אשר שם משכן כבודו רגילים נשים לטבול בז' בעוד היום גדול ותולים בוקי סריקא בי שכן התרתי להם בהיותי שם להם למורה לא תהא כזאת בישראל דמקרא מלא דבר הכתוב שבעת ימים תהיה בנדתה ואין נדה טובלת אפילו מדאורייתא אלא עד ליל שמיני אלא שנשי דידן האידנא ספק זבות נינהו וראויים לטבול מדאורייתא ביום ז' דממה נפשך עלתה להם הטבילה שאם היא זבה הרי כדין טבלה: ואם הוא נדה הרי הוא לה יום שמיני או תשיעי או יותר שמדין תורה לא היתה צריכה אלא ז' ימים אפי' טמאים והיא ספרה לה ז' ימים טהורים מלבד הטמאים אבל מכל מקום חכמים אסרוה לטבול ביום ז' ובקושי התירו לטבול ביום במקום שיש חשש סכנה ודוקא בשמיני אבל בשביעי ליכא היתר כלל אלא שהרשב"א הורה להקל בדיעבד בעברה וטבלה ביום שביעי אבל לכתחלה ליכא מאן דשרי וכל זה מבואר הוא בטור י"ד סימן קצ"ז והרב ב"י מביא דוכתין טובא מהתלמוד בענין זה. יעויין שם: ועל כל אותן שהגידו כך משמי ראויים המה לנזיפה וכבר כתב הרשב"א הביאו מהרש"ל בספרו בחולין פרק אלו טרפות סימן נ"ה שאין להאמין לאומרים שיש מנהג להקל בשום דבר וכו' והסכים על ידו מהרש"ל וכתב וז"ל כי כך הרגל לשונם להקל ואומרים שכך הוא וחלילה להאמין ולהקל מה שהוא נגד רבותינו ז"ל עכ"ל ובאמת לא ראיתי נשים מקילין כלל בימות החול: רק כשחל ליל טבילתן בליל שבת נוהגין להקל בימות הקיץ למהר טבילתן בעוד היום גדול והיינו משום דבנות ישראל צנועות הן ומסתירין ליל טבילתן שלא ירגישו בהן בני אדם כהובא בש"ע סוף סימן קל"ח בהג"ה ובקיץ שממהרין לבא לשבת וסועדין סעודת שבת לפעמים קודם לילה שעות שתים או לכל הפחות אחת ואיכא הרגשה לבני הבית אם אין האשה בביתה. ומכל שכן כשיש עמהם עוד דיורים אחרים חוץ מבני ביתה הם מתביישים וממהרין לטבול בעוד היום גדול למהר ביאתן לביתם קודם הסעודה כדי שלא ירגישו בהן כאלה ראיתי נוהגים וראוי לבטל מנהג זה מהם. וכשהייתי בק"ק קרעמזי"ר למורה להם שהיה בית הטבילה בחצר שהייתי דר בבית שלפני החצר הייתי סוגר לפניהם החצר עד הלילה ופה ק"ק ניקלשפורג אני משגיח טובא שלא יהיו מקילים בזה ותמיד אני מזהיר לנשים שעל בית הטבילה שלא יהיו טובלים לנשים אלא עד הלילה ממש בין בחול ובין בשבת: ובספר באר שבע בתשובותיו בסופו דף קט"ז מצאתי שנשאל על זה שנוהגים הנשים לטבול בליל שבת בעוד היום גדול ונותנים טעם שאינם רוצים לחלל את השבת בטבילתן והשיב שעושים שלא כדין אבל לי נראה דמנהג שטות זה נהגו בעצמה צניעות ובין כך ובין כך מנהג גרוע הוא ודבר פשוט הוא דאיסור גמור הוא וראוי שמכ"ת יהא מזהיר הנשים שעל בית הטבילה שלא יהיו מקילין בזה אפילו בשבת ומכל שכן בחול: ואי ניחא ליה למכ"ת יוכל לצוות על השמש שיהא מכריז ויקרא בקול גדול ביום השבת שיהיו נזהרים בכך. וכי הגידו שקר בשמי שהתרתי להם ח"ו איסור גמור וכהאי מילת' לא לימרו משמי להתיר דבר האסור ח"ו: שאלה ס"ז אתא לקדמאי חד צורבא מרבנן. הודו כזית רענן וצועק ובוכה ואמר אוי לי על אשתי ואוי לי על אחרת. גזירה עליו נגזרת. כי הנה נשא אשה הוגנת בת הגונים בדעת שלימה בת