צמח צדק הקדמון קט

אם בדקה לאחר זמן ומצאה טמאה הרי זו בחזקת טהרה ואמרינן השתא הוא דקחזאי ולא חיישינן דילמא לא בדקה שפיר ואם בכי האי גונא לא חיישינן לגבי טהרות שמחמרינן בהו טפי מלגבי בעלה כל שכן וקל וחומר שלא חיישינן לשמא ראתה או שמא לא בדקה יפה לענין טהרתה לבעלה ואין לדחות ולומר דהתם כוונת' היתה בבדיקה זו שבדקה ביו' שני לראייתה כדי שתפסוק בטהרה ותוכל לטבול בליל שמיני בלי הפסק טהרה בבהש"מ כי זה הוא בעיני דחוק ודרך רחוק שביום שני לנדתה תבדוק את עצמה כדי להפסיק בטהרה ותטבול בליל שמיני בלי הפסק טהרה עוד כי ביום השני קרוב הדבר שלא תמצא טהורה באשר עדיין מעיינה פתוח ויותר טוב לה שתבדוק א"ע להפסיק בטהרה ביום ה' או ו' או ז' שאז קרוב הדבר שתמצא טהורה שכבר נסתם מעיינה אלא פשיטא שלא כוונה מתחלה לבדוק בשני כדי שתפסוק בטהרה ותו לא תבדוק את עצמה בכל ז' ימי הנדה אלא כוונתה היתה לבדוק משום נקיות או כיוצא בזה לאיזה כוונה ואף על פי כן לא חיישינן דילמא לא בדקה שפיר או שמא ראתה ולאו אדעתה כי ראייתה אינה מזקת כלום כיון שבדעתה לבדוק את עצמה עוד כדי שתפסוק בטהרה. וא"כ התם במשנתינו מכ"ש וק"ו בנדון דידן דאית ביה תלתא גונא למעליותא חדא דמתניתין איירי לענין טהרות דמחמרינן בהו טובא ונדון דידן איירי לענין טהרה לבעלה ועוד התם במתניתין אמרינן אפי' אם בדקה את עצמה ביום ראשון סמכינן אבדיקתה ולא אמרינן שמא ראתה ולאו אדעתה כיון שעל כל פנים ביום ראשון או ביום שני מעיינה יותר פתוח מבשאר הימים אפילו הכי אמרינן כיון שפסקה פסקה כדאיתא התם מכל שכן בנדון דידן שבדיקתה הראשונה היתה ביום שלישי לראייתם דלא חיישינן לשמא ראתה ולאו אדעתה כי ביום ג' אין מעיינה פתוח כמו בב' ימים הראשונים ועוד בה שלישית התם במשנתינו סמכינן אבדיקתה והרי היא בחזקת טהרה אף על פי שאחר בדיקה הראשונה לא בדקה עוד אחר כך עד שנמצא טמאה והיה מסתברא למימר מסתמא גם בנתים ראתה ואפילו הכי לא חיישינן ואמרינן שהיא בחזקת טהרה והשתא דקחזאה ומכל שכן בנדון דידן שאחר בדיקה שבדקה כבר בדקה עוד ומצאה טהורה ומכל שכן דלית לן למיחש שלא בדקה שפיר או שראתה ולאו אדעתא כללא דמילתא שלעניות דעתי הקלושה מוכח שפיר דלא חיישינן לשמא ראתה ולאו אדעתה אלא דוקא גבי כלה ולא בשאר נשים וכו' עכ"ל: ועוד כתב וז"ל ועוד נראה לי להביא ראיה ממה שכתב רמ"א בש"ע ריש סימן קצ"ו וז"ל ובדיקה זו תהיה קרוב לבין השמשות וכן נוהגין לכתחלה ובדיעבד אפילו לא בדקה את עצמה רק שחרית ומצאה את עצמה טהורה סגי בכך עכ"ל ופשטן של דברים הוא מ"ש ובדיעבד וכו' הוא נמי בענין זה שבדקה עצמה שחרית ודעתה היה לבדוק עוד בבין השמשות ואחר כך שכחה ולא בדקה בבין השמשות סגי בכך ואם כן יש להקשות אמאי סמכינן אבדיקת שחרית הא איכא למיחש דילמא לא בדקה שפיר או שראתה ולאו אדעתה דכיון שבדעתה היה לבדוק עוד בבין השמשות אלא על כרחך צריך לומר דלא חיישינן להכי אלא גבי כלה ולא בשאר נשים וכו' עכ"ל: ועוד כתב וז"ל ובר מן דין אמינא שיש לסמוך אבדיקה זו כי שאלתי וחקרתי הטיב מה היתה כוונת האשה דבדיקתה שלא בזמנה ואמרה כדי לכנוס לבית הכנסת שכן נוהגין הרבה נשים שאינם רוצים להזכיר את השם כל ימי ראייתה כהובא בש"ע בטור א"ח סימן פ"א ואין זה כי אם כל זמן שהיא רואה אבל אחר שפסקה לראות אף על פי שעדיין הוא תוך ה' לשמושה שאינה יכולה לספור שבעה נקיים אינם מונעים מללכת לבית הכנסת וכו' ואי משום הא בדקה את עצמה ודאי בדקה יפה ויהבא דעתה כי כל שהחזיקו הנשים ביותר הם מדקדקים בו ויהבי דעתייהו ביה כללא דמילתא שלעניות דעתי היה נראה פשוט שיש לסמוך אבדיקה זו בדיעבד לא זו בנדון דידן שיש להקל בו כיון שאין לחומרא זו יסוד ושורש בתלמוד אלא אפילו בענין שאם בדקה האשה את עצמה ביום ב' או ביום ג' לראייתה ואחר כך לא בדקה את עצמה כלל עד יום ששי בהשכמה יכולה לסמוך אבדיקה זו שבדקה ביום שלישי ותספור שבעה נקיים מיום ו' ואילך כאלו פסקה ביום ה' בבין השמשות כי אין לחלק בין יום ה' שחרית או ביום ד' או ג' אבל מכל מקום לא בשביל שאני מדמה אעביד עובדא עד כי יבואו דברי מכ"ת אלי וע"פ אצא ואבוא עד כאן לשון השואל: ועוד כתב וז"ל ומה שכתב הוד מכ"ת ראייתו הראשונה שאין האשה נאמנת לומר שבדקה שפיר בנדון דידן מהא דמרדכי והג"ה מיימוני והובא בש"ע מטור א"ח סימן תמ"ז שומן שהותך לפני הפסח אם לא היה נזהר שמהתכו לשם פסח אע"פ שאומר עתה בריא לי שלא היתה מחבת בת יומא מכל מקום אסור בפסח דכל מילי דלא רמיא וכו' הוא הדין נמי באשה זאת עכ"ל מכ"ת וע"ד הקלושה נראה שאין הנדון דומה לראיה כי התם לא נתכוון כלל לשום דבר ע"כ אמרינן מילתא דלא רמיא וכו' אבל בנדון דידן שבדקה עצמה מתחלה לשום כוונה מנלן למימר בכי האי גונא מילתא דלא רמיא וכו' בשלמא אלו הוה מצינו בשום דוכתא אם התיכו השומן בכלי חדש או בכלי שאין בן יומא לשום כוונה אחרת ולא משום כדי שיהא ראוי לפסח אמרינן דחיישינן שמא היה הכלי ב"י ולאו אדעתיה אף על פי שהיה מהדר בתר כלי שאינו בן יומא משום איזה כוונה מכל מקום כיון שלא היה בדעתו בההוא שעתא לאכלו בפסח אמרינן מילתא דלא רמיא וכו' אי הוה מפורש דבר זה בשום דוכתא הוה ממש דומה לנדון דידן אבל הא דאמר שהכלי לא היה ב"י ולא אמר שהיה מהדר בתר כלי שאינו בן יומו אינו דומה לנ"ד כלל כי אשה זו אומרת שמתחלה היתה כוונתה לבדוק את עצמה שפיר לאיזה כוונה אף על פי שאינה מחוייבת לבדוק את עצמה מכל מקום בהא לא אמרינן מילתא דלא רמיא והוא חילוק נכון לפי עניות דעתי. עד כאן לשון השואל: ועוד האריך יותר והשמתטי אותן הדברים והיינו מה שכתב הוא בדרך אין לומר או מה שלעצמו היה נראה דחוק או מה שאינו לענינינו אבל שרשים ויסודות אשר עליהן העמיד דבריו לקטתי והעתקתי הנה כדי להשיב על דבריו: וזהו תשובתי אליו שלום לו ולתורתו וכו' הנה כבר כתבתי דמאן דמקיל במצאה כתם תוך ג' לז' נקיים לתלות בדמים שנתעסקה אפילו בטעם כל דהוא דמקיל לא הפסיד כל כך כיון שבלאו הכי רבים מקילין בכתמים תוך ג' אלא שגליתי דעתי אי קמאי דידי הוה קאתי האי עובדא לא הייתי מקיל לתלות הכתם תוך ג' ראשונים של ז' נקיים על סמך שבדקה כבר תוך ה' לשמוש' כיון דאז לא היתה יכולה לספור ז' נקיים חיישינן דילמא לא בדקה שפיר והבאתי ראיות לזה דמסתברא למימר שחוששין כך: אמנם אחרי רואי שמכ"ת רוצה להכריח שיש להקל בכי האי גונא כשבדקה כבר אע"פ שאז היה תוך ג' לשמושה ולא חיישינן לדילמא לא בדקה שפיר ולא זו אלא אף זו נראה לו להקל יותר שאפילו אי לא בדקה אלא ביום ב' או ג' מראיית נדתה ואחר כך לא בדקה כלל עד לשחרית של ראשון מז' ימי הספירה מונה אותו יום לאחד מז' ימי הספירה אע"פ שלא בדקה בבין השמשות שקודם לכן דיכולה לסמוך על בדיקה הראשונה שבדקה כבר כמה ימים קודם לכן. אמרתי למען ציון דברים המצויינים בהלכה לא אחשה: ראיה קמייתא דמכ"ת מנדה פ' תינוקות דף ס"ח מחכמי' בתראי דמתני' דס"ל דאם בדקה בשני לנדתה ומצאה טהורה ובין השמשות לא הפרישה וכו' ה"ז בחזקת טהרה ולא חיישינן דילמא לא