צמח צדק הקדמון קח

איירי כלל ומשמע לי שמהני האי בדיקה שבדקה את עצמה ביום לכבוד שבת אף על גב דבשבת גופא לא בדקה את עצמה מכל מקום מהני כיון שבדקה את עצמה קודם לכן ואחר כך קודם שהתחילה לספור ז' נקיים חזרה ובדקה ומצאה טהורה מהני אף על גב דהיתה מפסקת בנתים ולא בדקה כדאיתא במתניתין פרק תינוקת דף ס"ח הזב והזבה שבדקו את עצמן ביום ראשון ומצאו טהור וביום השביעי ומצאו טהור ושאר ימים בנתים לא בדקו רבי אליעזר אומר הרי הן בחזקת טהרה ואיפסקא הילכתא כרבי אליעזר אף על פי שבנות ישראל מחמירין על עצמן היינו דוקא לכתחלה אבל בדיעבד לא ונדון דידן נמי אין לנו דיעבד גדול מזה זהו תורף שאלת השואל. תשובה הא דאין תולין הכתם בדמים שנתעסקה תוך שלשה ימים ראשונים של שבעה נקיים לא איתמר בגמרא אלא שהאחרונים החמירו בכך והרבה מהאחרונים לא החמירו לכך מאן דמקיל אפילו בטעם כל דהוא לא הפסיד כל כך אבל מכל מקום אי קמי דידי הוה קאתי האי עובדא לא הייתי מקיל אף על גב שבדקה כבר ומצאה טהורה והיינו משום דהך בדיקה שבדקה את עצמה ביום ו' כיון שהיה עדיין תוך ה' לשימושה חיישינן לדילמא ראתה ולאו אדעתה או לשמא לא בדקה שפיר בחורין בסדקין כמו שצריכה לבדוק לספירת ז' נקיים דכיון שאז לא היתה יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים על ידי אותה בדיקה כיון שתוך ה' לשמושה היה ולא בדקה עצמה אלא לנקיות בעלמא לשום כוונה לא מהני הך בדיקה לענין ז' נקיים וכדאשכחן בכלה שישבה שבעה נקיים ונדחו הנשואין כשיתפשרו לעשות נשואין צריכה לחזור ולישב ז נקיים וכתבו האחרונים והביאם בש"ע סימן קצ"ב בהג"ה סעיף ג' דאפילו בדקה עצמה תמיד בימים שבנתים לא מהני והיינו דחיישינן דלאו אדעתה ולא בדקה שפיר הרי מצינו למימר סברא זו שאפשר שבדקה ולאו אדעתה ויש לנו לומר נמי בהך איתתא דלאו אדעתה ולא בדקה שפיר דלא בדקה על דעת לספור שבעה נקיים וחיישינן דילמא לאו אדעתה: אע"ג דמדברי מהרי"ק סוף שורש קנ"א משמע דוקא בכלה יש להחמיר אבל לא בשאר נשים שכתב בסוף וז"ל. ואפילו ספרה ובדקה לא מהני לה וטעמא לפי עניות דעתי דכיון דמחמדה כדאמר שם בגמרא בכל שעתא ושעתא איכא למיחש דילמא השתא חזיא ולאו אדעתה וכו' ולא דמי לשאר סופרת ז' נקיים דהתם לא הוחזקו להיות רואות כל שעה ושעה אבל דמחמדה מחמדה וכו' איכא למיחש טובא הלכך בעינן דיהבא אדעתה ומסקי טובא עכ"ל. הרי משמע דדוקא בכלה אמרינן בעינן דיהבא אדעת' טפי אבל לא בשאר נשים אע"ג דהוה נמי בכי האי גוונא דאיכא למיחש להסיח דעת דומיא דכלה אפילו הכי לא חיישינן כיון דאינה מוחזקת להיות רואה כמו כלה דמחמדה ומוחזקת להיות רואה ואם כן הוא הדין נמי בנדון דידן אף על גב דאיכא למיחש להיסח הדעת כיון שהיה תוך ה' לשימושה מכל מקום כיון שאינה מוחזקת להיות רואה לא חיישינן ללא יהבא דעתא שפיר הא ליתא דעד כאן לא קאמר דבשאר נשים לא חיישינן היינו דוקא בשאר נשים שכבר התחילו לספור ז' נקיים התם הוא דאמרינן כיון דאינה מוחזקת להיות רואה ככלה לא בעינן דיהבא אדעתה ומסקי טובא ואפילו במקום דאיכא למיחש להיסח הדעת כגון שאין בעלה בעיר ואין יודעת בבירור שיבא בעלה אפילו הכי כיון שהיא התחילה לספור ז' נקיים על סמך שיבא בעלה מהניא לה בדיקתה ולא חיישינן ללא בדקה שפיר או לא יהבא אדעתה כיון שאינה מוחזקת להיות רואה כמו כלה שמוחזקת להיות רואה אבל אשה שעדיין לא התחילה לספור ז' נקיים כמו בנדון דידן שהוא תוך ה' לשמוש' אף על גב שכבר פסקה מלראות ואינה מוחזקת להיות רואה מכל מקום כיון שעל ידי בדיקה זו לא תוכל לספור ז' נקיים כיון שהו' תוך ה' לשימושה חיישינן דילמא לא יהבא אדעתה ואפילו אם היא אומרת השתא דיודעת בבירור שהיתה בודקת שפיר בחורין ובסדקין כמו שבודקים כדי ללבוש לבנים לז' נקיים ושיהבא אדעתה שפיר אפילו הכי לא מהניא דכל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה: ויש לדמות זה להא דכתב המרדכי בפרק כל שעה והג"ה מיימוני הביאם ב"י בטור א"ח סימן תמ"ז ובש"ע שם בהג"ה שומן שהותך לפני הפסח אם לא היה מהתכו לשם פסח אף על פי שעתה אומר בריא לי שלא היתה מחבת בת יומא מכל מקום אסור בפסח דכל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה וכו' עכ"ל. והוא הדין נמי בנדון דידן כיון דאז כשהיתה בודקת ביום ו' שהיה תוך ה' לשימושה לא רמיא עלה למיבדק שפיר מפני שהיה תוך ה' לשימושה חיישינן דילמא לאו אדעתה אף על גב דבדקה עצמה לשום כוונה מכל מקום לא בודקת בחורין ובסדקין כמו שצריכה להיות בודקת להפסק טהרה אף על פי שאומרת השתא בריא לי שבדקתי בחורין ובסדקין אמרינן מילתא דלא רמיא עלה וכו' או שמא ראתה אחרי כן ולאו אדעתה: וכן יש לדמות נמי להא דכתבו הרבה מפוסקים והטור בי"ד סימן א' מי שיודעים בו שאינו יודע הלכות שחיטה אפילו שחט לפנינו ארבע או חמשה פעמים שחיטה הגונה וראויה ושחט אחר כך בינו לבין עצמו שחיטתו פסולה אפילו שאלו עשית כך וכך ומתוך תשובתו נראה ששחט כראוי אין לסמוך עליו ואפילו אמר בריא לי ששחטתי יפה וכו' ויפה ביארו מ"ו הרב בב"ח כגון שיודע עכשיו הלכות שחיטה דלאחר ששחט למד הלכות שחיטה ויודע איזה יפה ואיזו אינו יפה ואומר בריא לי לפי מה שאני יודע השתא הלכות שחיטה ששחטתי כבר קודם שלמדתי כראוי בלא שהייה ובלא דרסה וכו' אפילו הכי אין סומכין עליו כיון שלא ידע מתחלה כששחט אמרינן דלאו אדעתיה. הכי נמי בנדון דידן כיון שמתחלה כשבדקה את עצמה לא היתה יכול' לספור ז' נקיים כיון שהיה תוך ה' לשימושה אף על פי דהשתא אומרת דיהבא אדעתה ובדקה את עצמה שפיר כמו שבודקין לספירת ז' נקיים לא סמכינן עלה ואמרינן כיון שלא הוה רמיא עלה למיבדק לא יהבא אדעתה הנראה לעניות דעתי כתבתי שיש להחמיר לכתחלה אלא שמכל מקום כיון דהא שאין תולין הכתם בדמים שנתעסקה בהם אם הוא תוך ג' לז' נקיים אינו מהתלמוד אלא שמקצת מן האחרונים החמירו בכך ודאי מאן דמקיל בכי האי גונא לא הפסיד כל כך כדפירישית: חזר השואל וכתב דנראה לו מן הדין להקל לכתחלה בכי האי גונא כיון שבדקה כבר ומצאה טהורה אף על גב דאז לא היתה יכולה להתחיל לספור ז' נקיים אפילו הכי לא אמרינן דלאו אדעתה ומהניא לה בדיקתה זאת והביא ראיה מפרק תינוקת דף ס"ח וז"ל איתא במתניתין נדה שבדקה את עצמה יום שביעי שחרית ומצאה טהורה ובין השמשות לא הפרישה וכו' הרי היא בחזקת טהרה וכו' וחכמים אומרים אפילו בשני לנדתה בדקה ומצאה טהורה ובין השמשות לא הפרישה ולאחר זמן בדקה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהרה: ועוד איתא פרק קמא דנדה דף י"א במתניתין אף על פי שאמרו דיה שעתה צריכה להיות בודקת חוץ מן הנדה והיושבת על דם טוהר וכו' הרי מבואר שנדה מיום שהתחילה לראות עד סוף שבעה אין בדיקתה לא מעלה ולא מוריד דכל שבעה היא טמאה בין תראה בין לא תראה ולאחר שבעה תטהר אפילו שופעת כל שבעה רק שתפסוק ביום ז' עם שקיעות החמה וכן פירוש רש"י לשם ואם כן קשה למה בדקה אשה זו ביום שני לנדתה הלא בדיקה זו לא מעלה ולא מוריד לענין נדתה אלא על כרחך צריך לומר שבדיקה זו ביום שני לנדתה לא היתה אלא משום נקיות או משום כוונה אחרת ואפילו הכי סומכין אבדיקה זו לענין