צמח צדק הקדמון קז

כלל דטעמא חולבת מתיר משום דמוכח מילתא דכבר בכר' וקנין הכסף אדרבא מתיר מטעם דלא בכרה אלא משום שותפות גוי וכו' עכ"ל ועוד אפילו אי הוי שייכות להני תרי צדדי היתר להדדי לא מהני משום דליכא למ"ד שיהא צד היתר זה מועיל מה שישראל קנה תחלה הפרה על שם הגוי מטעם ממה נפשך כדפירשתי לעיל אי משום שליחות הא אין שליחות לגוי וכו' ולכך אין להתיר כלל מהנך תלתא טעמא דלעיל: אמנם נראה לי להתיר מטעמא אחרינא דאף על גב דכשקנה ישראל הפרה מתחלה לא היה לגוי שום שייכות בפרה לא מטעם שליחות ולא מטעם קנייה לגוי כיון שלא היה פיסוק דמים לגוי ולא סמכה דעתו מכל מקום כיון שהישראל קנה הפרה במעותיו של גוי אף על גב דמעותיו של גוי לא היה כנגד כל הפרה מכל מקום מקצת הפרה קנה במעותיו של גוי הוה שעבודא דגוי שלשה טאלי"ר על הפרה שאם לא ישלם לו הישראל מעותיו יתפוס הפרה כיון שבמעותיו קנה הפרה ומיקרי בכי האי גונא יד גוי באמצע דומיא דבהמות ארנונה ריש פסחים דף ו' הביאה הטור י"ד סימן ש"ך ודמיא למתניתין פרק ב' דבכורות דף ט"ז המקבל צאן ברזל מן הגוי פטורה מן הבכורה ומייתי לה באיזהו נשך דף ע' ע"ב ומסיק רבא טעמא כיון דאי לא יהיב זוזי אתי גוי תפס לה לבהמה ואי לא משכח לה לבהמה תפיס לה לולדות הוי ליה יד גוי באמצע וכל יד גוי באמצע פטורה מן הבכור' הטור סוף סימן ש"ך בשם הרמב"ם אפילו אין לגוי חלק כלל בולדות אלא שנותן לו חלקו מהרווחים בדמים אפילו הכי פטורין עכ"ל הרי שצריך שלא יהא כלל תפיסת יד גוי בבהמה שתהא חייבת בבכורה ובתפיסת יד כל דהוא של גוי פטורה כמו שכתבו התוס' באיזהו נשך התם דף ע' ע"ב בד"ה אין מקבלין צאן ברזל מישראל וכו' דכל מקנך תזכר משמע שתהא מכל וכל רשות ישראל וכו' ובכל דהו יד גוי באמצע פטור וכו' עכ"ל הוא הדין נמי כאן בנדון דידן שישראל קנה הפרה ממעותיו של גוי הרי הפרה משועבדת לגוי בשביל מעותיו ואם נמצאו על ישראל עוד בעלי חובות אחרים ואין לו לשלם לכולן הגוי קודם לגבות מעותיו מפרה הזאת קודם שאר בעלי חובות כיון שקנה אותה ממעותיו. אף על גב דמעות להוצאה נתנו ואפילו אם המעות שלקח הלוה מהמלוה עדיין בעין אין לבעל המעות זכות טפי משאר ב"ח היינו דוקא במעות שבא לידו דרך הלואה או שזקפן עליו במלוה אבל כשלא באו לידו דרך הלואה אלא דרך פקדון או דרך עסקא ולא זקפן עליו במלוה והמעות הן עדיין בעין ודאי דבעל המעות קודם לאחרים וכל זה הוא מבואר בדוכתין טובא. ועיין בסמ"ע סימן מ"ז סעיף ק"ד שמפרש כך תשובת הרא"ש כלל ע"ט סימן י"א וכיון דהכי הוא במעות אם הם עדיין בעין שבעל המעות הוא קודם לגבותם אם לא באו לידו דרך הלואה הוא הדין נמי במה דאתי מחמתייהו נמי דינא הכי דבעל המעות קודם אם הוא ידוע שזה בא מחמת מעותיו דמה לי המעות עצמם ומה לי הבא מחמת המעות כמבואר בש"ע ח"מ סימן ק"ח סעיף ד' ובסי' ר"ף בהג"ה סעיף ב' גם בטור ח"מ סימן ר"ף סעיף א' ובטור י"ד סימן קע"ז וגדולה מזו נמצא בבעל התרומות שער ל"ו סימן א' וז"ל וזה שפסקנו שהעבד והאשה אין משלמין אלא לאחר זמן אם יש עדים שמעות עצמן של הלוא' או מה דאתי מחמתייהו קיים בודאי שאין בו ספק שנפרע מהן המלוה וכן סברת הראשונים וכו'. עכ"ל: והביאו הב"י בח"מ סוף סי' צ"ו הרי פסק אפילו בהלואה אם ידוע הוא שאלו המעות הן עצמן שהלוה או אתי מחמת אותן מעות גובה מהם וא"כ בנדון דידן שידוע הוא שישראל קנה הפר' ממעותיו של גוי זה ודאי דשעבודא דגוי על הפרה ההיא שאם לא שלם לו ישראל מעותיו יתפוס הוא הפרה ויש לו זכות יותר משאר בעלי חובות של ישראל זה והוי ליה יד גוי באמצע ופטורה מן הבכורה: ולא דמי למעות שנותן גוי לישראל בשביל פרה שקונה ממנו דקיימא לן דאין המעות לחוד קונות ולא פקעה קדושת בכור ולא אמרינן דשעבודא דגוי על פרה ההיא שאם לא ישלם לו המעות שיהא יכול לתפוס הפרה ויהא מיקרי יד גוי באמצע ויפטור מן הבכורה דהתם שאני דאין לגוי שום זכות על פי הדין לתפוס הפרה בשביל מעותיו דאף על גב דהגוי היה סבר לקנות הפרה במעותיו מכל מקום סוף סוף לא קנה מידי מצד הדין וזוזי דידיה דיהיב לישראל אזלי להו וליתנהו בעינא לא זוזי ולא דאתי מחמתן ואין לו שום זכות בפרה זאת טפי משאר בעלי חובות והכי פסק הטור ח"מ בהדיא סימן קצ"ד גבי גוי שמכר קרקע לישראל וקבל המעות ולא כתב לו השטר ובא ישראל אחר והחזיק בה שאין הישראל המחזיק צריך ליתן לישראל הלוקח מעותיו. ולאפוקי מרב האי דסבירא ליה שאף על פי שלא קנה ישראל הלוקח גוף השדה מכל מקום חלה עליו זכות הלוקח לתורת משכונ' וכו' דליתא ע"ש. הרי אף על פי שישראל נתן מעותיו על שדה זו אפילו הכי כיון שלא קנה גוף השדה אין לו שום זכות לבקש מעותיו על שדה זו דמעות שנתן הוא לישראל אזלו להו ואין שדה זו באה מחמת אותן מעות אבל גוי שנתן לישראל מעות לקנו' פרה וישראל קנה במעותיו של גוי הפרה כמו בנדון דידן הרי פרה זו באה מחמת אותן מעות ודאי דאלים שעבודא של גוי על פרה זו שאם לא ישלם לו ישראל מעותיו יש לו לתפוס פרה זו ויש לו דין קדימה לשאר בעלי חובות והוי ליה יד גוי באמצע וכל יד גוי באמצע פטורה מן הבכורה: שאלה ס"ה אשה שפרסה נדה ביום ד' וביום ו' לבשה לבנים וגם פירסה סדינים לבנים לכבוד שבת ובדקה את עצמה לעת הערב ומצאה את עצמה טהורה וביום א' לבשה לבנים אחר שרחצה ובדקה את עצמה כדין כל הנשים שרוצים לספור ז' נקיים גם בדקה הסדינים ומצאה הכל נקיים והתחילה ביום ב' לספור ז' נקיים ואחרי כן תוך ג' לז' נקיים שלה אחר שהיתה בודקת עצמה ומצאה טהורה היתה מתעסקת בדמים ומצאה אחר כך כתם יותר מכגריס ועוד יורינו מורינו מה דינה של האשה הזאת הן אמת שלכאורה נראה שאין לתלות כתם זה בדמים שנתעסקה כיון שהוא תוך ג' לז' נקיים על פי הסכמת פוסקים האחרונים והובא בש"ע בסימן קצ"ו סעיף י' אבל אחר העיון במקום דין זה נראה שבנדון דידן יש לתלות הכתם אפילו תוך ג' לז' נקיים שלה כי הנה מקור דין זה הוא בספר התרומה סימן צ"ב וכתב וז"ל ואם סופרות ז' נקיים מסתברא משלשה ימים ואילך הכתמים טהורים ותולה במכה ואינו סותרת אבל צריכה שתדע בודאי שפסק דם המקור ולכך צריכה ג' ימים הראשונים נקיים לגמרי עכ"ל. הרי שתלה הטעם שבתוך ג' ימים עדיין יש להסתפק אם פסק דם מקור שלה ולאפוקי לאחר ג' אין חששא ואם כן הוא בנדון דידן כבר עברו ג' ימים שפסקה לראות תו ליכא למיחש שעדיין לא פסק דם מקור שלה אף על פי שיום השבת ויום א' לא עלו לה כו' נקיים היינו משום שהוא תוך ה' לשמושה וחיישינן לפליטת שכבת זרע אבל לענין זה ודאי עלו וליכא למיחש שמא לא פסק דם המקור שלה והא דכת' ספר התרומה שצריכה שלשה ימים הראשונים מז' נקיים שיהיו נקיים לגמרי משמע דדוקא ג' ימים מימי הספירה צריכה נקיים ולא איכפת לן אם ג' ימים אחרי' היו נקיים שאינם מן ז' ימי נקיים והא ליתא אלא משום דספר התרומה איירי בענין שלא בדקה את עצמה אלא ביום שלמחרתו יעלה לה למנין ז' נקיים שלה ע"כ אין כאן כי אם אותן ימים שעולים לה לשבעה נקיים אבל היכא דאיכא עוד נקיים שאינן עולין למנין ז' נקיים מזה לא