צמח צדק הקדמון ק

אפילו לדעת החולקים על רבי דוד כהן דעד כאן לא חלקו עליו אלא דוקא בעובדא דידיה שלא היה הגוי מגיד שהיה נשאל תחלה אלא שמן משמעות לשונו שאמר ליהודי לא שמעת וכו' רצה רבי דוד כהן להוכיח שזהו כתשובת שאלה. התם הוא דפליגי עליה כל החכמים שבדורו וסבירא להו דלא נפיק מדין מל"ת. אבל בנדון דידן שהגוי עצמו הגיד שהיה נשאל מן יהודי אחד על הריגת היהודי ההוא ועתה שאל ואמר לשון זה אם נמצא היהודי מניקלשפורג דילמא בכי האי גונא כולי עלמא מודו דעל סמך השאלה הראשונה שאל אם נמצא היהודי ההוא שהוא רוצה להשיב על שאלתם ולא מיקרי מל"ת בכה"ג. הא ליתא שהרי אין במשמעות לשון הגוי שהיה הוא עצמו נשאל מן היהודי אלא כך אמר יהודי אחד בא ושאל לבעלי המלחמה על הריגת היהודי ג' ימים אחר שנהרג וכו' משמע מלשון זה שאותו יהודי השואל שאל לכמה בעלי המלחמה אחרים על הריגת היהודי שלשה ימים אחר שנהרג ולא אותו שאל ובכי האי גונא שלא שאלו לגוי זה עצמו המגיד עתה אלא לאחרים שאלו אף על פי שהאי גוי יודע היה ששואלים על יהודי לא נפיק מדין מל"ת דהכי פסקי בהדיא בפסקים וכתבים מהרא"י סימן קס"א ומביא ראיה מתשובת מהר"ם שבמיימוני. וכן כתב מהרי"ק שורש קכ"א. והביאם לפסק הלכה מהררמ"א בהג"ה סימן י"ז סעיף ט"ו: ועוד נראה לומר דנדון דידן אינו דומה לעובדא דמשה סוסי דהחמיר בו מהר"ר דוד כהן ואפשר הוא אף על גב דהחמיר הוא התם מודה בנדון דידן דלא נפיק מדין מל"ת דהתם עיקר טעמא הוא משום שאחר שאמר הגוי ליהודי וז"ל ממשה סוסי לא שמעת ממנו כלום השיב לו היהודי לא. עכ"ל. מזה שהשיב היהודי לא נוטה דעת רבי דוד כהן לומר דהוי כאלו אמר היהודי לא כלומר לא שמענו ועדיין אנו מבקשים לדעת ממנו. ואם כן הוי כאלו היתה עתה שאלה מן יהודי לגוי והגוי משיב על שאלתו שהרגו תוגר פלוני והיינו תחלה אמר עדיין לא שמעת וכו' משמע מלשון זה שידע שאבד זכרו ורוצה לדעת אם עדיין הם שואלים עליו והוא רוצה להשיב על שאלתם ויהודי זה השיב לגוי לא כלומר לא שמענו ועדיין אנו שואלים הרי הוה כאלו הגוי היה נשאל עתה מן היהודי לכך נפיק מדין מל"ת לדעת ר' דוד כהן אבל בנדון דידן שלא השיב היהודי לגוי שיהא במשמעות לשונו שעדיין הם מבקשים לדעת שהרי הגוי כך אמר וז"ל הנמצא היהודי מניקלשפורג והיהודי השיב ואמר היאך אתה מכיר לאותו היהודי עכ"ל. הרי אין במשמעות לשונו זה שעדיין מבקש לשאול עליו אלא אדרבא היה נשמר מאד שלא יבין הגוי שעדיין הם שואלים עליו והשתיק ליהודים אחרים שהיו עמו שלא ישאלו לגוי מאומה. רק הוא שאל בחכמה כדי שלא להוציאו ממסיח לפי תומו ועשה עצמו נגד הגוי כאלו היה יודע מן ההרוג ואמר לגוי היאך אתה מכיר לאותו יהודי והרי אין במשמעות לשון זה כלל שיגיד לו הגוי מה נעשה מן היהודי והגוי על פי שאלה זו הגיד מה שהגיד וסיפר ענין הריגתו ודאי מסיח לפי תומו גמור הוא כיון שלא היה עתה שום שאלה מן יהודי לגוי וזה נראה נכון מדקדוק לשון רבי דוד כהן עצמו וגם מודה הוא דבכה"ג כמו בנ"ד לא נפיק מדין מל"ת: אלא שיש לפקפק קצת כיון שהגוי אמר בסתם יהודי מניקלשפורג נהרג בין ניקלשפורג ובין ראבנשפורג ולא הזכירו בשמו דילמא אמר בדדמי וטפי איכא למיחש בנדון מבשאר דוכתי כיון שאמר היאך נהרג שהרוצח ירה בו מתוך כלי המשחית קנה השורפת והרגו ואפשר דנפל לארץ וסבר הגוי דודאי מת ובכה"ג צריך שיאמר וקברתיו או מילתא אחריתא שמוכיח על מיתה ודאית אבל בכי האי גונא שלא אמר כלום איכא למיחש לבדדמי אף על גב דאמר לשון שמשמע מיניה מיתה ודאית שאמר ער האט אין טוט גישאסין) מכל מקום דילמא כך אמר לפי אומד דעתו. דכה"ג כתב תרומת הדשן סימן ר"מ שאמר הגוי (זיא דער טרענקטג איך) עכ"ל. משמע נמי לשון זה מיתה ודאית אפילו הכי מסתפק התם דילמא אמר בדדמי והוא הדין נמי בנדון דידן אית לן למיחש לבדדמי שכן כתב הרמב"ם והביאו הטור סימן י"ז סעיף ט"ו וז"ל. כתב הרמב"ם יצא ישראל וגוי מעמנו למקום אחר ובא הגוי והסיח לפי תומו איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו אף על פי שאין הגוי יודע את האיש והוא שיאמר וקברתיו עכ"ל אף על גב דהטור חולק עליו וכתב וז"ל ואיני יודע למה צריך לומר וקברתיו עכ"ל. הא כבר הכריעו הר"ן והריב"ש והרב המגיד וכתבו דודאי כשמזכיר הגוי שם היהודי הנהרג אינו צריך שיאמר וקברתיו אבל כשאינו מזכיר שמו צריך שיאמר וקברתיו והוכיח כך מדברי הרמב"ם עצמו והביאם הרב ב"י באורך בסעיף ט"ו יעויין שם וכן כתב נמי מהרא"י בפסקים וכתבים סימן רכ"ג. וכן פסק מהרמ"א בהג"ה סעיף י"ז על פי המנהג. ואם כן בנדון דידן שהגוי הגיד בסתם שנהרג ולא הזכירו בשמו איכא למיחש לבדדמי כיון שלא אמר וקברתיו או דברים אחרים שמוכיחים על מיתה ודאית: אמנם נראה דבנדון דידן כולי עלמא מודים דסגי בהגדת הגוי שאמר נהרג סתם אף על גב דלא הזכירו בשמו ולא אמר וקברתיו משום דלאו בהזכרת שם המת תליא מילתא אלא במכירו ואין מכירו תליא מילתא דבאין מכירו צריך שיאמר וקברתיו ובמכירו אין צריך שיאמר וקברתיו. והא דכתבו הר"ן והריב"ש והרב המגיד לחלק בין שהזכירו בשמו ובין לא הזכירו היינו משום דסתמא דמילתא כשמזכירו בשמו הוא מכירו וכשאין מזכירו בשמו אין מכירו. אבל היכא שאנו יודעים שהיה מכירו אף על פי שלא הזכירו בשמו אינו צריך שיאמר וקברתיו והכי כתב בהדיא הב"י בשם הר"ן סעיף ט"ו וז"ל וכן כתב הר"ן בתשובה שאין ספק שכל שהגוי מכיר אין צריך שיאמר אלא מת בלבד וכו' אבל כשאינו מכירו הוא שסובר הרב ז"ל דלא סגי עד דאמר וקברתיו וכו'. וטעמא דמילתא שיותר אדם בקי במי שהוא מכירו מבמי שאינו מכירו הילכך במכירו כל שאמר מת בלחוד סגי אף על גב דלא אמר וקברתיו ולא חיישינן דאמר בדדמי. אבל בשאין מכירו חיישינן דאמר בדדמי לפי שאין הדברים ברורים במי שאינו מכירו עד דאמר וקברתיו וכו' עכ"ל הרי לא חילק אלא בין מכירו ואין מכירו ולא הזכיר לחלק בין הזכיר שמו ללא הזכיר שמו משום דבהזכרת שמו לא מהני אלא משום דכיון שמזכירו בשמו ודאי מכירו וכיון דהכי הוא דבמכירו תליא מילתא הרי בנדון דידן שאמר הגוי בהדיא שהיה מכירו בטוב סגי בהגדתו בסתם שנהרג ואין צריך שיאמר וקברתיו שהרי כך מבואר בעדותו של כמר דוד שאחר שהתחיל הגוי להגיד במל"ת שנהרג יהודי מניקלשפורג שאל אותו כמר דוד מי היה היהודי השיב הגוי שהוא היה חייט מניקלשפורג והיה תחת ממשלה דגל שלנו ואני הייתי מכירו בטוב ותמיד היה נער עמו רק שבשעה שנהרג לא היה נער עמו וכו' עכ"ל הרי הגיד הגוי בפירוש שהיה מכיר אותו בטוב לכך סגי באומר נהרג לחוד ואין צריך שיאמר וקברתיו. ואף על גב דזה שאמר שהיה מכיר אותו בטוב אמר על פי השאלה ולא במל"ת מכל מקום כיון דהתחלת הגדת הגוי היה במל"ת לא נפיק מדין מל"ת אפי' מה שהגיד אח"כ ע"י שאלה וזה פשוט ע"פ הסכמ' כל הפוסקי' וכ"פ הטור סעיף ט"ו: ואם לחשך אדם לומר אכתי איכא למיחש למימר בדדמי כיון שהגוי מגיד שנהרג היהודי בשעת המלחמה וכשהיו הולכים להרוג או ליהרג שהרי אמר כמר יודא זעליג שהגיד הגוי כך וז"ל וויא מיר זיין גאנגין אויף פארטייא זא האבן מיר אן גיטראפין דען יהודי וכו' עכ"ל ביאר דבריו כשהיינו הולכים לפשוט בגדוד פגענו ביהודי זה וכו'. וכל שפושטים בגדוד יוצאים להרוג או ליהרג והוי להו שעת מלחמה וחיישינן לבדדמי וצריך שיאמר וקברתיו