צדקה ומשפט חלק א צח

ובכה"ג אפי' בפחות מפותח טפח טומאה בוקעת ועולה וכמו שכתב הח' הש' הפוסק מההיא שכתב מר"ן בסי' שע"א ארובה שבין בית לעליה ואין בהם פותח טפח וכזית מהמת למטה בבית כנגד הארובה הבית טהור והעליה טמאה וטעמא הוי שהטומאה עולה כנגדה מאחר שהיא מונחת תחת הארובה ואעפ"י שאין בארובה פותח טפח וכן כתב הט"ז והש"ך ואע"ג דבעלמא אין טומאה יוצאת בפחות מפותח טפח וכמו שכתב הרמב"ם בפ' י"ד מה' ט"מ עיי"ש הכא שאני שהטומאה היא כנגד הנקב וכמו שכתב הח' ה"ש הפוסק, ועוד הביא ראייה מההיא דבפ' העור והרוטב דתניא התם חבילי מטה וסרוגי חלונות חוצצין בין הבית לעליה שלא להכניס טומאה לצד שני פרסן על פני המת באויר הנוגע כנגד הנקב טמא שלא כנגד טהור ופי' הרא"ש דהחילוק שיש בין רישא לסיפא דברישא מיירי בטומאה מן הצד ואינה מכוונת כנגד הסריגי חלונןת מש"ה חוצצין סרוגי החלונות כיון שאין בנקבים פותח טפח לבל אם הסריגי חלונות הם מונחים על פני המת. אז לא מהני ואם אדם האהיל כנגד הנקב טמא ואפי' אין בנקב פותח טפח וא"כ בנ"ד שהטומאה כנגד הנקבים יוצאה בפחות מפותח טפח והבית המאהיל עליו טמא דהוי מאהיל על המת זהו ראייה שהביא הפוסק. ועוד נלע"ד טעם אחר לאסור ולומר דלא מהני תיקון זה של החמשה דפי עץ, והוא דאחד מהתנאים דבעי בחציצה שיהא אותו דבר החוצץ דעתו להניחו שם לעולם ושלא יהא דעתו לפנותו וכמו שכתב הרמב"ם בפ' ט"ו מה' טומאת מת וז"ל חלון תשמיש שסתמה כולה או סתמה עד שנשאר בה פחות מטפח אם בדבר החוצץ בפני הטומאה סתם הרי זה חוצץ והיא שיהא דבר שאין דעתו לפנותו לפי' אם סתם החלון או מיעטו באוכלין שאין מוכשרין אינן חוצצין שאעפ"י שאין מקבלין טומאה והרי הן טהורין דעתו לפנותן ולפי זה בנ"ד שאלו הדפי עץ לא הניחן להיות שם בקביעות על המת אלא מפנה אותם אח"כ בשעה שרוצים לקבור המת אינן חוצצין, ועיקרא דמילתא איתא בפ' לא יחפור דף י"ט אמר שמואל רקיק אינו ממעט בחלון ופריך מאי איריא רקיק אפי' עבה נמי ומשני לא מיבעא קאמר לא מיבעיא עבה כיון דאחזי לאכילה לא מבטל ליה אבל רקיק דממאיס אימא בטולי מבטל ליה קמ"ל וכולה סוגיא התם רהטא דבעי לבטל אותו דבר שחוצץ וכן כתב מר"ן על דברי הרמב"ם שכתבנו וז"ל ובפרק לא יחפור מוכח דתרתי בעינן שלא יהא מקבל טומאה ושלא יהא דעתו לפנותו והנה ראיתי להראב"ד בהשגות שהשיג על מה שכתב הרמב"ם או סתמה עד שנשאר בה פחות מטפח וכו' וז"ל א"א פחות מטפח לכזית מן המת אבל למת שלם או ליותר מן כזית דיו אם מיעטו לפחות מארבעה עכ"ל, ודבריו אלה תמוהים אצלי דמשמע מדבריו דבמת שלם או ביותר מכזית לא בעי למעוטי מפותח טפח אלא אם הנקב פחות מד' טפחים די בזה ואין טומאה יוצאה לבית הסמוך לו ולא הוזכר שיעור טפח אלא בפחות מכזית, וצ"ל לפי זה בכל מקום דאמרינן טפח על טפח מביא את הטומאה לא מיירי במת שלם אלא בכזית וזה תימה דיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא והיאך יהא כזית מן המת חמור מן המת שלם דבכזית מן המת יוצאה טומאה בפותח טפח ובמת שלם אינה יוצאה בפחות מד' טפחים ומה ששנינו בפ"ג דאהלות כזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בד' טפחים להחמיר היא שנוייה ולענין להציל על שאר הפתחים כלו' דאנן קיי"ל המת בבית ולו פתחים הרבה בזמן שכולן נעולין כלן טמאים והיושב תחת המשקוף זיז שעל גבי הפתח שמא משום דסוף טומאה לצאת דרך הפתח ולא ידעינן באיזה פתח יוצאה ותנן התם בפ"ז דאהלות נפתח א' מהם או חשב להוציאו באחד מהם הציל על כל הפתחים ועלה הוא דאמרינן כמה יהא הפתח שיעורו להציל טומאה על כל הפתחים אם היה כזית מן המת שיעורו בטפח כלו' דבטפח סגי להציל על כל הפתחים והמת לא סגי בפתח טפח אלא בענין שיהא ד' טפחים וזה לשון המשנה בפ"ג דאהלות כזית מן המת פתחו טפח והמת פתחי בד' להציל טומאה על כל הפתחים אבל להוציא את הטומאה בפותח טפח הרי דלענין להוציא את הטומאה אפי' במת שלם יוצאה בפותח טפח וכן כתב רש"י על האי מתני' וז"ל להציל טומאה על כל הפתחים כי ההיא דתנן לקמן בפ"ז המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאין נפתח א' מהם וכו' ואם אין שם כי אם כזית מול המת אפי' חלון של טפח מציל על כל פתחים הסגורים אבל להוציא את הטומאה בפותח טפח אפי' במת שלם טומאה יוצאה דרך חלון שיש בה פתח טפח אם הוא פתוח וא"כ איך כתב הראב"ד דבמת שלם או ביותר מכזית די אם מיעט החלון לפחות מד' ולפי דבריו אפי' ביותר מטפח אין טומאה יוצאה במת שלם וזה הפך משנה ערוכה ודברי מר"ן שגבו. ממני דמשמע מדבריו שגם רבינו מסכים לדעת הראב"ד בזה שכתב וז"ל ואין זו השגה על רבינו דלישנא דמתני' דפ' י"ג דאהלות נקט דקתני ואלו ממעטין את הטפח וסמך התנא על מה ששנה בפ"ד דאהלות כזית מן המת פתחו בטפח והמת