צדקה ומשפט חלק א צז

קדושת בית הכנסת ולהוציאה לחולין אם לא שיתנו בדמיה דבר יותר מעולה אבל בדכוותיה הוי בזויי מצוה ודוקא הכא שנפקע קדושת בית הכנסת ובטלה מקדושתה בענין קדושה יותר מעולה שתוכל להפקיע קדושה ראשונה משא"כ במדליקין נר מנר שאין מתבטלת קדושה ראשונה דאכתי במקומה היא עומדת מש"ה אפילו בנר דכוותיה שרי אבל במכרו בית הכנסת אם קנו בדמים מילתא דהווי דכוותיה הוי בזויי מצוה לב"ה דהוי לה פגמא שיצאה לחולין לקנות בית הכנסת דכוותה אבל אם קנו דבר יותר מעולה לא הוי פגמא וזהו אומרו הילכך כשמכרוהו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אין בני העיר רוצין מן הסתם שתכחש מצותם לגמרי אלא שתחול קדושת ב"ה על הדמים ע"כ, מה שא"כ במדליק נר מנר אינו נכחש מצותו דנר קמא לגמרי. איך שיהיה עלה בידינו מתורתו של הרמב"ן דדוקא בב"ה עשו אותה כתשמישי מצוה להפקיע קדושתה כל זמן שירצו זט"ה במא"ה אבל בתשמישי קדושה אין כח ביד בני העיר ולא טובי העיר להפקיע קדושתם כלל וכל מקום שהולכים בקדושתם הן עומדין ומהני הסכמת טובי העיר ובני העיר דוקא להוציא המעות לצרכיהן ולא להפקיע קדושתם של תשמישי קדושה ואין הלוקח יכול להשתמש בהם דברי חול, הילכך נקטינן מיהא דתיק של ספרים ורמונים אין יכולין להתיכם ולמוכרם בתורת כסף ולהוציאן לחולין ואפילו הסכימו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר ואנשי העיר למוכרם לצורך הקהל אסור דתשמישי קדושה הן, אמנם יש להם רשות למכרם לאדם אחר שרוצה לקנותם לצורך ספר תורה, ואם הם של כרכים בכל גוונא אסור למוכרם דלדעת כל העולם הוקדשו וכן כתב ריא"ז אשר סביבות הרי"ף וז"ל אבל בית הכנסת של כרכים שבאים שם הרבים משאר עורות אין כל בני העיר יכולין למוכרה ולהוציאה מקדושתה לפי שכל באי עולם יש להם רשות בה ומז"ה אמר בפסקיו שאפילו בית הכנסת של כרכים יכולים למוכרה שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר ואין שטת התלמוד כדבריו ע"כ. ובאמת דשטת מז"ה היא תמוהה הרבה דהיא הפך תלמוד ערוך דאמרינן בהדיא דשל כרכים כיון דמעלמא קאתו לה הויא דרבים ולא מצו מזבני לה ואפשר לדחוק ולהלוץ בעדו דמז"ה מפרש דמאי דאמרינן דשל כרכים לא מצי מזבני לה מיירי כשלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אלא מכרו שבעה טובי העיר לחוד דבכי האי גוונא מיירי מתניתין דבעי עלויא דקתני בית הכנסת לוקחין תיבה וכו' ופריש לה רבה דל"ש אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר ובכה"ג הוא דמפלגין בין כפרים לכרכים, אבל היכא דמכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו בשל כרכים שרי ומפרש נמי דמאי דקאמר רבא אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו למשתי ביה שיכרא אפילו בשל כרכים נמי שרי, וס"ל דמאי דאוקי למתניתא בשל כפרים ולאו בשל כרכים הוא דבשל כרכים לא מצי לאוקמה דאי מיירי כשמכרו שבעה טובי העיר לחוד לא מצו מזבני כלל בשל כרכים ואפילו לעלויה בדמיו ואי מיירי במכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר ההיא לא בעי עלויא כלל דאפילו למשתי ביה שכרא שרי ולהכי אוקמה בשל כפרים ולא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל אכרי לא מסתבר טעמיה דכיון דטעמא דכרכים דלא מצו מזבני לה דחיישינן שמא יש אחד בסוף העולם שהיא קנוייה לו וכדמוכח בירושלמי כי מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר מאי מהני הא לדעת כל העולם הוקדשה, ונראה דמז"ה מיירי בבנאוהו בני כרכים לאותה ב"ה משלהם וס"ל דטעמא דלא מצו בב"ה של כרכים לזבונה לה כלל דדילמא יש אחד בכל העולם שניתן בבנינה אבל אי ברירא מילתא דבני הכרך בנאוה משלהם שפיר מצו מזבנה לה ובכה"ג מיירי מז"ה ואעג"ב דסתם ולא פירש הכי סתמו כפירשי הכלל העולה דתיק של ס"ת ורמונים של כסף לא מצי מזבני להו כלל בשל כרכים, ובשל כפרים שרי למוכרן בזט"ה ובא"ה בתנאי שישארו בקדושתם ולא להתיכם ולהוציאם לחולין, ודו"ק. צדקה חוצין סימן ט' כתבתי פסק זה על ה' דפי עץ שמניחין אותם על ארבעה צדדי המת ואחד על פני המת לחוץ בפני הטומאה מי הוי חציצה או לא ? ובדפים יש נקבים ליכנס בהם הרוח שלא יסריח המה: ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת הח' הש' נר"ו והגם שאיני כדאי להכריע ואין הכרעתי מוכרעת לעד"ן נר' שכל דבריו אמת וצדק וזה התיקון לא מהני מידי אי משום שהטומאה היא כנגד הנקבים