צדקה ומשפט חלק א צו

פירוש זה עיקר ע"כ וא"כ לדידן דתולין דטעמא דכרכים הוא משום שהקדישוה לדעת כל העולם ואפילו אם בנאוהו בני כרך משלהם אסור לא פסקינן כהמרדכי בהא ולא משכחת לה שריותא בכרך כלל ואפילו בנאוהו משלהם, ואפילו בררו ז' טובי העיר להתנהג על פיהן. וכתב הרב מג"א בס"ק ל"ז עמ"ש רמ"א דשבעה טובי העיר דינם כחבר עיר וז"ל ומדלא כתב רמ"א הגהה זו לעיל בס"ז משמע דוקא כאן מהני ז' טובי העיר וכו' אבל לעיל בכרכים שבאים שם אנשים מעלמא ומתנדבים לבית הכנסת לא מהני מה שקבלו אותם אנשי העיר עליהם וכו, ומ"ב כתב שהאידנא ז' טובי העיר יכולין למכור אפילו בכרכים וכ"כ הב"י בשם מרדכי ישן ע"כ, ופשוט דהרב מ"ב אזיל לשטת המרדכי דס"ל דהיכא דבנאוהו משלהם שרי אפילו בכרכים ומש"ה פסק דז' טובי העיר יכולין למכור אפילו בכרכים היכא דבנאוהו משלהם, אבל לדידן דלא קיל"ן כהאי טעמא דאפי' בנאוהו בני כרך משלהם קיל"ן דאסיר בכרכים כמבואר בסעיף ז' סי' קנ"ג, פשיטא דלא משכחת לה היתרא בכרכים למכור אפילו ב"ה ואפילו לעליוה בדמיו ומכ"ש תיק ורמונים דאף בכפרים אסור למכרן ואפילו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אסור להוציאן לחולין, אלא א"כ הלוקח רוצה לקנותם לצורך ס"ת כיון דתשמישי קדושה נינהו קדושה דידהו לא פקעא כלל מעלייהו וכמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן והכריח מכמה דוכתי דקדושה לא פקעא דכל דבר הראוי למוקדשין לגופו אינו נפדה והנה דברי הר"ן ז"ל נפלאו ממני שכתב שם על דברי הרמב"ן וז"ל ואין דבריו ברורים אצלי דאם משום בזויי מצוה אתינן עלה בדמים שלא היו מצוה מעולם מאי ביזוי מצוה, שמא תאמר אם לא יקחו בהם דבר של קדושה נמצא שעברו על דעת בני העיר במכירת בית הכנסת ונמצאת מכירתו בטילה, א"כ למאי דמספקא לן אי אסור למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש כי מכרו ס"ת תבטל מכירתן שהרי עברו על דעת בני העיר שאין רוצין אלא בעילויא ומאי קא משנינן מתניתא דעבד וכו' ע"כ. ואנכי העבד נ"ל שדברי הרמב"ן ברור מללו שהרמב"ן כתב שב"ה עשו אותו כתשמישי מצוה וכל זמן שבני כעיר רוצין בו נוהגין בו קדושה הילכך כשמכרוהו ז' טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר אין בני העיר רוצין שתכחש מצותו לגמרי אלא רוצין שתחול קדושתו על הדמים וא"כ לפ"ז דעת בני העיר מן הסתם שתחול קדושת בית הכנסת על הדמים לענין שיקחו בדמים דבר מעולה יותר דהיינו בית הכנסת יקחו תיבה וכו' ואסור לשנות הדמים לקדושה קלה כי בעלויא ניחא להו א"כ הדמים נתפסין בקדושת ב"ה על הסתם ומש"ה אעג"ב דבדמים לא היה מצוה בעולם כיון דמכח מצוה קאתו ומכח קדושת בית הכנסת וחיילא קדושתה אדמים אם לא יקח בהם דבר של עלוי הו"ל כבזויי מצוה שהדמים במקום ב"ה קיימי ולאו מטעמא דעברו על דעת בני העיר דהוי מכירתם בטלה דלעולם לא הויא בטלה אלא דהדמים קיימי במקום ב"ה דאסור לשנותן לקדושה קלה ובהכי ניחא מאי דקשיא ליה להר"ן דא"כ למאי דמספקא לן אי אסור למכור ספר תורה ישן לקנות חדש כי מכרו ס"ת תבטל מכירתן שהרי עברו על דעת בני העיר שרוצין בעליו ומאי קא משנינן מתניתא דעבד דלפי מ"ש דמעולם לא עלה על דעת הרמב"ן לומר דהמכירה בטילה דלעולם המכירה קיימת אלא דהדמים צריך לקנות בהם דבר של עלוי וקא מבעיא בגמרא מהו למכור לכתחלה ס"ת ישן לקנות בו חדש מי אמרינן כיון דלא מעלי לוה אסיר או דילמא כיון דליכא לעלויה עילויא אחרינא ש"ד ואפילו לכתחלה יכול למכור ישן ליקח בו חדש כיון דליכא עלויא אחרינא אמרינן דעת בני העיר דניחא להו בהכי ופשט מהא דתנן מכרו תורה לא יקחו ספרים ספרים הוא דלא הא תורה בתורה ש"ד וקס"ד השתא דאף לכתחלה קאמר ודחי דמתני' דעבר ר"ל שעבר ומכר ספר תורה וכיון דליכא מידי השתא לעלויה עלויא אחרינא אמרינן דעת בני העיר דניחא להו למזבן בה תורה אחריתי דכוותא ולא מיקרי שעברו על דעת בני העיר למימר דמכירתן בטלה דקים להו לרבנן דניחא להו בני העיר בהכי שיקנו בהם ס"ת אחר חדש הוא היכא דכבר עברו ומכרו ז' טובי העיר וליכא מידי לעלויה ואה"נ דלכתחלה לא ניחא להו לבני העיר למכור ס"ת ישן אפילו ליקח חדש זהו כונת הדוחה ובודאי מידי לעלויה אמרינן דעתיהו דבעלויא ניחא להו וחלה קדושת ב"ה על הדמים שכך דעת בני העיר שתחול קדושת בית הכנסת על הדמים. ומה שהקשה הר"ן עוד וז"ל ועוד דאי משום בזויי מצוה בלחוד אתינן עלה למה לן עלויא הא אפילו כוותה סגי דהא קיל"ן מדליקין נר מנר ע"כ, נ"ל דלא קשיא מידי דשאני התם דמדליקין נר מנר דתרויהו נרות של מצוה נינהו ומדליק חד מחבריה ונר קמא לא נפק מקדושתו שאעפ"י שהדליקו ממנו נר אחר אכתי בקדושתו עומד מש"ה לא הוי בזויי מצוה אבל הכא שמכרו בית הכנסת וחלה קדושתה על הדמים קים להו לרבנן דעל הסתם דלא ניחא להו לבני העיר להפקיע