צדקה ומשפט חלק א צב

והרא"ש סבר דאפילו ידוע שבני הכרך בנו אותו משלהם ולא סייע אדם מחוץ לעיר בהוצאת בנינו אפילו הכי כיון דמעלמא אתי ליה בני העיר הקדישוה לדעת כל העולם ע"כ, א"כ מתני' מיירי בב"ה של כפרים דוקא ועליה איתמר הא דרבא דל"ש אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר וכו' דבבית הכנסת של כפרים הוא דמפלגינן בין מכרו ז' טובי העיר ללא מכרו אבל של כרכים בכל גוונא לא מצו למזבן ליה כיון שהקדישוהו לדעת כל העולם וכך מפורש בדברי מרן בספר הקצר דבבית הכנסת של כפרים הוא דמפלגינן בין מכרו ז' טובי העיר וכו' אבל של כרכים בכל גוונא אסר לזבוני ליה ועוד נראה לי דאפילו בבית הכנסת של כפרים נמי לא אמרן דהיכא דמכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר דשרי למשתי ביה שכרא אלא דוקא בבית הכנסת אבל בספרים וספר תורה דהוו תשמישי קדושה או התיק שלהם או רמונים שלו דהוו תשמישי קדושה אפילו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר לא מצו' לאפקועי קדושתייהו ולמכרם לחולין להוציא הכסף שלהם לחולין כיון דתשמישי קדושה נינהו קדושה שלהם במאי פקעה, ונהי דמצו למזבן להו ז' טובי העיר לענין לעשות במעות שלהם כל מה שירצו מ"מ קדושה דידיהו במקומה עומדת דאכתי בקדושיתהו קיימי, וכן מוכח בהדיא ממ"ש הר"ן ז"ל בשם הרמב"ן דהקשה היאך יכולין למוכרו לבית הכנסת כיון שהוא קדוש קדושת הגוף וכו', ועוד כי מכרו ז' טובי העיר היאך התירו לעשות בדמים מה שירצו והלא הדמים נתפסין הם בקדושתם, ותירץ דב"ה עשאוהו כתשמיש מצוה כסוכה ולולב שנזרקים אחר מצוותם ובזמן מצוותם אסור להסתפק מנויי סוכה כל ז' וכו', לפיכך בב"ה כל זמן שרוצין בו בני העיר נוהגין בו קדושה וכו' הילכך כשמכרוהו שבעה טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר אין בני העיר רוצים מן הסתם שתכחש מצוותה לגמרי אלא שתחול קדושתה על הדמים וכשנמלכו בני העיר למכרו אפילו למשתי ביה שכרא שרי, שכבר עבר זמן מצותו כסוכה ולולב אחר מצותם, וכל תשמישי קדושה אעפ"י שבכל מקום בקדושתם הם עומדים אפילו הכי מכרום לעשות צורכם בדמיהם איכא משום אכחושי מצוה הילכך עד שיסכימו במכירתם ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אין רשאין להוציאן בצרכיהן ולא שתהיה קדושתם ממש נתפסת על הדמים ע"כ. והרי לך בהדיא דספרים ותשמישי קדושה שבכל מקום הולכים בקדושתם הם עומדים ואין קדושתם נתפסת על הדמים ומאי דמהני הסכמת טובי העיר במעמד אנשי העיר הוא דוקא לעשות בדמיהם מה שירצו אבל לא לאפקועי קדושתייהו ודוקא בב"ה שהוא תשמישי מצוה הוא דמהני מכירת זט"ה לאפקועי קדושיתיהו לעשות בהם הלוקח מה שירצה כתשמישי מצוה שנזקין אחר מצותן, ואף למה שדחה שם הר"ן דברי הרמב"ן ז"ל מ"מ איהו נמי אזיל ומודה דבמע' אנשי העיר יכולין להפקיע קדושת בית הכנסת דוקא שהיא קדושה מדבריהם שהטילו בו חכמים קדושה מדבריהם הואיל ועיקרו עשוי לומר בו דברי קדושה כמבואר שם בדבריו אבל בתשמיש של קדושה יודה ז"ל דמאן חשיב ומאן ספין לאפקועי קדושתיהו ולהוציאן לחולין, וא"כ למאי דאתינן עלה בנ"ד בתיק של ספר תורה ורמונים היכי מצי למזבן להו להתיכם ולמכור אותם בתורת כסף ולהוציאן לחולין והא תשמישי קדושה הוו וקדושתם היכי פקעא, ואפילו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר לית להו רשותא לאפקועי קדושתיהו וכן מצאתי הדבר מפורש בדברי הרב מגן אברהם עמ"ש מרן בס' הקצר וז"ל וה"ה לכל דברי קדושה שנזכרו כאן דכולהו גרירי בתר בית הכנסת וז"ל פי' דאם מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר בכפרים מותר להשתמש בדמים ומ"מ תשמישו קדושה בקדושתיהו קיימי כמ"ש סי' קנ"ד, אבל בית הכנסת ותשמישי מצוה מותר להשתמש בהם הר"ן בשם הרמב"ן ע"כ, וא"כ בנ"ד מתרי טעמי לא מצו למזבנינהו להני תיקין ורמונים, חדא דהוו של כרכים והקדישום בעלים אדעתא דכ"ע ואין להם כח לז' טובי העיר ואנשי העיר למכרם, ועוד דאפילו שיהיו של בני כפרים לא מצו למזבן להו למיפק להו לחולין ולאפקועי קדושה דידהו ונהי דמצו למזבן להו בני העיר וטובי העיר להשתמש בדמיהם מ"מ להוציאם לחולין אין להם כח והלוקח אותם אם יקנה אותם לצורך ס"ת דוקא הוא דשרי, וכן נראה מדברי הריב"ש ז"ל שכתב בתשובה אשר אמרת אם מותר למכור ס"ת לחזק בדק הבית בדמיו מבואר הוא דאסור ומה שאף בז' טובי העיר וכו' לא התיר הרא"ש אלא בשל כפרים אני חוכך להחמיר בס"ת אפילו בשל כפרים אפילו בז' טובי העיר במא"ה דמאי דאמרינן אבל מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו למשתי ביה שכרא ש"ד נראה דב"ה דוקא קאי וכן נראה מדברי הרמב"ם דאין מוכרין ס"ת אלא ל"ב דברים וכו' עיי"ש ומרן ז"ל