צדקה ומשפט חלק א צ

גדולה לעשות רצון אחיו הגדול ולעשות לו תועלת וקיום והעמדה ולהיות שלום ביניהם כל זה מצוה רבה וכיון דהוי התרתו דבר מצוה אפילו בחרטה בלא פתח סגי כמו בנדר על דעת רבים והתרתו הוי דבר מצוה וכמ"ש לעיל דאפילו בחרטה סגי ונזירות שמשון הוי כמו נדר שעל דעת רבים דמתירים אותו לדבר מצוה כמבואר בהרב המבי"ט ובנו מוהרימ"ט ונמשכו אחריהם בזה כל האחרונים ז"ל עוד יש טעם אחר להקל בנ"ד והוא ממ"ש הרב מוהרימ"ט לדעת ריב"ן ז"ל אפשר שהמתפיס בשמשון לא תלה עצמו בדעת המלאך אלא בגוף הנזירות ונפקא מיניה למי שנדר נזיר בהחלט אבל בתולה נזירותיו בדבר שהוא קשה עליו ופתח פתוח מצא לדבר ההוא כל כי הא ודאי שאין למלאך עסק בו ואפי' לדבר הרשות אפשר שיש לו התרה ע"כ וכתב הרב פני משה בסי' ל"ז אחר שהביא כל זה וז"ל א"כ כל סניפים הללו שייכי בנ"ד ומה גם שהתרה לדבר מצוה אם לעשות נחת רוח לאמו אם מפני נזק מזונותיו שזו היא מצוה להתיר עלה נדר שעל דעת רבים ע"כ ואף אנן נמי נימא דכל הני טעמי שייכי בנ"ד א' שלא נדר בהחלט אלא תלה נזירותיו בדבר שהוא קשה עליו ליפרד מעם אחיו ומוכרח לצאת מביתו שלא יהיה לו עוד דירה עמהם דאין אדם גר עם נחש בכפיפה א"כ פותחין לו פתח ואין לו למלאך עסק בה ומכ"ש דהוי דבר מצוה אם לעשות נחת רוח לאחיו הגדול אם מפני נזק מתיו מפני שלום הבית פשיטא דאיתיה בשאלה בכה"ג שיתרבה קטטה בביתם מחמת הפרדם איש מעל אחיו ושלום הבית בטל אין לך מצוה גדולה מזה. עוד מצאתי פתח פתוח לרוחה בנ"ד שאמר יכון עליו נזירו' שמשון וכו' והוי כאומר הרי עלי נ"ש והרב כנה"ג כתב בשם מוהר"ם מטראני שכתב דהאומר הרי עלי נזירות שמשון אין כאן קבלת נזירות אלא צריך שיאמר הריני נזיר ע"כ. וכן כתב בשם מוהר"א גליקו בתשובה כ"י א"כ מכל אלין טעמי נראה דיש להקל ולהתיר לו הנזירות שמשון. עוד יש טעם אחר להקל בנ"ד והוא שלא קבל הנזירות אלא מתוך כעס גדול וכיון שכן איכא מ"ד דלא הוי נזירות וכמו שהביא סברה זו מוהר"ר תם בן יחיא בתשובה סי' ס"ג שכל שקבל נזירות שמשון מתוך כעס דלא הוי כי אם נדרי זירוזין דמה לי נדרי זירוזין לזרז עצמו או לזרז אחרים והוא ז"ל הכה על קדקוד סברה זו ודחאה בשתי ידים מכל מקום, מקום אתנו לומר דלא הוי נזירות מטעם אחר דכיון שבא לכלל כעס בא לכלל טעות וליכא פיו ולבו שוין ואנן בעינן בנדרים פיו ולבו שוין וליכא וכמ"ש מוהר"ב זרחייה גוטא הביא דבריו בס' פני משה וכתב מטה יוסף בסי' י"ג וז"ל ואפשר דבזה מודה מוהר"ר תם ן' יחייא דהגם שהרב פני משה כתב דלבו מהסס בזה ולהקל מהך טעמא לבד מכל מקום על ידי הצטרפות מודה דיש לסמוך עליו ע"כ ומנה נילף לנ"ד שנדר ראובן מתוך כעס גדול אין פיו ולבו שוין ושרינן ליה בהצטרפות הנך טעמי שכתבתי לעיל. עוד יש להקל ממ"ש הרב פני משה והרב מטה יוסף בתשובה בשם מהרימ"ט דע"כ לא אמרינן נ"ש ליתא בשאלה היינו היכא שגזר מחמת עצמו של נזירות דבעלמא לא שרינן ליה בלא פתח או חרטה דמעקרא אבל כל נדר דקי"ל דאף בחרטה דהשתא סגי אפילו אם נ"ש יש להתירו שלא היתה כוונתו מעולם להנזר בשמשון, אלא למנוע עצמו מדבר ההוא נתכוון ובהא יש להקל טובא זאת תורת העולה מכל הלין טעמי נראה דנזירות שמשון זה איתיה בשאלה ומתירין לו. פש גבן האי פרטא דראובן הנודר הגיד לנו שכך אמר בשעת נדרו אחר שנדר בנזירות שמשון אם ישב עם אחיו בל צרפא והיו שם עומדים בני אדם ואמרו לו אין אנו מניחים אותך לקיים שבועתך נעשה לך התרה וחזר הוא ואמר יכוון עליי נזירות שמשון שנקרו פלשתים את עיניו אם אעשה התרה ולכאורה איכא לאסתפוקי דנדר כזה אין לו התרה דהא אמר דאם יעשה התרה יהיה נזיר פעם אחרת, אמנם כד דיקינן שפיר נראה דהא ליתא אלא עושין לו התרה על נזירותו הראשונה ואחר כך חיילה נזירות שניה ועושין לו התרה אחר כך על נזירות השניה דומה למ"ש הרמב"ם בפ"ז מ"ה נדרים וז"ל נשבע על דבר אחד ונשבע שלא ישאל על שבועתו נשאל תחלה על האחרונה שנשבע שלא יתירו לו ואחר כך ישאל על הראשונה וכו' ע"כ אלא בהא דוקא צריך שיתירו לו תחלה על האחרונה ואח"כ על הראשונה דהא כיון שנשבע שלא: ישאל על שבועתו היאך נעשה לו התרה אלא צריך שיתירו לו תחלה השבועה השניה שנשבע שלא יעשה התרה ואח"כ על שבועה הא' אבל בנ"ד שאין שבועה ב' חלה אלא א"כ עשה היתר לשבועה א' דהא נשבע להיות נזיר. אם ישתתף אם אחיו ואחר כך אמר שאם יעשה החרה. לשבועה יחזור להיות נזיר.