צדקה ומשפט חלק א פח

ונקרו פלשתים את עיניו והיה נזיר כי אם אותו שמשון הידוע ובהא לא אפליגו בה כלל ולא פילגי אלא באומר נ"ש בן מנוח ולא הזכיר א' מהכנויין ועיין פלוגתייהו בתשובת הרב פ"מ סי' ל"ז א"כ מהאי טעמא אין להקל בנ"ד שלא הזכיר בן מנוח ולא אמר כל הכנויים אלא חד מנייהו אמר דהיינו שנקרו פלשתים את עיניו דאפשר דבכה"ג דאמר נ"ש שנקרו פלשתים את עיניו בהא סגי והוי ידים מוכיחות טפי מאומר נזיר, שמשון בן מנוח בלי הזכרת א' מהכנויים. והרב כ"מ כתב בפ"ג מ"ה נזירות בשם מפרש אחר וז"ל ואמרי' בגמרא דאפילו אמר כשמשון בן מנוח לא אמר כלום דהרבה אנשים נקראים כך עד שיאמר א' מאלו הג' סימנים מובהקים ובאחד מהם סגי וכו' ונראה דאם אמר א' מג' סימנים מובהקים הללו אין צריך להזכיר שמשון כיון דלא עביד צריכותא מבעל דלילה ואילך ע"כ. הרי בהדיא דאחד מהנך ג' סימנים מהני בלא הזכיר שמשון א"כ כ"ש בנ"ד דהזכיר שמשון עם א' מהנך ג' סימנים מובהקים דאמר כנזירות שמשון שנקרו פלשתים את עיניו דפשיטא דמהני. וכן כתבו התו' וז"ל כשמשון כבן מנוח בבעל דלילה אבל בשמשון לחודיה לא סגי עד שיאמר שלשתן, מכאן ואילך גריס ר"ת ובמי שעקר דלתות עזה בואו ובמי שנקרו וכו' דאו או קאמר, דאי אמר בבעל דלילה לחוד או שנקרו עיניו לחוד או במי שעקר דלתות עזה לחוד דהוי נזיר דבהא ליכא למטעי כלל ע"כ א"כ סברת התוספות דשמשון בן מנוח לחוד לא סגי עד דאמר בהדייהו נמי בעל דלילה דהיינו שלשתן בעי אבל הנך ג' סימנים מובהקים דהיינו בעל דלילה ועקר דלתות עזה ונקרו פלשתים את עיניו בחד מנייהו סגי וכסברת הרא"ש. איברא דאיכא למידק בדברי התו' הללו דקשה רישא לסיפא דברישא כתבו דאו אמר כשמשון לחודיה או כבן מנוח לחודיה לא סגי מוכח דבהני תרי כל חד לחודיה לא סגי אבל בהצטרף שניהם יחדיו דהיינו שמשון בן מנוח סגי והדר קאמרי עד שיאמר שלשתן וכ"כ הרא"ש דתלתא בעינן והא מרישא מוכח דבתרי מנייהו סגי. ואפשר דלעולם תלתא בעינן ומאי דקאמרי ברישא אבל כשמשון לחודיה או כבן מנוח לחודיה לאו באומר כבן מנוח לחודיה בלא שמשון קאמר אלא באומר שמשון נמי בהדי בן מנוח מיירי, והאי דקאמרי לחודיה ר"ל דלא אמר בהדיה נמי בעל דלילה והוי דומייא דקאמר הרא"ש דמאי דאמר תלמודא ואי אמר בן מנוח וכו' פירוש ואי אמר נמי כבן מנוח ע"כ ר"ל בהדי שמשון קאמר בן מנוח וה"נ מאי דקאמר או כבן מנוח לחודיה ר"ל בהדי שמשון אך שלא הזכיר בעל דלילה איך שיהיה בנ"ד שאמר נ"ש שנקרו פלשתים את עיניו חמיר טפי מאומר שמשון בן מנוח ולא הזכיר א' מהכנויים דאפלוגי ביה גאוני עולם כמבואר בדברי מר"ן בכ"מ בפ"ג מ"ה נזירות א"כ מהאי טעמא אין להקל בנ"ד אפילו שלא הזכיר כל הכנוים כי אם חד מנייהו. אבל מטעמי אחריני יש להקל בנ"ד וזה יצא ראשונה שכתבו הפוסקים ומכללם הרב בעל פני משה בשם מוהר"י טאיטצק ומוהר"ר יחיאל אשכנזי שפסקו על סברת הגהות מרדכי דסוף מציעא שיש דין אסמכתא בנדרים ושבועות והוליד מזה שכל נזירות שהוא על תנאי אם אעשה כך או לא אעשה כך שאין נזירות חל עליו דלא הוי נזיר כי אם במי שקבל עליו נ"ש בהחלט בלי שום תנאי, ע"כ תורף דעתם כמו שהובאו דבריהם בתשובה למוהרימ"ט סי' כ"ה, ובתשובה למוהרא"ש סי' קנ"ד, וכתב הרב פני משה בתשובה סי' ל"ז אחר שהביא דברי הגאונים הנזכרים דעל פי סברתם יש להקל בנ"ד שנזירותו אינו בהחלט כי אם על תנאי אם ישתתף עם אחיו ע"כ ונדון דידיה דהרב הנזכר הוא כמו נ"ד אחד נדר בנזירות שמשון אם יעשה שותפות עם אחיו וכו' והתיר הרב ז"ל מטעם דלא היתה נזירותו בהחלט כי אם על תנאי ופסק להקל כפי סברת אותם הרבנים שיש דין אסמכתא בנדרים ושבועות וכו' וא"כ מינה נילף נמי בנ"ד להקל מטעם זה דלא היתה נזירות בהחלט כי אם על תנאי אם יעשה שותפות עם אחיו כנדון הרב ממש והגם שיש לפלפל ולהאריך בפרט הלז מ"מ ליראת האריכות ולהיות כי השואל נחוץ עלי דרך לא יתנני השב רוחי אמרתי לא עת האסף ועת לקצר ללכת אחרי הקוצרים ללקט באמרים למצא מזור למחלתו כי הוא ואחיו ובני ביתם שרוים בצער על ענין נזירות זו כי בלתי התחברות שניהם יחדיו יבוש מקורם ויחרב מעיינם ואין להם ישיבה בעולם עוד יש להקל בנ"ד מטעם אחר שכתב הרב מוהרימ"ט בתשובה ת"א משם הרב אביו דס"ל דנזירות שמשון ניתר ע"י פתח דדוקא על ידי חרטה הוא דליתיה בשאלה, והרב בנו נשתמש בסניף זה כשהנזירות שמשון הוא כעין נזירות שמשון דנ"ד שלא קבל עליו הנז' מצד