עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryצדקה ומשפט חלק א

צדקה ומשפט חלק א פו

Tzedakah U-Mishpat part 1 86 · צדקה ומשפט חלק א · free full Hebrew text

Open in the reader →

דדירה ג"כ נכלל במילת למיסק ולישנא בתרא סבר דדירה אינה בכלל עלייה וכבר כתב הרב מוהרימ"ט בתשובה זו בהני תרי לישני דקיי"ל כלישנא בתרא וא"כ לא אמרינן במי שנדר לעלות דהכוונה דירה ג"כ אלא עלייה לבד כלישנא בתרא, א) ועוד דקיי"ל דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם וא"כ מי שנודר לעלות לא"י אין כוונתו אלא על העליה לבד שלשון בני אדם כשרוצה אדם לעקור דירתו מכאן ולדור בא"י אומר לדור בא"י ומי שרוצה לעלות וליראות לבד ע"מ לחזור נודר לעלות ומאי דאפליגו התם בההוא דזבין ניכסיה אדעתא למיסק לא"י לישנא קמא ולישנא בתרא דמר ס"ל דכל דסליק אדעתא למידר הוא ומ"ס אדעתא דסליק לבד התם לא לענין נדר קאמר אלא לענין ביטול מקח דמ"ס כל מאן דזבין ניכסיה אדעתא למיסק לא"י הוא כוונתו לדור ג"כ דבשביל עלייה לבד לא מזבין ומ"ס דגם בשביל עלייה לבד מזבין. איך שיהיה זכינו לדין מתשובה זו של מוהרימ"ט ז"ל דאיכא מאן דסבר דהאידנא אף בדירת א"י ליכא מצוה ומי שנדר לילך לא"י אפילו נדר על מנת להשתקע יש לאותו הנדר התרה כמו שאר נדרי הרשות ולא אמרינן בכה"ג דנדרי הקדש אין נשאלין עליהן אלא מדוחק וזו היא דעת מהר"ש סאגיס והיא כדעת רבינו חיים הכהן שכתבו התו' בפרק ב' דיייני גזירות וכן כתב הרב כנה"ג סי' ר"ג בשם הרדב"ז (סי' קט"ו) אבל אה"נ דרבים וגדולים פליגי על סברא זו וס"ל דגם האידנא איכא מצוה בדירת ארץ ישראל ומי שנדר לדור בארץ ישראל הו"ל האי נדר כשאר נדרי הקדש דאין נשאלין עליהם אלא מדוחק, אבל לכ"ע אית להו דמי שנדר לעלות לזיירא לבד ודעתו לחזור זה הוי כשאר נדרי הרשות וכמו שכתב מוהרימ"ט שאין עיקר המצוה בעלייה אלא בישיבה והדירה שמה ב) ומוהרימ"ט הוא מכת הסוברים דבדירה איכא מצוה גם האידנא ואפ"ה אית ליה דבעלייה לבד ליכא מצוה ואיתיה בשאלה כשאר נדרי הרשות וכתב שזהו טעמו של הרא"ש וכן כתב בח"א סי' קל"ד וז"ל וכ"ת הרי יש ספק בידו לעלות ולקיים נדרו ולחזור אם א"א לו להתקיים שם הא ליתא שכל העולה אין דעתו אלא להתישב וכו', אם לא יוכל לדור מה תועלת בעלייה שכל מ"ש בגמרא בשבחה של א"י לא אמרו אלא לענין דירה ולא לענין עלייה ע"ד לחזור והרמב"ן וכו' מנה מצוה זו מן התורה שנאמר וירשתם אותה וישבתם בה והיינו ישיבה ולא עלייה וכו' עיי"ש, וא"כ כיון שנדר זה דעלייה לבד לית ביה מצוה והו"ל כשאר נדרי הרשות דאיתנהו בשאלה מילתא דפשיטא היא דבנ"ד שמתבטל על ידי עלייתו ממצות פו"ר ומתבטל מלימודו ג"כ דעדיף טפי להתיר נדרו כדי לישא אשה ויעסוק בתורה דתלמוד תורה כנגד כלם, ועוד שעל ידי הדרכים אין אדם ניצול מהרהור עבירה או מעון קרי ובפרט אם הוא פנוי בלא אשה, ועוד, אפשר לומר דבנ"ד אפי' שאלת חכם לא צריך וכמ"ש הרב מוהרימ"ט וז"ל וקרוב אני לומר בנ"ד שאפי' שאלת חכם לא צריך משום שאין כאן נדר ולא יד של נדר דנדרים איסור חפצא נינהו וכו' אבל הנודר לעלות אין כאן חיילות נדר אלא שמה שנהגו העולם לידור בדברים של מצוה תלוי במ"ש בפיך זו צדקה וכו' הילכך כשאתה יושב ומפלס חיובן של מצות אתה מוצא שיותר מחוייב אדם לישב עם אשתו ובניו ולספק צרכן ולהדריכן בדרך ישרה ולגדלן לתלמוד תורה ממה שילך בגופו לא"י ואין אדם נתפס מקול דבורו אלא כשדבורו מצוה וביטולו ביטול מצוה אבל הכא אדרבא הא עדיפא ע"כ ודון מינה ואוקי באתרין דבנ"ד נמי כשאתה יושב ומפלס חיובן של מצות איזה מהם עדיף שילך פנוי בלא אשה ויתבטל ממצות פו"ר ויבא ח"ו לידי מכשול עון קרי וגם יתבטל ע"י כך כמה חדשים מלימודו כדי לעלות לא"י, או שישב בכאן וישא אשה וילמוד תורה בטהרה הא ודאי שהצד הזה עדיף טפי **( א) הגאון חיד"א ביוסף אומץ סי' נ"ב כתב, גם ללישנא בתרא, אדעתא למיסק נראה עיקר כוונתו לדור ואפי"ה לק"מ קושית הכנה"ג דמכל מקום לגבי הלוקח אמרינן והא סליק, ובזה ראיה דלשון לעלות יש לפרשו לעלות ולחזור וכתב דהמריטים עצמו הביא הסוגיא וביאר כן ומהרימ"ט אינו מצוי אצלי לע"ע ואני אמרתי בחפזי. יצחק נסים ב) הכנה"ג בסי' רכ"ח אות רע"ב הביא סעד לדברי המהרימ"ט רבו שאין עיקר המצוה בעליה אלא בישיבה משה"ג ריש פ"ג דשבועות שכתב בפירוש אפי' למ"ד דהאידנא מצוה לעלות לא"י היינו דוקא ע"מ לדור, אבל ע"מ לשוב אין בה מצוה כלל אמנם בסי' ר"ג אות ו' וכמו"כ באו"ח סי' רמ"ח ובאה"ע סי' ע"ה כתב הכנה"ג עצמו שכמדומה לו ראה בשה"ג דגם בעולה ע"מ לחזור מצוה קא עביד משום דמהלך ארבע אמות בא"י, והרב יד אחרן באו"ח ובאבן העזר שם כתב דאדרבה הוא מצא מבואר בשה"ג ריש פ"ג דשבועות דבעולה ע"מ לחזור ליכא מצוה כלל, ולא זכר שהכנה"ג עצמו בסי' רכ"ח הנ"ל הביא דברי השה"ג דריש פ"ג דשבועות וכבר העיר עליו בזה הגאון חיד"א ביוסף אוץ סי' נ"ב וכתב עוד וכי תימא סוף סוף וקשה ביותר עמ"ש הכנה"ג שכמדומה שהש"ג כתב דהליכה על דעת לחזור מצוה והוא עצמו בסי' רכ"ח בחב מהשח"ג להיפך דע דרבר הרגיש בזה הכנגה"ג עצמו בסי' ר"ג אות ו' וציין על סי' רכ"ח הנ"ל ששם כתב מהשה"ג הפך מח שבא בזכרונו יצחק נסים)**