צדקה ומשפט חלק א פד

דכוונתו היא שלא למכור גם יין העשוי מקודם מטעם העלילה אפ"ה שרי למוכרו כיון שלא הוציאו בפיו וכמו שכך היא דעת מוהרימ"ט הרב בט"ז ואפי' אם נאמר דהלכה כהרשב"ץ דאסר גם ביין העשוי מקודם מ"מ מידי ספיקא לא נפקא אי דיינין בתר הכוונה להוסיף ולאסור דבר שאינו במשמעות הפה, וכאומר קונם ביתך שאיני נכנס שהתיר הרא"ש אכילה ושתיה שכתבנו למעלה דאיכא פלוגתא בפירוש דברי הראש דהרב מוהרימ"ט סבר דלא התיר הרא"ש אלא חוץ לביתו ומוהר"ר יחיאל באסן הבין דגם בתוך ביתו שרי, ומפשטות דברי מר"ן בב"י נר' דסבר כהרב יחיאל באסן דאחר שהבין דעת הרא"ש שהתיר כתב ומיהו בתוספתא משמע דאסור באכילה וכו' וכתב שכן כתב הרמב"ם ואם איתא דלא התיר הרא"ש אלא חוץ לביתו לא הוי הפך התוספתא דהא אפשר דהתוספתא מיירי בתוך ביתו אמנם הרב בכה"ג כתב דאפשר דמרן נמי מבין בדברי הרא"ש כדעת הרב מוסרימ"ט שלא התיר הרא"ש אלא חוץ לביתו וכו' ומה שכתב ומיהו בתוספתא הוא משום דהתוספתא סתום יתנו ואסור לאכול ולשתות ולא פירש דוקא בחוך ביתו ע"כ. ותמהני על הרב ז"ל דהתינח מ"ש ומיהו בתספחא וכו' אמנם מ"ש שכן דעת הרמב"ם מנא ליה דהרמב"ם פליג על הרא"ש והא בדברי הרמב"ם מפורש בהדיא שדוקא תוך ביתו אסור שכך כתב וז"ל שלא נתכוון אלא שלא יאכל וישתה עמו משמע שדוקא בתוך ביתו וזו דעת הרא"ש כפי דברי מוהרימ"ט אלא ודאי דמר"ן ז"ל אית ליה שהרא"ש מתיר לגמרי גם בתוך הבית ולפי זה כתב דהתוספתא והרמב"ם פליגי עלויה ודוק ובצפייתי בדברי הרב מוהרימ"ט ראה ראיתי שדבריו סותרין זה את זה שמ"ש בח"א בתשובה סי' ק"י סותר למ"ש באותו חלק סי' נ"ה דמהתם מוכח בהדיא שהבין דעת הרא"ש שלא אכילה אלא חוץ לבית אבל תוך ביתו אה"נ דסבר דאסור מכח התוספתא וכתב דאיך אפשר שיחלוק הרא"ש על התוספתא אלא ודאי שאין דברי הרא"ש מתפרשין אלא חוץ אבל בתוך הבית ודאי אסור דשפיר משתמע ביתך שאיני נכנס לצורך וכשנכנס לדעת אכילה חייב ואילו בסי' ק"י נשאל בא' שכעס על מעשרת שלו ונשבע שלא יכנס בביתו לעולם והשיב הרב ז"ל דלכאורא אינה שבועה דנשבע על דבר שאינו בידו שאינו בידו שלא יכנס, ואח"כ כתב מיהו יש להם לפרש הלשון שלא תכנס לא משמע אלא כניסה לשם שימוש דומיא דביתך שאיני נכנס דאמרינן שלא נתכוון אלא לשם אכילה ה"נ לא נתכוון ולא היתה קפידתו אלא כניסה לשם שימוש וכיון שכן בודאי שבידו הוה שאינו חפץ שישמשנו, וכתב עוד אלא שאם באנו לפרש כן הותרה שבועתו ממקום אחר שכתב הרא"ש שמותר גם באכילה ושתיה כיון שלא הוציאה בפיו אף, כאן לא הוציא שמוש בפיו ואין שמוש בכלל כניסה כמו שאין אכילה בכלל כניסה וכו' והקשה על הרא"ש מהתוספתא ותירץ דשאני התם שזימנו למשתה שלו מש"ה אסר אפי' כניסה וכו' עיי"ש באורך ואח"כ סתם ומיהו הרמב"ם. פליג על הרא"ש וסבר דאסור באכילם וכו' ומדבריו אלא מוכח דסבר דלהרא"ש גם אכילה בתוך הבית שרי, ולפי סברתו העלה בדעת הרא"ש בנדון דידיה באותו שנשבע שלא יכנס אותו משרת בביתו לעולם שכונתו כניסה לשם שימוש ומותר ליכנס לביתו אפי' לשם שימוש שהוא לא נתכון לאסור כניסה אלא שימוש וכיון דלא הזכיר שימוש מותר ליכנס אפי' לשם שימוש ולא אשכח לאסור כניסה לשם שימוש אלא לפי דעת הרמב"ם וכן כתב הרב בכנה"ג בסי' רי"ח בשם רבו מוהרימ"ט דסבר דלדעת הרא"ש שרי אפי' כניסה לשם שימוש עיי"ש בהגהת הטור אות פ' ואילו לפי מה שהעלה בסי' נ"ה דלא התיר הרא"ש אלא אכילה חוץ לבית עולה הדין דגם לדעת הרא"ש אסור בכניסה לשם שימוש, אלא ודאי דהכא רוח אחרת אתו דלא בעי לאפלוגי הכא בין תוך הבית לחוץ לדעת הרא"ש דהתם בסי' נ"ה חילק כן מכח התוספתא דלא תהוי תיובתיה דהרא"ש והכא בסי' ק"י שני ליה בגוונא אחרינא לדעת הרא"ש דאיכא לאפלוגי בין כשזימנו למשתה לזימנו בלא משתה עיי"ש וזה ברור אבל זה תימה דהא בסי' נ"ה תמה על הר"ר יחיאל באסן שהבין כן בדעת הרא"ש דגם בתוך הבית שרי והורה לפי סברת הרא"ש בנדון ההוא שמותר להיות חכם אפי' בתוך הקהל וכתב ע"ז הרב מוהרימ"ט על חלוקין אנו מצטערים אלא דמר בא לחלוק עלינו את השוין והיאך יחלוק הרא"ש על התוספתה וכו' והיאך דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו הוא בסי' ק"י שתפש שיטת הר"ר יחיאל באסן איך שיהיה תבנא לדננא בנ"ד דיש להתיר נמי ההא מכמה טעמי' חדא לגבי דעת הרב מוהרימ"ט דס"ל דלא אזלינן בתר כוונתו היכא דהוי היפך הוצאת הפה, ועוד מטעם המורעא שעשה בליל כפור ועוד דאמר בר דלילה במקום בעל דלילה והוי כאלו אמר שמשון בר מנוח לבר וכבר הארכתי במקום אחר בשם הרב מוהריב"ל שהתיר באיכא תרתי לטיבותא דאמר