צדקה ומשפט חלק א פג

שרי כיון שלא היתה כוונתו אלא בשביל הוראה ואעג"ב דהוציא בפיו כניסה סתם וחזר הרב מוהרימ"ט בסוף דבריו וכתב לו דודאי שיטת ההלכה הדין עמו דלעולם תרתי בענין הוצאת פיו וכוונת הלב וכל שחסר א' מהם לאו כלום הוא אלא שהדבר פשוט אצלי דאעג"ב שכל טרוניא שלהם על עסקי דיינות וכוונתו שלא להיות חכם בקהל מ"מ לא היה עולה על הדעת שלא יהיה חכם וישב שם כ"א מן התלמידים ויושיבו אחר ויהיה כפוף לפניו ואורחא דמילתא כשמסתלק יצא כל עיקר מהקהל וכו' עיי"ש. הכלל העולה בדעת הרא"ש איכא פלוגתא דהרב מוהר"ר יחיאל מספקא ליה לדעת הרא"ש אי שרי ליכנס ולהיות חכם בקהל באוסר כניסה סתם והרב מוהרימ"ט פשיטא ליה דאסור לדעת הרא"ש, ולהיות חכם חוץ לקהל לכ"ע בין מוהר"ר יחיאל באסן ובין הרב מוהרימ"ט אית להו לדעת הרא"ש דשרי, ולסברת החולקים על הרא"ש ופסקו כדברי התוספתא לדעת מוהר"ר יחיא"ל באסן אסור להורות אפי' חוץ לקהל ולדעת מהרימ"ט חוץ לקהל שרי להורות ובתוך הקהל אסור, וטעמא דהר' יחיאל באסן הוא דאסר לדעת החולקים על הרא"ש אפי' להורות חוץ לקהל הוא דס"ל דאזלינן בתר כוונת הנודר אפי' שהוא הפך מה שנר' מפשט דבריו ואפי' שלא יסבול הלשון אותו הפירוש ומש"ה באומר שלא יכנס בב"ה זו והיו מריבין על עסקי הוראה אעג"ב דפשט דבריו דאסר הכניסה לא אסר ההוראה חוץ לקהל אינה בכלל כניסה כלל אסרינן ליה להוראא חוץ לקהל מטעם דאזלינן בתר כוונת הנודר ונמשך אחר דעת הרשב"ץ שהביא מר"ן דהתם נמי נדר שלא יעשו יין למכור ואפ"ה אסר הרשב"ץ למכור גם העשוי כבר ועכ"ז הרב ז"ל לא גמר אומר לענין הלכה כן שכתב אח"כ אך לענין להורות חוץ לב"ה אפשר להתיר ולו' דמתני' נמי שאומר לביתך שאיני נכנס ומותר לאכול ולשתות חוץ לביתו אפי' אכילה מרובה ועדיין הדבר ספק אצלי ע"כ, ותמהים דבריו דהא בתחלה כתב דלסברת החולקים על הרא"ש ופסקו כהתוספתא שאסור באכילה ושתיה במשתה ההוא שהדין כמו שכתבנו שהוא אסור להורות אפי' חוץ לב"ה ולבסוף פשיטא ליה דמתני' שרייא אכילה חוץ לביתו, והרי הרא"ש ז"ל דוקא ס"ל הכי, והחולקים עליו ס"ל דאפילו חוץ לביתו אסור, ואפשר הדשתא בעי הרב למימר דאיפשר דליכא פלוגתא כלל בין הרא"ש ושאר פוסקים דהרא"ש שהתיר אכילה ושתיה היא חוץ לביתו והתוספתא והפוסקי' שנמשכו אחריה דאסרי הוא בתוך הבית וכשיטת הרב מהרימ"ט, ומש"ה כתב דלענין להורות חוץ לב"ה איפשר להתיר ולומר דמתני' נמי דאמר לביתך שאיני נכנס מותר לאכול חוץ לבית אפי' אכילה מרובה כלומר דאיפשר להתיר ההוראה חוץ לב"ה וגם אפשר שנאמר דאליבא דמתני' מותר לאכול חוץ ואפשר דאיכא מאן דפליג בהא איך שיהיה מאחר דהרב יחיאל באסן ספוקי מספקא ליה אי שרי להורות חוץ לב"ה וכתב דאפשר דשרי ובדאי דמטעם דלא אזלינן בתר כוונת הנודר היכא דהוא נגד הוצאת פיו דהא בפיו לא אסר אלא כניסה ואפי' שכוונתו לאסור ההוראה אפי' שתהיה חוץ לב"ה בענין פיו ולבו שיין והרב מוהרימ"ט פשיטא ליה דשרי להורות חוץ לכ"ע בודאי דהכי נקטינין דלא שבקינן מאי דפשיטא ליה למוהרימ"ט מקמי ספיקו דה"ר יחיאל באסן אך אכתי קשה על הר' יחיאל באסן דאיך כתב אח"כ דהדבר ספק אצלו אי שרי להורות חוץ ומה יענו שפתיו בההיא דהרשב"ץ שהביאה מקודם דמשמע דסבר דאזלינן בתר הכוונה אפי' נגד הוצאת הפה ולדידיה ודאי אסור להורות אפי' חוץ לב"ה דכך הוא כוונתו וכן בההיא דת"ה שכתב בסי' רע"ז שכתב וז"ל דדיינינן לפי כוונתו אפי' אם הוא נגד הוצאת שפתיו שממנה הביא הרב יחיאל באסן ראייה לאסור הוראה חוץ לב"ה ואיך אח"כ בתוך כדי דבור נסתפק בזה ולא חש לישב דבריהם לפום האי סברא והכחידם תחת לשונו. והנה הרב מוהרימ"ט תמה על דברי הרשב"ץ והעלה שלא אסור למכור אלא היין שיעשה מחדש אבל העשוי מקודם שרי דלא אזלינן בתר הכוונה היכא דהיא נגד הוצאת הפה גם הרב בעל ט"ז רי"ח תמה עליו והעלה כפסק הרב מומרימ"ט. עוד כתב ה' מוהרימ"ט דמההיא דת"ה ליכא ראייה דאין כוונת דאין כוונת ת"ה לומר דאזלינן בתר הכוונה אפי' נגד הוצאות שפתיו לאסור, אלא להתיר כמו בהיו מסרבין בו ליקח בת אחותו ואסר הנאתה דשרינן שאר הנאות אף שהם נגד הוצאת שפתיו מטעם דאזלינן בתר הכוונה דבעי למיסר נשואין באופן דכלהו הני רבוותא סברי ה"ה מוהרימ"ט והרב בעל ט"ז דלא אזלינן בתר הכוונה היכא דהיא נגד הוצאת שפתיו וא"כ, בנ"ד נמי שאמר שלא יפתח הוא החנות אעג"ב שכוונתו היא שלא יפתח כלל אפי' ע"י אחרים דיינינן כפי הוצאת פיו שהוא לא יפתח אבל אחרים יפתחו כמו התם דאסר כניסה לב"ה ואעפ"י שכוונתו שלא להורות כלל אפי' חוץ אפ"ה שרינן הוראת חוץ מאחר שלא הזכיר אלא כניסה ה"נ בנ"ד לא אסיר אלא פתיחתו וכמו האומר שלא יעשה יין למכור דאעג"ב