צדקה ומשפט חלק א פב

לישנא מותר ליכנס לביתו ולשתות עמו טיפת צונן, ואעג"ב דהרא"ש נמי נקט האי לישנא, הא איהו גלי דעתיה בהדיא דגם באכילה ושתיה שרי, אמנם הרמב"ם אם איתא דסבר כהרא"ש לא הו"ל למינקט האי לישנא, וזה אינו הכרח כ"כ דאפשר דהרמב"ם לישנא דמתני' נקט דתני נמי כהאי לישנא מותר ליכנס לביתו ולשתות עמו טיפת צונן שלא דנתכוון זה אלא לשם אכילה ושתיה ואעפ"כ ס"ל להרא"ש דשרי באכילה ושתיה, איך שיהיה לפי דברי מר"ן ז"ל הרא"ש ז"ל פליג עליה דהרמב"ם וס"ל דאכילה ושתיה אפי' בביתו של חבירו שרי, ולפי דעת מוהרימ"ט לא שרי הרא"ש ז"ל אלא חוץ לביתו של חבירו אבל בתוך ביתו לכ"ע אסיר דהא בכלל שלא ליכנס היא אבל חוץ לביתו שרי אעג"ב דהנודר גילה דעתו אח"כ דכוונתו היתה בשעה שנדר קונם לביתך שאיני נכנס לאסור האכילה באיזו ענין שתהיה בין בתוך ביתו בין בחוץ שיהא אסור באותו סעודה אעפי"כ שרי לאכול חוץ לביתו כיון שלא הוציא בשפתיו אלא כניסה לבית. ועל פי הוראה זו פסק בנדון דידיה הרב מוהרימ"ט על חכם של קהל אחד שבאו ב' בעלי דינין אצלו לדין תורה בב"ה והשיב לו א' מבעלי דינין על מה אתה עורך טענות לבעל דיני א"כ נבקש חכם א' שידון איתנו וכעס החכם וקבל עליו נזירות שמשון ולפי דברי העדים שהעידו שכך אמר הריני מקבל חירות שמשון וכו' אם אכנס בבית זה ופסק שם הרב שלפי נוסח העדים ששמעו מפיו אינו יכול ליכנס בב"ה אפי' בתורת יחיד אבל יכול הוא להיות חכם שלהם לדין ולהורות ולעשות להם כל צרכם ונרלון שם עליי הרב מוהר"ר יחיאל באסן והקשה עליו דמה בין זו להיה מסרב בחבירו וכו' ואמר קונם ביתך שאיני נכנס דמותר ליכנס בביתי ואסור באכילה ושתיה אלמא דאזלינן בתר כוונת הנודר אעג"ב דהוא הפך משמעות דבריו ה"נ כיון שכעס על עוסקי דינא ודיינא ואמר שלא אכנס בבית זה אמרינן שלא נתכוון אלא לשם חכם ודיין נמצא שהוא מותר ליכנס בתורת יחיד ואסור להורות ולדון אפי' חוץ לב"ה ולסברת הרא"ש הוא מותר להיות חכם ואפי' בתוך הקהל כי כן כתב בפסקיו דגם באכילה ושתיה מותר כיון שלא הוציאו מותר ה"נ מותר להיות חכם כיון שלא הוניאו מפיו ואפשר לומר דאפי' להרא"ש אסור להיות חכם בתוך הקהל דבכלל שלא ליכנס הוא הכניסה להיות חכם ודמי לקונם נהנית לי שכתב הרא"ש דאישות בכלל הנאה היא וה"נ היותו חכם בתוך הקהל בכלל להכנס הוא אבל לסברת החולקים על הרא"ש ופסקו כדברי התוספתא שאסור באכילה ושתיה במשתה ההיא נר' שהדין כמו שכתבנו שהוא אסור להורות ולדון להם אפי' חוץ לקהל ומותר להכנס בתורת יחיד עכ"ד הרב יחיאל באסן וקשה לי לפי מה שצידד דאפי' לדעת הרא"ש אסור להיות חכם בתוך הקהל דבכלל להכנס א"כ לדבריו מ"ט התיר הרא"ש אכילה ושתיה באומר קונם שאיני נכנס הא בכלל שלא ליכנס הוא נמי שלא יכנס לאכול ולשתות והוי ממש כההיא דהרב הנז' וכי היכי דהתם אמרינן דכניסה להיות חכם בכלל שלא להכנס ה"נ כניסה לאכול הוי בכלל שלא להכנס אלא ודאי דהאמת הוא דלדעת הרא"ש שהתיר אכילה ושתיה כיון שלא הוציאה מפיו אעג"ב דבכלל שלא להכנס ה"נ מותר חכם אפי' בתוך הקהל כמו הצד הא' שכתב הרב ז"ל. ואפשר דלהצד הב' שכתב הרב לדעת הרא"ש דאסיר כניסה להיות חכם בתוך הקהל דבכלל שלא להכנס בעי למימר דמה שהתיר הרא"ש אכילה ושתיה באומר קונם ביתך שאיני נכנס היינו חוץ לביתו דבעל המשתה וכמו שכתב הרב מוהרימ"ט בדעת הרא"ש, אבל בודאי אם נתיר אכילה ושתיה גם בתוך הבית נתיר גם להיות חכם בקהל דבמשקל א' הם וא"כ הרב ז"ל מספקא ליה דעת הרא"ש אם מה שהתיר אכילה ושתיה היא אפי' בתוך הבית וא"כ בנ"ד מותר להיות חכם בתוך הקתל או דילמא דמודה הרא"ש דבתוך הבית אסור ולא התיר אלא חוץ לבית וא"כ אסור להיות חכם בתוך הקהל דתרוייהו דמי למ"ש הרא"ש דאישות בכלל הנאה וא"כ כניסה לאכול או כניסה להיות דיין בכלל שלא להכנס נינהו וזהו מאי דמספקא ליה בדעת הרא"ש אם שרי לדידיה כניסה להיות חכם בתוך הקהל או לאו והוא ממעם דמספקא ליה בדעת הרא"ש אם מה שהתיר אכילה בתוך הבית או לאו, והרב מוהרימ"ט הקשה עליו דמאי מספקא ליה דהא פשיטא דמאי דהתיר הרא"ש אכילה הוא חוץ לבית דאיך איפשר שיחלוק הרא"ש על התוספתא דאסרה בהדיא אכילה ושתיה אלא ודאי דלא התיר הרא"ש אלא חוץ לבית אבל בתוך הבית הוא בכלל שלא להכנס, ועפ"י הדברים אלו העלה דבנדון דידיה שאמר שלא אכנס בבית זה אעפ"י שהיתה כוונתו שלא להורות להם אפי' חוץ לב"ה שרי להורות להם חוץ לב"ה דלא אזלינן בתר כוונתו כיון שהוא הפך מה שהוציא מפיו דהזכיר כניסה וזה לא נכנס, אבל בב"ה פשיטא דאסור להכנס להורות, אבל בתורת יחיד אי שרי ליכנס הרב מוהרימ"ט ז"ל פסק דאסור ליכנס אפי' בתורת יחיד ומוהר"ר יחיאל באסן פליג עליה והעלה דבתורת יחיד