צדקה ומשפט חלק א עט

רודיס מדינה גדולה היא והשער שלה קבוע הוא שהרי במקרה עולה הזהב בזמן שיש סוחרים בעיר והשער הקבוע הוא בס' הילכך אפילו שעלה בעת הפרעון לס"א מקרה גמור הוא ואפילו שיעמוד לעולם בס"א ואפילו הכי כיון שיצא השער בששים בשעה שפסק עמו נותן לו לשער שפסק עמו בששים ואין כאן חשש רבית וכו' ולזה הטעם של יצא השער לא שאני לן בין אם השטר הלואה או פסיקה בכל גוונא מותר ונותן לו הדינר בס' ע"כ. הרי לך בהדיא היתר השני ספיקות שכתבתי שמלוה דינר בדינר והוקר אחר כך וגם אם נתן לו מטבעות לשולחני ופסק עמו אדינרין כמו ששיין אז והוקרו הדינרין אח"כ דמשלם לו דינרין כמו שפסק עמו ולא הוי רבית וכמ"ש הרב הרדב"ז דבין אם השטר היה הלואה או פסיקה דשרי לקבל בסך שפסק עמו הואיל ויצא השער ופסק עמו בשער שיצא אעג"ב דלא היה ללוה או לשלחני שפסק עמו באותה שעה אפילו דינר אחד שרי הואיל ויצא השער דהיכא שמלוה לו דינר בדינר הוי דרך הלואה ומותר ללות סאה בסאה היכא שיצא השער בשוק אעג"ב דלית לו ללוה חטים וכן בנותן מעות לשלחני ופסק עמו שיתן לו בעדם דינרי זהב לערך ששוין אז הוי דרך פסיקה והיכא דיצא השער פוסק עמו ליתן לו כל השנה לערך מה ששוה עכשיו ואעג"ב דהוקרו שרי ליקח ממנו כמו שפסק עמו לא הוי רבית וכמ"ש הרדב"ז ז"ל דבין שתהיה ההלואה ת"ק דינרי זהב ופסק עמו ליתן לו ת"ק דוקאטו ג"כ לערך ס' עותמני הדינר שרי ליקח ת"ק אעג"ב דבשעת פרעון שוה הדינר ס"א עותמני ובין שהלוהו עותעני לערך ס' בדינר ופסק עמו ליתן לו ת"ק דוקטי אעג"ב דהיקרו הדוקאטו ונעשה לערך ס"א בשעת הפרעון שרי ליקח ממנו ת"ק דינרים כיון שבשעה שהלוהו היה השער של הדינר בס' עותמנו ודון מיניה לנ"ד שבעת ההלואה היה שוה הזהוב חמשה זולטה והתנה עמו שיתן לו דינרים כמו שהלוהו דשרי לפורעו כמו שהלוהו אעג"ב דאיקור דינרי ונעשו כבן שש כבן שבע זולטה או שנתן לו מעות ליתן לו בהם כ"ב זהובים אי רופיות של זהב לערך מה ששוין אז והוקרו אח"כ הזהובים דמותר ליתן לו אותם הזהובים שפסק עמו ולא הוי רבית כלל. **(גם התשובה הזאת היא חסרה כי עד כאן נמצא בהעתקה וחבל על דאבדין ועי' במה שכתכתי בהערה א')** סימן ה' שאלה ראובן שהיה מוכר בשר בחנות פה צובא ויהי היום חלף לו לעלות לארץ ישראל לזוירה ודעתו לחזור והניח במקומו שמעון שהיה משרת אותו במכירת בשר ומינהו פקיד על מכירת הבשר והניח ג"כ ב' יהודים אחרים לוי ויהודה יהודה היא שותף עמהם ויש לו חלק במכירת הבשר ולוי הוא סופר של החנות ויהי היום ויהי ריב בין שמעון הפקיד של החנות ובין יהודה הנז' מחמת שיהודה הנז' לאו מהימנא הוא וגונב מדמי הבשר ומטעה אותו בחשבון וכל שעה מתקוטט לוי [כנראה דצ"ל שמעון המגיה] עם יהודה אשר על כן מרוב שיחו וכעסי קפץ שמעון ונדר בנזירת שמשון ואמר בזה הלשון אכון נזיר בנזירת שמעון בן מנוח איבן דלילה אנכאן בקית בפתאח אל דוכאן חתא וגו' שרוכי ראובן, ועכשיו נתחרט שמעון מחמת דלא איפשר לסגור החנות עד שיבא ראובן, בשביל התרעומת שיהיה מראובן עליו שימשך להם פסידא ומניעת הריוח מסגירת החנות וריצה למצוא היתר לנדרו, יורנו מורנו באיזה אופן יש היתר לנדרו ושכמ"ה. תשובה אפשר למצוא ארוכה לנזירות זו מג' טעמים אחד שטעה וחשב ששמעון הוא בר דלילה והו"ל למימר בעל דלילה, שנית מחמת המודעה שעשה בליל כפור שאומרים קהל מסתעברים בנוסח של כל נדרי די נדור ודי נשתבע מיה"כ הזה עד יה"כ שיבא עלינו לשלום דהינו שמבטלין כל הנדרים והשבועות שיעשו בזאת השנה, ג' שאמר אנכאן בפתאח אל דוכן חתא וגו' שריכי וכו' וזה אפשר דאית ליה תקנתא שלא יפתח החנות אבל לוי ויהודה הם יפתחו החנות. ואבא היום אל העין עין משפט הוא קדוש לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא כדת מה לעשות על פי התורה ולברר וללבן זו ליבון הלכה כל פרט ופרט מאלו הפרטים, תחלת דבר נפתח במאי דסליק מיניה אם מועיל טענה זו לומר שהוא לא יפתח אבל הם יפתחו ואפי' שיהיה לו חלק עמהם אם נאמר דאזלינן בתר כוונת הנודר דאין כוונתי להקפיד על הפתיחה לבד אלא כוונתו לסגור אותה לגמרי שלא למכור עוד בשר עד אשר יבא ראובן דכל כוונתו ונזירתו הוא מן החמס אשר בכפו של יהודה שרוצה לאכול אותו בכל פה וא"כ מה יתן ומה יוסיף אם יפתחו הם החנות עדין הסיבה במקומה עומדת והגזל במקומו עומד וא"כ אפי' יפתחו הם החנות אכתי איסורא דנזירות רביע עלויה, או דלמא לבטא