צדקה ומשפט חלק א עח

ממש דלוין סתם אלא עדיף מניהו דינרי זהב דאיפשר שהוא כמטבע לגבי פירות ממש ואם הפירות בתרעא דמשיך מותר כ"ש דינרים ע"כ. הרי לך בהדיא דדינרים שיש להם שער קבוע באותו זמן דשרי ללות דינר בדינר אעג"ב דאייקור בתר הכי דלא גרע מפירות ואדרבא עדיף מפירות ממש דאיפשר דהוי כמטבע לגבי פירות וא"כ בנ"ד דהמטבעות של הזהוב בכל זמן וזמן אית להו שער קבוע ונמצאין תדיר לקנות בעין דאם מחזרים בשוק ימצאו שם מאותם המטבעות ושומתם ידועה באותו זמן א"כ ודאי דשרי ללות דינר בדינר ואפילו אם יתיקרו שרי ולא הוי רבית ומינה נליף לשאלה הב' דאם אדם מקדים מעות לשלחני לחפש לו זהובים וקצב עמו הזהוב בסך ששוה באותו זמן והוקרו אחר כך דשרי לקבל ממנו בסך שקצב עמו דהא כיון דאית להו באותו זמן שער ידוע בכל העיר וקצב עמו באותו השער שהיה באותו זמן אעג"ב דהוקרו לא הוי רבית כדין הפירות דאם פסק עמו בשער שיצא בשוק ונתן לו אז מעות ונתייקרו אח"כ שרי לקבל ממנו' בשער שפסק עמו דהא לא גרע מפירות ואדרבא עדיף מפירות וכמ"ש הרשב"א וא"כ אם נתן לו אלף זולטה ופסק עמו ליתן לו בהם חמשים רופיות זהב לערך כל אחד עשרים זולטה והיו שוין אז באותו הערך ונתייקרו והיו שוין כל אחד כג' זולטה או יותר שרי ליקח ממנו חמשים רופייה כמו שפסק עמו ולא הוי רבית ואפילו לקבל ממנו מאותם המטבעות שנתן לשלחני ליקח בתוספת שרי דמה לי הן מה לי דמיהן וכמ"ש הטור והפוסקים דהפוסק על הפירות ונתייקרו בשעת פרעון כתב ר"ת כמו שיכול ליתן הפירות כך יכול ליתן דמיהן כפי מה ששוה בשעת היוקר ולדידי קשיא דא"כ לפי דברי הרשב"א ובעל התרומות שכתבו דהיכא דאית להו לדינרי זהב שער ידוע דשרי ללות דינר בדינר דא"כ אמאי איצטריך תלמודא לשנויי דרב דינרי הוה ליה הו"ל לשנויי דהוה להם שער קבוע לאותם הדינרי' ואעג"ב דלית ליה דינרי מש"ה אמר ליה רבי חייא לבתר דאייקור זיל שלם לה טבי ותקילי. ויותר יקשה לפי מ"ש מרן ז"ל בשם מוהר"ר ישראל בכתביו להתיר ללות דינר זהר בדינר זהב אפילו אין שער קבוע בעיר לדינרים וגם אין לו דינרים ובלבד שיש לו מטלטלין דכיון שיכול למכרם וליקח בהם זהובים חשיבי כיש לו או אם אין מטבע כסף טוב בעיר ההוא אלא רובו נחשת דא"כ אמאי איצטריך לשנויי דינרי הו"ל לרב הא אפילו לית דינרי שרי דודאי אית ליה מטלטלי דיכול למכרם וליקח בהם זהובים או הו"ל לשנויי דמיירי דלא היה להם מטבע אחר של כסף בעת ההיא אלא רובה נחשת דאז דהבא טיבעא הוי ונראה לתרץ דס"ל למהר"ר ישראל דמאי דמשני רב הוה ליה דינרי דר"ל דהיו לו מטלטלי שיכול לקנות בהם דינרי והו"ל כאית ליה דינרי וזהו פירוש דהו"ל דינרי דקאמר תלמודא הכלל העולה דבמלוה לחבירו דינר זהב בדינר זהב והוקר הדינר דיכול לפורעו דינר זהב ולא הוי רבית כיון דהיה להם שער קבוע לדינרים בעת ההלואה הוי כדין הלואת סאה בסאה וכן הנותן מעות לשלחני ופוסק עמו ליתן לו דינרי זהב בערך ששוין אז הדינרים והוקרו אח"כ הדינרים דשרי ליקח ממנו הדינרים לערך מה שפסק עמו כיון שהיה להם שער קצוב בעת הפסיקה. ובחפשי באמתחות ספרי הפוסקים מצאתי סעד לדברי ממ"ש הרב מהרדב"ז בתשובה סי' קפ"ו שנשאל על ראובן שהוציא שטר על שמעון איך חייב לו ת"ק דוקטו שהם לערך ס' עותמני הדוקמו לזמן פלוני והנה קרה מקרה עתה בעת הפרעון עלו הדוקטו ויש קצת סוחרים קונים אותם בס"א וכו' וראובן טוען שיתן לו הדוקטו לערך ס' כאשר כתוב בשטרו ושמעון טוען שאין רוצה ליתן לו הדוקטו אלא לערך ס"א כיון שיש סוחרים קונים אותם בס"א משום חשש רבית וכו' והשיב וז"ל מתוך דברי השאלה אני רואה שאם עלו הדוקאטו וכלם קונים אותם בס"א דאיכא צד רבית ונותן לו הדוקאטו לערך ס"א ואם כך היא השאלה איני רואה לה מקום דהא בין שתהיה ההלואה דינרי זהב כדמשמע לשון השטר דהיינו סאה בסאה דקייל"ן דהבא פירא הוי ובין שתהיה עיקר המלוה עותמני דקיל"ן כספא טיבעא הוי תרויהו חד דינא אית להו דאם יצא השער פוסקים ולוין סאה בסאה ונראה שהוא מוסכם ומעתה השאלה פשוטה מב' טעמים שאם המלוה היא דינרי זהב רחוק הוא שלא היה לשמעון דינר זהב באותה שעה וקיל"ן דאם יש לו סאה לוה כמה סאין ואם יש לו דינר לוה עליה כמה דינרין ואם המלוה היתה עותמני של כסף דטעמא הוי משום אין פוסקים על הפירות הא איכא נמי כמה מרבוותא דפסקו דבהא נמי אם יש לו סאה לוה כמה סאין וכו' ואפילו לדעת ה"ה ז"ל שכתב, שדעת הרמב"ם דאם אין אלא סאה אינו יכול לפסוק אלא על סאה וכו' מ"מ הא איכא טעמא רבא השוה לכלם דהא יצא השער ופוסק עמו ואין פוסקין על שער של עיירות דלא קביע חרעיהו ואלו