צדקה ומשפט חלק א עז

מלוה אדם לחבירו זהובים מטבע של זהוב כגון זנגרלי או זיד אל מחבוב או אחמדי והיו שוין בשעת ההלואה הזערלו או זיר מחבוב כל אגוד בחמשה זולט רייג' של מדינה זו ובשעת הפרעון הוקרו ועמדו כל אחד בששה זולט וכן האחמדי היה בשעת ההלואה שבעה זולט והוקר אחר כך והיה שוה שמנה זולט אם לוה ממנו עשרה זהובים שהיו שוין בשעת הלואה חמשים זולט והוקרו ועמדו בששים אם יכול לפורעו עשרה זהובים בשעת היוקר או אם יכול לפורעו ממטבע אחר שיעור ששוה ששים זולטה. וגם נשאלתי במי שנותן מעות לשלחני בתורת מוקדם אלף זולטא ליתן לו בעדם זהובים זנג'רלי או אחמדי או רופיות זהב לשולחם למקום אחד ואומר לו אני רוצה אלו הזהובים מכאן ועד שבוע אחד או חדש ימים שהולך השיירא, והולך השלחני ומסבב בשווקים ברחובות עד שיגיעו לידו אותם הזהובים או רופיות של זהב שהתנה עמו והיו אותם הזהובים בשעה שנתן המעות לשלחני שוין הזנגרלו או זיד אלמחבוב לערך חמשה זולט כל אחד או הרופיות היו לערך עשרים זולטה כל אחת והוקרו אחר כך והיו שוין לערך שלשה ועשרים זולט כל אחת אם מחויב השלחני ליתן לאותו האיש לערך שקצב עמו דהיינו הרופיות קצב עמו לערך עשרים זולטה שכך היו שוין בעת הקצבה ואפילו שהוקרו יתן לו כמו שקצב עמו או הוי רבית בכה"ג ולא יתן לו אלא בשער היוקר והנה לשאלה ראשונה דהיינו אם לוה ממנו עשרה זהובים ובשעת ההלואה היו שוין כל אחד חמשה, זולט והוקרו אחר כך ועמדו בשש אם יכול לפורעו עשרה זהובים כמו שהלוהו נראה לי לכאורה בכה"ג ריבית הוי דהכי מוכח סוגיא דפ' הזהב דף מ"ד ע"ב דקאמר תלמודא ואף רבי חייא סבר דהכא טיבעא הוי דרב אוזיף דינרי מכרתיה דרבי חייא ופי' רש"י לוה זהובים לסוף אייקר דינרי אתא לקמיה דרבי חייא שהיה חושש משום רבית אמר ליה זיל שלם לה טבי ותקילו אי אמרת בשלמא דהכא טיבעא הוי שפיר אלא אי אמרת פירא הא הוי סאה בסאה ואסיר ומשני רב דינרי הוה ליה וכיון דהוה ליה דינרי הו"ל כאומר הלוני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח ע"כ ופירש"י אא"כ דהכא טיבעא הוי ואין היוקר והזול תלוי בהם אלא הזול תלוי במעות של כסף שהוזלו וניתן הרבה בדינר זהב וזה מטבע הלוה ומטבע יקבל אלא אי אמרת דהכא פירא הוי והיוקר והזול תלוי בפירות ואסור להלות סאה בסאה וכיון דאסיקנא התם דלעולם אימא לך דר"י דאמר דמחללין פירות מעשר שני על דינרין זהב דלגבי פירא דהכא טיבעא הוי ושאני הלואה כיון דלענין מקח וממכר שויא רבנן פירא ואמרינן הוא ניהו דאייקור וזול לגבי הלואה נמי פירא הוי ע"כ ר"ל דלענין הלואה אסור ללות דינר זהב בדינר זהב כמו סאה בסאה דאסור ללות שמא יוקרו החטים ויבא לידי רבית ה"נ דין דינרי זהב הו"ל כמו פירא כיון דלענין מקח וממכר שויא רבנן כפירא דקיל"ן הזהב קונה את הכסף דאמרינן דאיהו דאיקור וזול א"כ לפי המסקנא דהכא הוי פירא לענין הלואה דאסור ללות דינר זהב בדינר זהב ושאני ההיא דרב דהו"ל דינרי בשעת הלואה והו"ל כהלוני עד שיבא בני דשרי ללות סאה בסאה וכן פסק הטור ז"ל בסי' קס"ב דאסור ללות סאה בסאה וכו' ודינר זהב יש לו דין פירי ואסור ללות דינר זהב בדינר זהב שמא אותו ששוה בשעת הלואה כ"ד דינר כסף יהיה שוה בשעת פרעון כ"ה דינרים. ולפ"ז לכאורה נראה דבעינין שיהיה לו להלוה מעט מאותו המין דהיינו שיהיה לו זהוב אחד כדין סאה בסאה כדי שיוכל ללות עליו ואפילו אם יהיה שוה בשעת הפרעון יותר שרי לקבל, שוב מצאתי למר"ן ז"ל בב"י סי' קס"ב שכתב בשם בעל התרומות בשם הרי"ף וז"ל המלוה דינר זהב בדינר זהב דינו שוה למלוה פירות שאם יש בשוק באותה העיר דינרי' שיש להם שער חתוך שאימתי שירצה ליקח בדמים יקח ויפרע מותר וטעמו דהו"ל כדין סאה בסאה דיכול ללות על שער שבשוק אעג"ב דאין לו מעט מאותו המין וכמ"ש הטור והפוסקים דאם יצא שער שבשוק יכול ללות סאה בסאה אעג"ב דאין לו ובדינר זהב אם יש לו שער קבוע באותו זמן יכול ללות דינר זהב בדינר אעג"ב דאייקור בתר הכי ובודאי דלא בעינן שיהא שער קבוע לעולם דלא גרע מחיטי וכי החיטים יש להם שער קבוע לעולם והא בכל שבוע ובכל חדש משתנה השער ואפ"ה מותר ללות סאה בסאה היכא דיצא השער ואית ליה שער ידוע באותו זמן. וכן כתב הרשב"א בתשובה וז"ל שאלת דינר בדינר כסאה בסאה אם יש שער קבוע לדינרים ולבסוף נתייקרו מי שרי כסאה בסאה או אם יש שום טעם לחלק ביניהם תשובה דינר זה שאמרת שאם יש לו שער קבוע איני יודע אם הוא מטבע היוצא זה ודאי מותר דאיהו מטבע ולא איהו דאיקר והוזל אלא הפירות וכן אפילו מטבע שאינו יוצא שם אם יש לו שער קבוע וארוך ונמצא תדיר לקנות בעין ה"ז מותר דלא גרע מפירות