צדקה ומשפט חלק א עו

ביש לו לאריס ויצא השער נמי אסור בקביעות זמן דהא דרכן לקבוע זמן לגורן, ולדעת המפרשים אנה"נ דשרי באית ליה לאריס והיכי כתב דלד"ה אם יש לו לאריס מותר דהא סברת הרמב"ם הוא דאף בשאר כל אדם ויש ללוה מאותו המין אסיר בקביעות זמן כמבואר שם דין ב' בדברי הרמב"ם ובה"ה ז"ל וא"כ באריס נמי אפילו יש לו לאריס אסור בקביעות זמן ואריס נמי דרכן לקבוע זמן בגורן כמבואר בה"ה ז"ל, ונראה דמ"ש ה"ה ז"ל דביש לו לאריס מותר מיירי בלוה לאריס בלא קביעות זמן שכתב הרמב"ם דמלוהו סתם על שער שבשוק ור"ל דמלוהו סתם בלא קביעות זמן היכא דיצא השער ואתא היה ז"ל דאף בלא יצא השער משכחת לה דשרי להלות לו בסתם בלא קביעות זמן והוא היכא דיש לו לאריס חטין דהוי כשאר כל אדם דהיכא דיש לו מאותו המין דשרי להניות לו סאה בסאה אף בלא יצא השער אבל אכתי קשה דלשונו לא מוכח כן דהא כתב דלד"ה ר"ל בין להרמב"ם דמפרש טעם איסור דאריס משום קביעות זמן דדרכן לקבוע זמן לגורן, ובין לשאר מפרשים שתלו טעם איסור האריס משום שלא יצא השער, וס"ל דכי יצא השער שרי אפילו בקביעות זמן, דלא כהרמב"ם ועלה קאמר ה"ה דלד"ה כל שיש לו לאריס מותר מוכח דגם בקביעות זמן קאמר דאי בלא קביעות זמן פשיטא דאין מי שיאסור ביש לו לאריס ומאי אתא לאשמעינן ויש ליישב בדוחק. תו קשיא לי על מ"ש הרשב"א בתשובה והביאה מר"ן בי"ד סי' קס"ב וז"ל שאלת צבור שהוצרכו למעות והנאמנים לוו מראובן מאה קפיזים של חטים במאה קפיזום לזמן ידוע לפורעו במעות כמו ששוה לאותו זמן וכדי לעשות בהיתר נתן סאה אחר להקל כדין לוין סתם על שער שבשוק מותר או לא, תשובה מותר הוא ואין כאן לווין סתם על שער שבשוק אלא יש לו סאה לוה עליה כמה סאין ואפילו למאן דאסר בלוה סתם על שער שבשוק בקובע זמן, הכא שרי דהא יש לו עכ"ל, מוכח מדבריו בהדיא דאפילו מאן דאסר בקביעות זמן ביצא השער מ"מ ביש לו אית ליה דעד אפילו בקביעות זמן לכ"ע. וזה תימא טובא דהא דברי הרמב"ם מפורשין בהדיא דס"ל דקביעות זמן בכל גוונא אסיר בין יש לו ובין יצא השער שכך כתב אעפ"י שיש לו מאותו המין או שהיה השער קבוע בשוק הרי זה אסור ללות פירות בפירות עד זמן קבוע ע"כ, וא"כ היכי כתב הרשב"א בתשובה זו דאפילו למאן דאסר בלוה על שער שבשוק בקביעות זמן שני ביש לו והא למאן דאסר בקביעות זמן ביצא השער גם ביש לו ד) אוסר בקביעות זמן א"כ הרמב"ם ז"ל אית ליה בנדון הרשב"א שלוו הנאמנים מראובן סאה בסאה לזמן אסור אעג"ב דנתן ראובן סאה לקהל והיכי כתב הרשב"א בנ"ד שרי לכ"ע דמשמע מדבריו דבנדון דידיה ליכא מאן דפליג דשרי והא ביש לו נמי ס"ל להרמב"ם דאסיר בקביעות זמן איך שיהיה נקטינן דמותר ללות סאה בסאה אם יש לו מעט מאותו המין או שיצא השער אעג"ב דאין לו ומזה יצא לידון בדבר חדש מה מנשאלתי אם **(זמן ולהמפרשים בקביעות זמן, ומפני שלא נתבאר היתר באריס שלא דוקא ביצא השער (וגם בזה כל אחד לפי שיטתו כי כן רבינו הגדול לא הזכיר כי אם רק היתר זה דכך כתב אכל מלוהו סתם (כלומר בלא קביעות זמן) על שער שבשוק, וגם המפרשים לא נתבאר היתר אריס שלא כיצא השער דהם מפרשים דאיסור האריס דלא יצא השער וא"כ מתבאר מזה דביצא השער מותר (ולשיטתם אפילו בקביעות זמן) וא"כ לא נתבאר היתר באריס לא בדברי רבינו ולא בדברי המפרשים שלא דוקא ביצא השער (וכל אחר לפי שיטתו כנו') לכן בא חרב המגיד ואמר לנו כי לא תחשוב כי אין היתר כאריס כי אם דוקא ביצא השער אלא לדברי הכל גם ביש לו (ולא יצא השער) מותר והרי היא כשאר כל אדם, ואמנם כל אחד לשיטתו לרבינו בלא קביעות זמן ולהמפרשים אפילו בקביעות זמן, ובאמת כי קרוב לזה ביאר גם הרב המחבר ככונת הרב המגיד ואמנם לא ביאר כל צרכו ומפני זה כתב אחרי כן אבל אכתי קשה וכו' ולפי מ"ש אין כאן שום קושיא דזה בעצמו בא לבאר לנו הרב המגיד כי להיות כי לא נתבאר לא בדברי רבינו ולא בדברי המפרשים היתר באריס אלא דיצא השער לוה בא לומר דה"ה ג"כ. ביש לו (אף דלא יצא השער) מותר לדברי הכל כמו ביצא השער ומאשר ולדברי הכל הוא כאומר ובין להרמב"ם בין להמפרשים אם יש לו לאריס מותר ואמנם כל אחד לשיטתו למוד בלא קבוע זמן, ולמוד אפילו בקביעות זמן וכסו ביצא השער וזה ברור ופשוט מאוד בעיני בכונת דברי הרב המגיד והבן. המניח. ד) צ"ל דכונתו דיש לו לבד כלומר ולא יצא השער והרב הגאון המחבר לא ירד לדברי הרב המשול"מ דכתב לפרש דכונת הרשב"א היינו ביש לו וגם יצא השער, אלא חשב דכונה הרשב"א על יש לו לכר, ועל זה מקשה להרשב"א דמפורש בדברי רבינו דכמו ביצא השער (כלומר לבד) אסור בקביעות כן ביש לו (כלומר לבד) אשור בקביעות זמן, דאם נאמר דגם הרב המחבר ירד לזה אלא דס"ל דבכל ואת אסור ומה שכתב "גם ביש לו" אוסר בקביעות זמן, כלומר ואפילו דיצא השער א"כ דבריו תמוהים מאוד דמאי קאמר "דהא דברי הרמב"ם מפורשין בהדיה" וכו' הלא אדרבא בדברי הרמב"ם מפורש דרק "באו" או היא דאסור אכל באיתנהו תרתי מותר דאם לא כן לא הוה ליה למימר שאו שהיה השער קבוע וכו' שלא היה לו לומר אעפ"י "שהיה לו מאתו המין" "והיה השער קבוע" וכמו שכתבתי בהערה הקודמת.)**