צדקה ומשפט חלק א עב

באותו זמן היה בענין אחר א"נ שבקש טעם מאין יצא להם מנהג אעפי' שאינו כדאי והרב ז"ל נתן טעם אחר למנהג שלא נתפשט המנהג אלא מאלוי מעט מעט כשהחובות נגבים ולא היה אז תוספת חומש ולא היה עדין שינוי השער הפירות והיו פורעים ממעות דהשתא ומהחובות נתפשט לכתובות ע"כ. אם כן לפי דעת הרב מוהראנ"ח נמי כעין שלוה ישלם זולת שיש מנהג דנהגו לפרוע כהשתא או מטעם דדינא דמלכותא דינא או מהטעם שכתב הרב מוהרימ"ט אבל בנ"ד ליכא דינא דמלכותא ודינא דמלכותא אית ליה להרב מוהרימ"ט דלא מהני בדין זה. וכתב שם באותה תשובה וז"ל דכיון שנתן לו ששים לבנים בזהוב היאך יקבל ששים לבנים דהשתא דשוו חצי זהוב ועוד דכיון דפי' מטבע ידוע שכך הוא כותב כך וכך לבנים מהמטבע הנהוג היום במדינה פ' הרי הוא כדין המלוה לחבירו מטבע ידוע שנותן לו כמו שהלוהו ומדכתב ליה ממטבע פ' הרי הוא חייב אותו מטבע שהיה נוהג באותו יום וכאלו פי' משקלו שהיו כל ד' לבנים וחצי דרמה אחד וכיצד יתן לה לבנים דהשתא דהוו ט' לבנים דרמה אחר ואם כן בנ"ד נראה כיון דכתב שטר כ"ב זולט דאנה דהוו כל זולטה חמש מחמדיות נראה דבעי לשלומי זולט דאנה ומחמדות צאג' דהוו באותו זמן. ומעתה בנדון שנשאלתי עליו בתורה שבעל פה על אודות ראובן שקנה קאווי משמעון מזמן רב וכתב לו שני שט"ח אחד באלף זולטה דאנה ואחר כתוב בו ב' אלפים ומאה וששים זילטה אשר כל זולטה הוא בסך חמש מח' ובאותו זמן של ההלואה היתה הזולטה דאנה בחמש מחמדיות צאג' דהיינו שכל ט"ז מחמדות וחצי בזהוב ועתה בזמן הפרעון כ"ד מחמדות בזהוב מלתא דפשיטא דחייב לפורעו זולט דאנה של היום ולא מצי למימר שאפרעך חמש מחמי של היום לכל זולטה דהוו גו'רוך דהא איהו כתב לו כל זולטה בחמש מחמדיות ובאותו זמן לא היתה זולטה אחרת שוה חמש מח' כי אם הזולטה דאנה דזולטה רייג' של בגדאד בת שלש מחמדיות וחצי ואם זולטה של בצרה בת ד' וחצי אבל זולטה דאנה בת חמש מחמדיות היתה באותו יום ועליה נתכוון אף על פי שכתוב בשטר זולט סתם ודאי דעל זו קאמר וכך צריך לפרוע לו השתא זולט דאנה אף על פי ששוה השתא שש וחצי בקירוב דשש וחצי דהשתא הם כמו חמש דמעקרא בסחורות ופירות ובכל מידי וליכא בינייהו מידי הצעיר צדקה חוצין סי' ד' שאלה ראובן לוה משמעון אלף רופיות ובאותו הזמן הרופיות מהם היו שוין ששה מחמדיות ומהם היו שוין שבעה ואותן ששוין שבעה משונין במטבע שלהם מאותן ששוין ששה וניכרין וידועין לכל אנשי המדינה. וראובן מחמת דוחקו שהיה צריך למעות קבל כולן לערך שבעה אעפ"י שהיו בהן הרבה מהשוין שש מחמדיות ועתה ראובן פרע מקצת ונשאר חייב עוד לשמעון יורנו רבנו אי כה"ג הוי רבית קציצה ? או אבק רבית ל ואת"ל דהוי אבק רבית אם יכול ראובן לנכות מחובו שיעור הרבית שפסק ליתן לשמעון ל א) או דבכה"ג אמרינן כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא ואינו יכול לנכות מחובו כלום ושכמ"ה. תשובה יש להביא ראייה לדין זה ממ"ש מר"ן בב"י י"ד סי' קע"ג בשם הרשב"א וז"ל שאלה ראובן מכר לשמעון מאה דינרים ברצלונא לסך ט"ו דינרים הליטרא על מנת שיפרע לו מכאן ועד ט"ו ימים ובאותו זמן שקבל שמעון הגאקי לא היו שוין אלא י"ד דינרים וחצי הודיעני אם יש בזה משום ריבית כיון דאפשר שבאותו זמן ישוו ט"ו דינרים או יותר, תשובה כל דבר שהוא בתחלה ובסוף כגון אם מעכשיו **( א) הרב הגאון המחבר זצ"ל לא כתב מאומה בספק זה, אפשר דכיון דכבר פסק בהאשאלה הראשונה דהוי רבית קצוצה דיוצאה בדיינים לא הוצרך לכתוב על זה, ואפשר ג"כ דכתב בענין זה והוא חסר בהעתקה דהא גם בהשאלה הראשונה. אין תשובתו אצלינו בשלימות כנראה מסוף התשובה, ואמנם בכלל נר' פשוט דגם באבק רבית כיון דעדיין חייב לו ודאי מנכה מתוכו שיעור הרבית דאינה יוצאת בדיינין אמרו אבל כל זמן שעדיין חייב וראי מנכה ממנו וכ"ש לרעת הראב"ד דאפילו אחר שכבר בתן לו אם תפס לא מפקינן מיניה עי' בסי' קס"א ועי' בב"י שם משם שו"ת הרא"ש דאפילו אם הכריחו הדיין במעות ושילם מפיקינן מיניה כיון דלא פרע מדעתו וכן פסק בשו"ע שם ס"ד, וע"ש בב"י מ"ש בשם שו"ת הריב"ש ויש מ"ס שם. וצ"ל אין ספק שאב הגבו ב"ד האבק הרבית מן הלוה למלוה וכן הוא בשו"ת הריב"ש, ועי' כהרמב"ם ריש פ"ח. המגיה)**