צדקה ומשפט חלק א עא

היאך יקבל ששים אלף לבנים מהחדשים הגרועים שאין שויין כי אם. ת"ק זהובים וכו' ואפילו היה גוזר המלך הכי האי לא הוי דינא דמלכותא אלא חמסנותא דמלכותא וכו' וכתב עוד המהרימ"ט וכן תמצא להרא"ש ז"ל בתשובה כלל קי"ג שכתב על ענין המטבע שנקלף אם נדון בו דינא דמלכותא והשיב מה שכתבת דינא דמלכותא לא ידענא מה שייך להזכיר דד"ד אם המלך עשה מטבע חדש שיצא במלכותו במשא ומתן ובטל זה בשביל זה לא גזר להפסיד למלוה שהלוה מטבע טוב שיקבל מטבע גרוע דהמלך אינו מקפיד אלא שיהא מטבע הא' עבר ובטל מן העולם ואינו חושש אם יפרעו למלוה כפי ערך מטבע הא' כי לזה אין מפסיד המלך כלום עכ"ל ז"ל מוכח איפכא דאם גזר בפי' הדין על הפרעון דמ"ש באמת דמהרא"ש גזירתו דד"ד אבל מוהר"י מטלון סבר הכי. הרי דאפי' גזר המלך בפי' על פרעון החובות שיקח המלוה מהמטבע הגרוע כפל מן הא' לא צייתינן ליה כל כמה דלא מצי לגזור שיהא מתקבל המטבע הגרוע כמו הישן בסחורות ובפירות דלהפסיד לאינשי לא צייתינן ליה דחמסנותא דמלכא הוי ולא דד"ד מכ"ש בנ"ד דהמלך לא גזר כלום בזולט רויג' או במחמדייות אלא בני המדינה מאליהם פוחתין דמי הריג' ופוחתין והולכים בפרי החג מעט מעט נגרע מערכם ואדרבא המלך בזאת המדינה מכריז שיהא החשבון צא'ג שהגרוש רום ב' הזולט לבד והזהוב חמשה זולט ורביע וגם מכריז על המח' שיהיו צאג' ואינו חפץ בחשבון של המדינה ובפתח שלו הוא חשבון צאג' ואפילו אם היה מכריז בהדיא שמי שיש לו חוב על חבירו יקבל מהפרוע מחשבון אל ג'ורוך לא צייתינא ליה להפסיד לבני אדם כיון שאין גזירתו מתקומת בכל התבואה וסחורות וכלים שיקבלו זילט הגרועים כמו הזולט הצאג' ואדרבה אנן קא חזינא דהטאקה של קומאש שהיתה שוה מקודם ט' זולט היום מוכרין אותה בי"ד זולט ג'ורוך וכן בכל הסחורות א"כ היאך יקבל מי שיש לו חוב ט' זולט של הראשונים איך יקח ט' מהאחרונים והלא הי"ד זולטה מהשניים בערך ט' מהראשונים ועוד שיש הפרש יותר מחומש ואנן קיי"ל דיותר מחומש אם הוסיפו המטבע או פיחת יותר מחומש דיתן לי כמו שהלוהו ועוד דהוקרו פירי בכ"ד דהא פירי דהוו יהבי בט' זולט הראשונים שהם ב' זהובים לא יהבי השתא בט' זולט השניים אלא פחות הרבה וכן בכל סחורות א"כ כיון דהוקרו פירי בשינוי המטבע והוי יותר מחומשא בודאי מלתא דפשיטא דישלם לו כשעת הלואה ועובר על בל תגרע אי יהיב ליה בחשבון דהשתא ובלאו הכי אף דליכא יותר מחומשא ולא זילי פירי בנ"ד מ"מ בעי לשלומי ליה כשעת הלואה דאין אנו משגיחין בחשבון המח' או הזולט וכמ"ש בשם הרב מוהר"ם גלאטי דאין להשגיח על הלבנים דהזהובים הם עיקר ובפרט דז' זולט דהשתא שוו כמו ד' וחצי דקודם וגם ששה מח' וחצי דהשתא שוו כמו חמש מחמדיות דמעקרא א"כ ודאי דחייב לשלם לו ששה מחמדיות וחצי דהשתא בעד חמש דמעקרא. ואעג"ב דנראה לכאורה דכשכותב סתם בשעת הלואה כך וכך זולט רייג' או כך וכך מח' ועתה נגרע ערך הזולט רייג' והמח' דמידי ספיקא לא: נפקא דהא כתב הרב מוהר"ם גלאנטי בתשובה וז"ל איברא אם לא היה כתוב בשטר האירוסין כי אם לבנים ולא פרחים היה מקום לבע"ד לחלוק ולבקש טענות ותאונות אבל מאחר שכתוב כל פרח לסך מאה ושמנים לבנים לית דין ולית דיין שיחמיר עליו וכו' ע"כ א"כ מוכח דמפסקא ליה בכותב לבנים לבד ולא פרחים. אי שקיל כהשתא או כמעקרא. אמנם נראה דהרב נמי לא מספקא ליה כלל בכותב לבנים לבד דודאי סברתו היא דלא יכתוב בכתובה מאתים אלפים לבנים דהשתא דטובים הם ולא יכתוב כי אם קל"ג אלף דהשתא אמנם לרווחא דמלתא לומר דאי הוה כתוב לבנים לבד יש מקום להתעקש ולחלק. בהכי אבל כיון דהוזכר פרחים ולבנים יחדיו וכתבו דהפרח הוא לערך ק"ף מלתא דפשיטא הוא דהפרחים הוו עיקר ואן מקום להתעקש דייקא נמי דכתב איברא דאם לא היה כתיב אלא לבנים לבד יש מקום לבע"ד לחלוק ולבקש טוענות ותואנות ע"כ אלמא דתואנה הוא מבקש החולק ולא קושטא דמלתא הוא ועוד ע"כ לומר הכי כי היכי דלא ליהוי מוהר"ם גלאנטי פליג על הרב מוהרימ"ט שכתב בענין כתובה דאפילו כתוב בה לבנים לבד ופחתו הלבנים: ממשקל האחד ופסק הרב שתקח האלמנה ממטבע הראשון שהוא יפה ומתכונת אותם הלבנים הראשון יתנו וכתב הרב מוהרימ"ט בתשובה הנזכרת שראה שהודפסו תשובת הרב אליהו ן' חיים שכתב בסי' ק"ד דכפי הדין כעין שלוה ישלם אלא שראה מנהג העיר שלא לפרוע אלא לבנים דהשתא דגריעי וכתב דאיפשר שנהגו בכך מטעם דינא דמלכותא דינא שהמלך גזר שהפרעון יהיה בכך ע"כ וכבר דחה דבריו הרב מוהרימ"ט וכתב על זה וכבר כתבתי למעלה דשינוי מטבעות דבזמנינו אין לאמר בהם דינא דמלכותא דינא מג' טעמים ואולי