צדקה ומשפט חלק א סח

לא נשתנו במשקלם כלל וגם הפירות לא הוזלו מחמת עילוי המטבעו' א"כ בכה"ג לא מיקרי תוספת כלל שלא הוסיפו על המשפט במשקלו. וגם המטבעות הראשונות כלם לא הוזלו ולא הוקרו ולא נשתנו כלל והסחורות והפירות שהיו נותנין בזהוב ובשאר המטבעות מתחלה השתא נמי הכי ולא נשתנה כי אם שם המח' וזולת דייג בגדאד דהיו מח' יפים צאג' ועתה נעשו ג'רוך. ע"כ נראה לי דהדין פשוט דבכה"ג משלם לו אותם דמים שהלוהו אי שזקף עליו למלוה שאם זקף אותם בגרוש רום או זהובים או שאר מטבע ככה יפרע לו ואפילו שהיה לו עמו מאה זהובים מחמת סחורה או הלואה וכתב בשטר ארבע מאות וחמשים זולטה רייג' או אלף ושש מאות וחמשים מח' לא מצי להגבותו זולט רייג אי מחמדית רויג' של עכשיו שהם גרועים אלא מגבהו מחמדית צאג' או זולט צאג' כדי שיוכל ליקח בהם עכשיו מאה זהובים דחיישינן לפסידא דמלוה דאם יפרע לו מח' או זולט של עכשיו יפסיד המלוה שאינן שוין שבעים זהובים והלוה אם יפרע לו לכל זהוב כ"ד מח' או ז' זולט של עתה לית ליה פסידא דאיהו נמי שקל מניה מאה זהובים ואי איתנהו בעינהו השתא שקיל בהו שבע מאות זולטה דהשתא או ב' אלפים ות' מח' ואי הוציא אותם בהוצאה מההיא שעתא נמי לית פסידא דהא שבע מאה זולט דהשתא שוו בארבע ופלגא דהוו מעקרא זהו מה שנראה לי בדין זה קיימתיה מסברא. ובחפשי באמתחות ספרי הפוסקים מצאתי סעד לדברי להרב מוהר"ם גאלנטי שכתב בתשובה סי' כ"ג שנשאל בראובן ששידך את בתו עם לוי ונתן לו מאתים אלף לבנים לערך הפרח מאה ושמנים לבנים שעולים סך אלף ומאה ואחד עשר פרחי זהב וקבל לוי מחמיו הסך פרחי זהב ואחר כך הכריז המלך הפרח לערך ק"כ לבנים ולוי טוען שבהיות שהפרח יורד משויויו לסבת שאותם ק"כ לבנים שהיו נותנין אז בפרח הם גרועים מאד ולכך היו העם מרבים לבנים בעד הפרח כי לא היו כסף רק שליש כסף ושני שלישים נחשת ולכך אינו רוצה לכתוב בכתובה המאתים אלפים לבנים כאשר שוין בעת שקבלם רק לפי מה ששוין עתה בעת הכתובה שהם קל"ג אלפים ושלש מאות ועשרים לבנים ועל דרך זה יכתוב התוספת וכו' והשיב וז"ל לדעתו זוכה לוי הארוס ובטענתו שמאחר שאין מן המטבע הא' כמו הב' שהיו הראשונים רעים וחטאים ולא הוקרו הסחורות ועומדים בשער הא' והוא שכל כך שוים מאה ועשרים לבנים טובים כמו ק"פ רעים שאם היו הסחורות ביוקר מחמת יוקר הזיזים אז היינו מכניסים עצמינו אם הוזלו או הוקרו והביא דברי הטור והרמב"ם שכתבנו שחלק בין הוסיף חומש ליותר מחומש. וכתב ע"ז ולכאורה בנ"ד שהיה הפרח ק"פ לבנים ועתה נעשה ק"כ הוי פיחות שליש אעפ"י שלא הוקרו הסחורות זה אינו כלום בנ"ד שאם היה המטבע אשר הכריז המלך מעין מטבע הא' היינו מכניסין עצמנו בענין זה אבל מטבע הא' הם רעים ונפסלו והכריזו טובים וחדשים והסרורות הם במקומם א"כ הכל אחד כ"כ היו מרוצים הק"פ לבנים מקודם הפרח כמו עתה בק"כ לא נשתנו שערי הסחורות וא"כ כיון שנשתנה המטבע מעצמו ולא עלי ולא ירדו הסחורות והשערים שכמו שנותנים עתה בק"כ זוזים שהם טובים כמו כק"ף זוזים קודם גרועים. וכתב עוד ולענין הדין אחר העיון נראה דבין מלשון השאלה ובין נוסח שטר אירוסין שכתוב לערך הפרח ק"פ אין לנו להשגיח על הזוזים אם עלו אם ירדו שאינם הם העקר כי אם הפרחים של זהב והארוס יכתוב בכתובה כ"כ פרחים זהב כמו שהיו עוברים בשעת מתן מעות דהיינו אלף ומאה ואחד עשר זהב ולא יכתוב לבנים דמה לנו בלבנים ואם ירצה יכתוב אלף וקי"א זהב שעולין מאתים אלפים לבנים של קודם שהיו ניתנין מקדמת וכו' עי"ש באורך, א"כ בנדון דידן נמי שלא נשתנו השערים והסחורות ומכ"ש בנדון דידן שלא נפסל המטבע הא' והמטבעות לא עלו ולא ירדו כי עם המחמדות וזולט ירדו ונפחת ערכם הו"ל המטבעות עיקר ואין לנו להשגיח בהם במח' אוב זולט רייג' אם עלו או ירדו דב"כ שוים שבעה זולט רייג דהשתא כמו ד' וחצי דמעקרא וג"כ י"ו מחמדות דמעקרא שוים כמו כ"ד דהשתא והזהב והגרוש רום והזולט דאנה כדקיימי קיימי אין לנו להשגיח במחמדות או בזילוט ראייג' שהוא לשון מושאל ואינו מין מטבע כמ"ש הרב דאין לנו להשגיח בלבנים אלא הפרחים עיקר והפרחים לא עלו ולא ירדו שכל כך שוה ק"כ לבנים דהשתא כמו ק"פ דמעקרא ופסק בנדון דידה דאעג"ב דנתחייב הארוס לכתוב מאתים אלפים לבנים השתא דאייקור לבנים לא יכתוב אלא קל"ג אלף לבנים דהשתא דשוו כמו מאתים אלפים לבנים דמעקרא דאזלינן בתר פרחי זהב דהוו עקר ולא בתר לבנים. והרי אתה דן ק"ו ומה בנדון הרב דהלבנים הוו טיבעא וברישא הוו ב' שלישי נחשת ושליש כסף