צדקה ומשפט חלק א סז

נחוץ לא יכלתי להאריך וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן. סימן ג' שאלה ראובן שהלוה לשמעון מאה זהובים למשך שנה הפרעון והיה שוה בזמן ההלואה הזהוב בארבעה זולט רייג' בגדאד וחצי וחתם בשטר שחייב לו ארבעה מאות וחמשים וזולטה רייג' בגדאד ואח"כ בשעת הפרעון היה הזהוב בסך שבעה זולט חסר שני שהיו וכן הגרוש רומי מתחלה היה לערך שני זולט רייג' ופחות משני זולט ועתה הוא לערך שני זולט וחצי חסר שהוי וכן כל המטבעות נשתנו בערך חשבון של זולט רייג' אם יכול שמעון הלוה לומר לראובן אני חייב לך ת' מאות וחמשים זולטה ריוג' בגדאד אני אפרע לך ארבע מעות וחמשים זולטה רייג' של עכשיו בזמן הפרעון או דילמא מצי המלוה לומר לו אם תפרעני ארבע מאות וחמשים זולטה של עכשיו אית לי פסידה שלא יבואו לערך שבעים זהובים ואני הלויתיך מאה זהובים וכיצד אגבה ממך פחות משבעים זהובים וגם איכא לספוקי במי שמכר סחורה בזמן הראשון וזקף דמיה עליו במלוה או בכך וכך גרוש רום או בכך זהובים או בכך זולט דאנה או זולט רייג' ובזמן המכר היו הזולט צאג' כנזכר ועתה נעשו הזולט ג'ורוך שהזהב נחשב לו זולט והרומי לשנים וחצי מ"מ מי שקיל מלוה כדהשתא דהינו ארבע מאות וחמשים זולט דהשתא שוים שבעים זהובים או אי שקיל כדמעקרא דהינו שבע מאות זולט מ"מ ששווין לערך דהיינו ארבע מעות וחמשים זולט דמעקרא, וכן איכא לספוקי בערך המחמדיות אם נתחייב לחבירו, מחמת סחורה או הלואה מאה זהובים או זולט דאנה או גרוש רום והזכיר כל זהוב בערך ששה עשר מ"ח וחצי שכך היה בזמן ההלואה והגרוש רום בערך ששה מחמדית ועתה נעשה הזהוב בכ"ד מ"ח ג'ורוך והגרוש ח' מחמדיות וחצי היאך יפרענו כל זהוב כ"ד מחמדיות או ששה עשר וחצי, והמחמדיות וזלוט רייג' בזאת המדינה אינן מן מטבע אלא שם בעלמא נינהו שהם פותחין ומתמעטין והולכים כפרי החג, ומי שחייב לחבירו מאה זולט דאנה וכתב בשטר שכל זולט היא בסך ה' מ"ח שכך היתה שוה באותו מן ועתה נפחתו השם של מח' ונעשית זולטה דאנה בסך ששה מח' וחצי בקירוב האיך יתחייב ליתן כל זולטא בששה מחמדות וחצי או בחמש מ"ח לבד' ונשאלתי על ענין זה שהווה תמיד בזאת המדינה שהזולט רייג' והמח' פוחתין והולכין והמטבעות כדקאי קאי הודיעני הדין עם מי ושכמ"ה. תשובה אם אמרתי אבא העיר להעלות על ספר כל דברי הפוסקים הם המדברים בענין ירידת ועליית המטבעות לענין הלואה ופרעון אספרם מחול ירבון והרי זה מעלה ארוכה ולכן אמרתי עת לקצר. והנה עקרא דהאי מלתא היא בפרק הגוזל עצים ופסקוהו הרמב"ם והטור בסי' קס"ה ה וז"ל המלוה את חבירו סכום מטבע ונפסל ועשו מטבע חדש והוסיפו עליו שהוא יותר גדול וכבד מן הראשון אם הוזלו הפירות בשביל התוספת שנותנין יותר במטבע החדש מן הישן לא יפרע לו אלא לפי חשבון הישן ואם לא הוזלו הפירות אלא שהחדש שוה יותר מן הישן להתיכו אם אין ביניהם אלא החומש שארבעה מן האחרון שוה כמו חמשה מהראשון נותן לו חמשה ואינו מנכה לו בשביל התוספת ואם הוסיפו יותר מחמש יפרע לו ממטבע החדש כפי משקל הישן ולא לפי המנין וה"ה אם פחתו ממנו כך הוא הדין וכו' ע"כ. והשתא כל זה מירי היכא שפסלו מטבע הא' ועשו מטבע חדש שהוא כבד יותר במשקלו מן הא' דאז הוי דינא הכי דאם הוזלו הפירות מחמת התוספת שנותנין פירות יותר במטבע הב' מן הא' לא יפרע לו אלא לפי חשבון הישן ואם לא הוזלו הפירות שאינו שוה המטבע הב' ביותר אלא בהתכה עד חומש מחיל טפי לא מחיל ופורע לו לפי חשבון הישן אבל בנד"ד שהמטבעות לא נשתנו לא במשקלם ולא ביוקרא דכספא ודהבא שהזהובים והגרושים והזולוט דאנה לא נשתנו וגם לא הוזלו הפירות עתה מזמן הלואה לזמן הפרעון דשער הפירות כדקאי קאי דתבואה ופירות בשיעור שהיו נותנין בזהוב ובגרוש ובזולט דאנה ובכל מן מטבע בזמן הלואה ככה נותנין בזמן הפרעון ואם נשתנה השער של הפירות הוא מחמת יוקר השערים ולא מחמת ירידת ועליית המטבעות. ועוד דאף דמתחלה בזמן ההלואה היה הזהוב בששה עשר מח' וחצי והיה בסך ארבעה זולט וחצי והגרוש היה בסך ששה מח' וחצי ועל דרך זה כל המטבעות ועתה הזהוב בשבעה זולט חסר מעט מ"מ