צדקה ומשפט חלק א סה

מיהו אם אמר שליח לפני עדים שחוזר בו משליחות י"א דקנה לעצמו וכו' דאין לך שליחות יד גדול מזה, והחולקים ס"ל דגם בשילח יד לא קנה לנפשו כי אם: בששינה דאמר לו השולח ליקח חטים וליקח שעורים דאז קנאו בשנוי ע"כ, וכ"כ הש"ך בשם מוהרש"ל דבשנוי קנה לעצמו היכא דאמר לעצמו קניתי. וא"כ לכאורה הנראה דליכא מאן דפליג על דברי הג"א שכתבו דנאמן השליח בשבועה לומר לעצמי קניתי היכא דשינה, שוב ראיתי דרי"ו פליג אהאי דינא וס"ל דאינו נאמן לומר לעצמי קניתי ולא מהני אלא היכא דאמר כן בפני עדים דלעצמו אני קונה שכך כתב בנתיב כ"ח וז"ל האומר לשלוחו לקנות לו חטים וקנה שעורים או בהפך אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לבעל המעו' ואם אמר בפני עדים לצורך עצמי אני קינה נעשה גזלן על המעות ואם הותירו הותירו לו ודוקא בששונה דאז קננהו בשנוי דאם לא שינה לא מהני תנאה בפני ב"ד ג') ע"כ הרי דפליג אדברי הגהות אשרי דס"ל דנאמן בשבועה וס"ל דלא מהני אלא אם אמר בפני עדים קודם שקנה דלצורך עצמו הוא קינה וכל זה הוא בשינה אבל בלא שינה העלה הרב בעל פו"ד שדעת הרי"ף והרמב"ם ובעל הנתיבות הי"א דבכל ענין הוא של המשלח הוא דעת רבינו וכרשום כדברי' הגהת הרב רמ"א שם רבינו ירוחם והלא בדברי רבינו ירוחם שהביא מרן הבית יוסף שם מבואר להדיא דין דבשינת קנינהו כשינוי ואם הותירו הותירו לו, וא"כ איפוא מה זה לשון "אפשר" דכתב הרב הש"ך בדבר דמבואר להדיא בדברי רבינו ירוחם דבשינוי קנה לעצמו, אלא ודאי דכונת חרב הש"ך היינו משום דהיש אומרים דהוי הכל למשלח היינו גם הרמב"ם והרי"ף (ועי' בט"ז דכתב דקיי"ל כהיש אומרים דהוי למשלח כיון דהרי"ף והרמב"ם ס"ל כן ע"ש) ובדבריהם אינו מבואר חילוק לכן כתב לה בלשון אפשר ומסופק חרי דגם הרב הש"ך לא החליט כן בדעת הרי"ף והרמב"ם וגם הרב הסמ"ע דכתב דהחולקים ס"ל דגם בשולח יד לא קנה לעצמו כי אם כששינה אפשר דכונתו לרבינו ירוחם ולהגהות אשרי והמרדכי, ולא להרי"ף וחרמב"ם, ואחרי דמרן הבית יוסף ס"ל בפשיטות לדעת הרי"ף והרמב"ם דכמו בשינוי לחוד לא קנה עצמו וכן זקפו עליו לחוד לא קנה לעצמו, הוא הדין זקפן ושינה לא קנה לעצמו א"כ צ"ע לדינא, ובפרט כי יש ידים מוכיחות לומר כי להרמב"ם אין חילוק בין שינה ללא שינה דהרי הרמב"ם בח' מכירה כתב בקיצור לאמר דאין דין זה אמת אלא המקח של משלח כמו שיתבאר בדין העסק, והרי בדין העסק היינו בה' שלוחין ושותפין ושם בפ"ה חי"ב כתב דבשונה אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע (דבשותפין אי אפשר לומר הכל לבעל המעות) ובפ"ז הד'. כתב אין המתעסק יכול לחלוק המעות וכו' ואם חלק לא עשה כלום אלא השכר או ההפסד ביניהם על אותם הדרכים שביארנו, ואחר מהדרכים דאפי' זקף המעות עליו השליח במלוה וחזר בו ואמר בפני עדים לעצמי אני קינה ואפי' שלח בהם יד מקודם ונשתמש בהם לצרכו וחזר ונתעסק בהם ובשעה שנתעסק בהם דעתו היה להרויח לעצמו ס"ל להרשב"א בדעת הרי"ף דהריוח לבעל המעות וכן כתב הרב בש"ך שדעת הרמב"ם ומרן דאפי' בזקפן עליו במלוה ויש עדים שאמר שלעצמו הוא קונה עכ"ז הרויח הוא לבעל המעות וכן כתב מוהרשד"ם בתשובה ח"מ סי' קנ"ה שדעת הרמב"ם דאפי' בעדים לא מהני עם היות שבתשובה סי' קע"ז נראה שמסתפק בדעת ברמב"ם בעדים אי מהני אי לאו עי"ש מ"מ בלא אמר כן בפני עדים פשוט הוא שדעת הרמב"ם ומר"ן ז"ל שנמשך אחריו והביא לשונו בס' הקצר דלא מהימן לומר זקפתי מעות המשלח עלי במלוה ולעצמו קניתי וכל זה הוא בלא שינה אבל בשינה כבר כתבתי שלפי דברי הג"א נאמן בשבועה לומר שלעצמי היתה כוונתי לקנות ולפי דברי רי"ו בענין עדים וא"כ בנ"ד אם טוען שמעון שבעת שקניתי הקומאש כיונתי היתה לקנות לעצמי ונא לבעל המעות ומעות של ראובן זקפתי אותם עלי במלוה נאמן בשבועה לדעת הג"א אבל לדעת רי"ו אינו נאמן כלל אם לא יביא עדים שאמר בפניהם **(הוא שאם שינה ההפסד לעצמו והריוח לאמצע, ואם כן אם הרמב"ם דעתו לחלק כין שינה ללא שינה א"כ לא היה לו לסתום ולומר בסתם כמו שיתבאר בדין העסק והיה לו לבאר דהכא יש לחלק בין שינה ללא שינה דבשינה הוי המקח של השליח אלא ודאי דדעתו דאין חילוק בין שינה ללא שינה. שוב ראיתי להרב הכנה"ג בהגהת הבית יוסף אות כ"ז דהעתיק הגהה זו של הבדק הבית על דברי העיטור המובאים שם בבית יוסף, וא"כ מה שנעתק הגהה זו בדפוסי המור החדשים על דכרי הגהות אשרי והמרדכי הוא בטעות ובאמת דמצד אחר ג"כ זה מוכרח דאחרי דרבינו ירוחם ס"ל כסברת הרמב"ם (ולא במקצת המורים) והוא ס"ל ג"כ לחלק בין שינה ללא שינה לא הוה ליה למרן חבית יוסף מיחס סברה זו של הגהות אשרי והמרדכי לסברת קצת המורים כיון דאפשר לומר דגם הם ס"ל כסברת הרמב"ם ורק דס"ל לחלק כין שינה דלא שינה וכסברת רבינו ירוחם אלא נר' ודאי דבשעות נרשם כמורים שלנו הגהה זו למעלה, והאמת היא דמקומה למטה בדברי העיטור וכאשר העתיק הכנה"ג. ועי' בבית יוסף בסמוך שם כתב ומשמע מדברי המרדכי האי ברייחא דאם שינה וכו' ושם בבדק הבית כתב ולטעמיה אזיל דס"ל כסברת קצת המורים וכו' מזה נר' קצת דהגהת הבדק רבית הראשונה היתה על דברי הגהות אשרי והמרדכי ודו"ק המניח ג) הרב המחבר העתיק דברי רבינו ירוחם. כסו שהם לפנינו וע' בבית יוסף דכתב דיש מ"מ בלשונו וצריך להגיה אל בפני בית דין ועי' בדרישה ולהרב הכנה"ג בהגהת בית יוסף אות ט"ז. המניח)**