צדקה ומשפט חלק א סד

בקומאש שקנה שמעון במעותיו ואחר ביאתו שאלו שמעון לראובן תרצה שום חלק מזה קומאש א"ל לאו וחילה פניו ולא רצה עכשיו מה דינם של אלו המעות המעורבין אם יכול ראובן לקבל מהם ריוח בשביל מעותיו שהיו בטלין אצל שמעין או אי הוי רבית וראובן טוען דמה שלא רצה ליטול חלק בקימאש כסבור שהביא לו בכל מעותיו זהב ועל כן לא רצה ליטול חלק בקומאש ואלו היה יודע שמקצת מעותיו היו בקומאש היה מתרצה בריוח שהרייחו מעותיו בקומאש. תשובה נראה להביא ראייה לדין זה מהא דקיי"ל לענין דינא והביאו מר"ן בח"מ סי' קפ"ג דהנותן מעות לשלוחו לקנות לו חטים בין לסחורה בין לאכילה והלך וקנה לו שעורים או בהפך אם היה בהם הפסד הוא לשליח ואם היה ריוח הוא למשלח והטעם מבואר בב"י משום דקיי"ל דשינוי אינו קונה כר"י דסבר הכי ומש"ה אעג"ב דשינה אכתי ברשותא דמשלח קאי ולכן אם היה ריוח הוא למשלח אבל אם היה הפסד הוא לשליח דמצי א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, וא"כ בנ"ד נמי שהתרה ראובן בשמעון ליקח לו במעותיו זהב או פוליסה או דנרי זהב ושינה וקנה בהם קומאש והרויח בו הריוח הוא לראובן לבדו, ואין לשמעון בהם כלום, אמנם נראה דאיכא למישדי בה נרגא ולדחות ראייה זו ממ"ש בהגהות אשרי והביאו מר"ן בח"מ סי' קפ"ג וז"ל מעשה בפרא"ג בראובן שנתן מעות לשמעון שליחו לקנות לו סחורה והלך וקנה סחורה אחרת וטען שקנה לעצמו ולכך שינה שדן הריב"ם שכל הריוח לשליח ונשבע שלכך נתכוון ויתיישב לפי דברי רבינו שאומר דלמיפטר נפשיה מממונא אדם משים עצמו רשע כמו הכא ששינה וקנה לעצמו ואדם משים א) דברי הרב אבא מארי באמת תמוהים מאוד ולא זכיתו להבינם ושו"ר למהרש"ל ביה"ש פ"ט דב"ק סי' ל"א דעמד על דבריו, וע"ש מה שהקשה עוד גם על דברי הריב"ן. המגיה **(ב) הנה הרב המחבר החזיק בחילוק זה פח. וגם להלן החל ים לדינא בחילוק זה דכתב דבנד"ד אם טוען שמעון דכונתו היה לקנות לעצמי נאמן בשבועה לדעת הגהות אשורי, ולדעת רבינו ירוחם צריך בפני עדים, ואמת דכן כתבו הסמ"ע והמהרש"ל וגם הרב הש"ך כתב בס"ק ה' דאפשר דגם הי"א מודים בזה והכי מבואר בדברי ירוחם, ואמנם לדינא צ"ע בזה דנראה דמרן הגדול הבית יוסף חולק בזה דהא אחרי דהביא בבית יוסף דברי הגהות אשרי וכתב גם בשם המרדכי דכן פר"י ודלא דמיא זה לפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי דאם הוסיפו לו מנה יתירה וכו' משום דהכא שינה לגמרי בשליחותו כתב בבדק הבית וז"ל וסברה זאת היא עפ"י הוראה קצת המורים שכתב רבינו בסי' זה בשם הרמב"ם ולא קיי"ל הכי אלא כדעת הרמב"ם שחלק עליהם עכ"ל וכונתו פשוטה דלדעת קצת המורים דס"ל דאם זקפן עליו במלוה קנה לעצמו יש מקום לסברה זו של הגהות אשרי והמרדכי אבל להרמב"ם דחלק עליהם ואמר דאין דין זה אמת א"כ אין מקום לסברה זו של המרדכי והגהות אשרי הרי דלדעת מרן הבית יוסף אין לחלק משינה ללא שינה וטעמו דכיון דבשינה אם הותירו הוי למשלח, וכיון דבזקפן עליו הוי למשלח (לדעת הרמב"ם) א"כ אף בזקפן ושינה ג"כ הוי למשלח, ואף דדעת רבינו ירוחם חוי דאף דקיי"ל כר"י דשינוי אינו קונה מכל מקום במתכוין לקנות לעצמו שינוי קונה עי' בנתיבות בביאורים סק"ד מרן הבית יוסף לא ס"ל חילוק זה ובאמת המתבונן בדברי הרב הש"ך ג"ב יראה דגם הוא לא החליט חילוק זה כדגת הרי"ף והרמב"ם דהנה אחר שהביא בהק"ה דברי המרש"ל דפסק כן בשינוי הוסיף וכתב וז"ל ואפשר דגם דעת הי"א מודים בזה וכמ"ש בסמ"ע וכו' ודבריו תמוהים מאד, דהא דעת)** עצמו רשע ואבא מארי אומר דאין אדם משים עצמו רשע כלל והכא מש"ה נאמן שלפי דעתו שרצה לשלם לראובן מעותיו היתירא עבד א) ע"כ, והשתא לפי זה נראה דבין לסברת ריבים ובין לסברת אבא מארי נאמן השליח בשבועה דלעצמו קנה איתם סחורה ששינה בה והוי הריוח לשליח, וא"כ בנ"ד נמי אם טען שמעין לעצמו קנה הקומאש נאמן בשבועה ואפי' אם קנאם גם במעות ראובן הריוח נשאר לו לבדו ואין לראובן בו כלום, ואע"ג דלכאורה נראה דפליג דין זה אמ"ש מר"ן בס' הקצר קפ"ג דין ג' בשליח שקנה לעצמו במעות המשלח אעפ"י שזקפן עליו במלוה המקח הוא של המשלח, והרב בעל המפה הביא פלוגתא באם אמר השליח בפני עדים שחוזר בו משליחותו, די"א דקנה לעצמו, וי"א דבכל ענין הוא של המשלח ע"כ, הרי דאפי' בזקפן השליח מעות המשלח במלוה עליו ואומר שלעצמו קנה לא מהני והמקח למשלח, ואפי' בא ואמר בפני עדים שחוזר בו משליחותו ולעצמו הוא קנה איכא מאן דס"ל דלא מהני והיכי אמרינן הכא דנאמן השליח לומר דלעצמו קנה והוי הריוח לשליח. אמנם כדדייקינן שפיר נראה דהא לא תברא, דשאני התם דלא שינה השליח מדעת משלחו אלא קנה אותה סחורה שאמר לו המשלח אבל הוא טוען שלעצמו קנאה וזקף מעות המשלם במלוה על עצמו בכה"ג הוא דאמרינן דהמקח של המשלח, ובכה"ג מיירי נמי פלוגתא של הרב בעל המפה אה חזר בפני עדים משליחותו אי מהני או לאו אבל היכא דשינה מדעת משלחו וקנה סחורה אחרת ואמר לעצמי קניתי ב) נאמן בשבועה, וכן כתב הרב בסמ"ע ס"ק ו' וז"ל