צדקה ומשפט חלק א סג

אין עיקרו עשוי להריח אלא למאכל וכל דבר שעיקרו עשוי לאכילה שרי להריח בו וכמו שכבר כתבנו שזו היא דעת הרשב"א וא"ח והרב פ"ח וכנה"ג כתבו שכך היא דעת המרדכי וכך היא דעת מר"ן בס' הקצר ואפי' אם נרצה להתעקש ולומר דהחמץ מיקרי עשוי להריח ומה שאין הדעת סובל עכ"ז נוכל למצוא לו פתח להתירו דכוין דממשות החומץ ליתיה כלל דכבר נתיבש וכלה כל לחלוחית שבו אפי' שהתועלת הנמשך ממנו דהינו העיטוש היא לעולם קיימת עכ"ז כיון דהעיטוש אינו נמשך מצד החומץ לבד אלא גם מצד הטוטון ואדרבא הטוטון עיקר והחמץ טפל הו"ל זה וזה גורם ומותר ומתורתו של הר"ן ז"ל למדתי זה שכתב בתשובותיו סי' ע' שנשאל על גוים שנותנין לתוך עבוד של עורות חומץ בשעה שצובעין אותו צבע שחור והחומץ אסור בהנאה המנעלים הנעשים מאותן עורות אם מותר להשתמש בהם אם לאו אם נאמר שאעפ"י שהחומץ כבר נתייבש והולך לאיבוד בשטה שמשתמש מן המנעלים הרי הצבע הנעשה בסיוע במקומו עומד ולא בטל בהדיא דאמרינן בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק ולפיכך אסור להשתמש במנעלים או אם נאמר שמה שאנו אומרים כן דוקא כשהדבר הצובע עיקר הדבר הוא הענין אסור בהנאה וכו' אבל הכא החומץ אינו עיקר הדבר הצובע אלא שהוא מכין העור לקבל הצבע העפצים ודברים המשחירים וכו' והשיב ראוי לברר א' אי חזותא מילתא היא או לאו ואת"ל דמילתא היא אם הוא כאלו נתערב שם גופו של איסור שאין להתיר הצבע הנעשה בדבר המותר והאסור מטעם זה וזה גורם וכו' או אם ואמר שאינו כאלו גוף האיסור מעורב בו אלא גרמא הוא לפי' בגד שקלטו צבע בסימנין של איסור ושל היתר יש להתירו מטעם זוז"ג ושקיל וטרי חזותא מילתא היא או לאו אח"כ כתב וז"ל אלא ודאי ס"ל דחזותא מילתא היא וכיון שכן יש לאסור בנ"ד וכו' שמא תאמר בנ"ד דיש לו צד היתר לפי שאין החומץ בלבד גורם לצבע אלא העפצים ושאר דברים המשחירין גורמים ג"כ והו"ל זוז"ג ושרי, ליתא דודאי כי שרינן זוז"ג היינו כשאין שם גופו של איסור אלא גורם בלבד אבל כל שנתערב שם גופו א"א להתירו מטעם זוז"ג שהרי שנינו אלו אסורין ואיסורין בכל שהן ואין תערובתן מותר מטעם זוז"ג ולא התירו זוז"ג אלא כגון תנור שהסיקוהו בקלפי ערלה שאין גוף האיסור בפת וכן שאור של תרומה ושל חולין שחימץ בהם שאע"פ שגוף השאור בעיסה הוא נתבטל במאתים ואין כאן אלא חמוץ הבא בגרמתו אבל להתיר לתערובת איסור שלא נתבטלת מטעם זוז"ג זה אינו וכו' ע"כ, ולפי זה בנ"ד שהעיטוש הנמשך ממנו והתועלת הנמשך לא מצד החומץ לבדו אלא גם מצד הטוטון ואדרבא טוטון הוא עיקר התועלת אלא שתתחזק פעולתו בהתחבר עמו החומץ וכיון שאין גוף האסור בעין דהחומץ ליתיה בעולם שכבר נתייבש בכה"ג אמרינן שפיר זוז"ג ומותר וכמו שהתיר הר"ן בצבע המעשה בגרמת החומץ והעפצים ושאר דברים המשחירין מטעם זוז"ג כיון דהחומץ ליתיה בעין ה"נ אעג"ב דההנאה נעשית בגרמת שניהם מ"מ כיון דהחומץ ליתיה בעין מותר מטעם זוז"ג ועוד שאין הנאת החומץ ניכרת דהא הטוטון לבדו בלאו הכי יועיל לעיטוש ולמנוע הנזילה מבלעדי החומץ וגם בלאו טעמא דזה וזה גורם מותר מטעם דנתייבש החומץ ומקלא קלי איסורא וכמ"ש לעיל ועוד יש טעם להתיר בנ"ד והוא ממ"ש הטור בי"ד סי' קל"ה דבסתם יינן שנתערב ביין אחר יש לו תקנה להתירו בהנאה ע"י הולכת הנאה לים המלח וכתב אח"כ ולפי זה היכא שאין בו ממשות של האיסור שנתן מים בקנקנים של גויים הכל מותר בהנאה שאין כאן דמי האסור ע"כ, כלו' אע"ג דיין שניתן בקנקנים של גוים בלא הכשר אסור בשתיה מ"מ מותר בהנאה כיון שלא יש בו ממשות של האיסור ואין כאן דמי איסור והאי טעמ' שייך בנ"ד כיון דהאיסור ליתיה בעין ואין כאן דמי איסור ומותר בהנאה מיהא. **(עד כאן נמצא בכת"י ונראה דחסר סוף התשובה, אחרי דעל השאלה השניה על הגרופלי הבא מערי פראנקיה דמזלפין עליו יין אם מותר לאוכלו או לא, לא כתב על זה שום תשובה, וא"כ בודאי דיש בכאן חסרון סוף התשובה, ואפשר דגם בשאלה זו של טוטין עוד האריך בזה וחסר בהעתקה והע"ד), המגיה)** סי' ב' שאלה ראובן היו לו מעות מעורבין עם שותפות שמעון בבצרה ושלח ראובן להתרות בשמעון שלא יקנה לו במעותיו כי אם זהב לא קומאש בשום פנים ומסר שמעון נפשו בכל תוקף לקנות לו זהב או פוליסא או דינרי זהב ואפי' בשעת לויה היה מכניס ידו לחוק הסוחרים אולי ימצא זהב ולא השיגה ידו לקנות בכל המעות זהב ונשארו שאר מעות ראובן מעורבים