צדקה ומשפט חלק א ס

לתוך הדיו וכן בצבע מיד שנותן היין לתוכו הרי נפגם ונפסד ולא חזו תו לאכילה וא"כ מהאי טעמא דפגם נמי שרי בנ"ד זה הטוטון דמעת הטלת החומץ לתוכו הרי נפסד ונאבד החומץ והוי ממש כזורק מים לטיט דבפ' ב' דע"ז דהא הטוטון הוא לאחר שנטחן עפרא בעלמא וזריקת החומץ לתוכו הוי כזורק מים לטיט ומשמע דמיירי ר"ת ביין דאסיר בהנאה כגון ביין של עע"ז דסתם יינן אסור בהנאה ואפ"ה התיר בו ר"ת לבשל דיו בי"נ דאם איתא דמיירי בגוים שאין עו' ע"ז דיינן לא מיתסר אלא בשתיה בלא טעמא דפגם הו"ל למישרי בדיו דלאו לשתיה קא בעי אלא לכתוב בו וההוא הנאה מיקרי אלא ודאי דגם ביינן של עובדי ע"ז שרי ר"ת מטעמא דפגם וא"כ בנ"ד גם חומץ של ערלים שרי בטוטין. וגם לסברת ר"י שהביא המרדכי דפליג אר"ת שכתב וז"ל ור"י פי' אותם המחמירין בסתם יינן של גויים לאסור בהנאה ואסור לתקן דיו בי"נ ע"כ יודה בנ"ד בטוטין דשרי דלא אסר אלא בבישול דיו בי"נ שהיין **( ב) קושיא זו של הרב המחבר גדולה היא מאד וצ"ע לזווג שתי שמועות אלה של ר"ת, דבאורחות חיים מתיר בשם ר"ה לכתוב בדיו צלול אפילו שהיין הוא בעין משום דאפילו יינם עתה אינו אסור בהנאה, משמע דביין נסך גמור דאסור בהנאה אפילו ר"ת אוסר, ואילו המרדכי כתב בשם ר"ת דמותר לבשל דיו ביין נסך משום דאזיל לאיבוד ולאו לטעמא עביד משמע דאפילו ביין נסך גמור דאסור בהנאה מתיר ר"ת, וא"כ פסקי ר"ת אלה סתראי נינהו, ובאמת יש להתפלא מאוד על מרן דגדול הבית יוסף דהביא בסי' קכ"ג דברי ר"ת אלה סמוכין זה לזה, דאחר דהביא דברי האורחות חיים משם ר"ת דמותר משום דסתם יינם אינו אסיר בהנאה. כתב אחרי כן והמרדכי כתב בשם ר"ת שמותר לבשל דיו ביין נסך, ואיך לא הרגיש על הסתירה שבין שתי השמועות האלו והנה היה אפשר לומר דזהו כונת הרב הבית יוסף בעצמו להרגיש ולומר דהמרדכי מתיר בשם ר"ת לאו דוקא סתם יינם אלא אפילו יין נסך כלומר אפילו יין נסך גמור דאסור בהנאה, אלא דזה ליתא חדא דמלשון יין נסך לבד אין כל כך ראיה דאיירי כיין נסך גמור האסור בהנאה וראיה מדברי ר"י דכתב דאותם המחמירים וכו' ואסור לתקן דיו ביין נסך הרי דלסתם יינן קרי יין נסך, ותו דאם כונת הרב בית יוסף היתה כך א"כ עיקר חסר מן הספר דהיה לו להביא הטעם שכתב המרדכי משום דאזיל לאיבוד ולאו לטעמא עביד דמזה מתבאר דאיירי ר"ת אפילו ביין נסך גמור האסור בהנאה והוא השמיט להביא כל זה אשר הוא העיקר לקושייתו, ובאמת אדרבא מהעתקה הקצרה הזו של הרב בית יוסף מי שלא ראה כלשון המרדכי בעצמו יוכל לטעות כי טעם ההיתר של ר"ת הוא משום דסתם יינם מותר בהנאה דהרי אחרי דהביא לשון האורחות חיים דר"ת מתיר משום דאפילו יינם עתה אינו אסור בהנאה כתב וז"ל והם והמרדכי כתב משם ר"ח שמותר לבשל דיו ביין נסך ור"י כתב אותם שמחמירים ביינם של עכו"ם לאסור בהנאה אסור לתקן דיו ביין נסך, הנה מזה נראה כאילו ר"ת שהתיר הוא משום דעתה סתם יינם מותר בהנאה ובדברי האורחות חיים וא"כ אם כונת מרן הבית יוסף היתה להרגיש על הסתירה שבין שתי השמועות האלו היה לו להעתיק כל דברי המרדכי ראיית ר"ת וטעמו למה התיר, וא"כ פלא על מרן הבית יוסף שלא הרגיש בהסתירה הזו, ובעיקר הסתירה לחומר הנושאת אולי אפשר לתרץ על פי מש"כ בהגהות ח"י אנשי הם שבמרדכי שם, דכתב וז"ל הכא משמע דר"י בא לחלוק על ר"ת שהתיר למעלה משום דיין אזיל לאיבוד ולא לטעמא עביד אבל באגודה משמע דאין חולקין ור"ת מדבר בדיו מעורבת מתוקנה במוכין וצמרח שאין היין בעין ודומה לכבשין דא"ר יוחנן אפילו ידוע שנתן עכו"ם לתוכן יין או חומץ מותר משום דלא ידוע ממשן, ור"י מדבר בדיו צלול שמבשלין ביין עכ"ל, והנה דבריו תמוהין קצת דמדברי האורחות חיים נראה דר"ת איירי גם בדיו צלול ומתיר משום דסתם יינם עתה מותר בהנאה וא"כ בהכרח פליג ר"ת על ר"י, ואמנם לפי דבריו אפשר לבא לידי ישוב להסתירה הגדולה הנז' דשם איירי ר"ת בדיו מעורבת מתוקנח במוכין ומש"ה מתיר אפילו ביין נסך גמור האסור בהנאה ומטעם דאזיל לאיבוד, ומה שכתב האורחות חיים בשם ר"ת דמתיר משום דאפילו יינם מותר בהנאת דמשמע דביין נסך גמור דאסיר בהנאה אסור, שם מיירי בריו עלול וכמו שכתב האורחות חיים בתחלה דבריו ומש"ה מחיר רק בסתם יינם דמותר בהנאה כן היה אפשר לתרץ הסתירה הגדולה הזאת, אלא דעדיין יקשה דאם כונת ר"ת משום איבוד ופגם א"כ גם בדיו צלול ראוי להתיר ורו"ק. המגיה)** עומד בעינו ואינו מתנגב והוא מעורב בדיו א"כ כשכותב בו הרי הוא נהנה מאיסורי הנאה אבל בהא דנ"ד שמניחו בחמה כדי שיתנגב כל הלחלוחית יין שבו ולא ישאר בו מאומה ונעשה עפרא בעלמא לכ"ע שרי דהא גם לר"י שמחמיר כתב המרדכי בשמו שם גבי דיו דנהי דלכתחלה אסור לתקן דיו בי"נ אבל אם כתב בו ספר מותר לקרות בו כיון שהכתיבה יבישה נעשה כזורק מים לטיט ע"כ והרי התם דבשעת קריאת ס"ת הרי הוא נהנה מי"נ ועכ"ז שרי דכיון דנתיבשה הכתיבה ולא נשאר האיסור בעין הו"ל האיסור כמאן דליתי דמי אף אנן נימא דהכא כיון שיבש ונתנגב האיסור לגמרי שרי ליהנות ממנו שהאסור חלף הלך לו אמנם קשה לי טובא ב) דהא ממ"ש המרדכי בשם ר"ת נר' דגם ביינן של גוים עע"ז שרי לבשל בי דיו מטעמא דאזיל לאיבוד ואם איתא דמיירי ביינן של גוים שאינן עע"ז בלאו הכי שרי בהנאה בלא טעמא דאיבוד ואלו מר"ן הב"י בי"ד סי' קכ"ג כתב בשם א"ח שכתב וז"ל וכתיב עוד שם בשם הר' פרץ