צדקה ומשפט חלק א נט

זה כל דבר המתיבש לחות היין שבו שרי ומינה נילף לנ"ד וכן כתב המרדכי בפ' אין מעמידין וז"ל נראה לפרש למקום עשית המלח שאם נתן גוי בו יין במלח כשמרתיחין אותו מותר שמתיבש והולך לאיבוד וכו' ומכאן יש ללמוד הותר על המלח שנותנין בו דם כשמרתיחין אותו כדי שיתלבן מהאי טעמא דנעשה כזורק מים לטיט שהוא מתיבש ואינו אלא הנאה בעלמא שיתלבנו בכך א') ופסק ר"ת שמותר לבשל דיו ביין נסך כדאמרינן פ"ב דע"ז בעידנא דקא שרי נעשה כזורק מים לטיט ה"נ גבי דיו היין אזיל לאיבוד ולא לטעמא עביד ע"כ הרי דכל דבר המתיבש האיסור והולך לו שרי' וא"כ בנ"ד שמתיבש האיסור שרי דמה לי מתיבש בחמה מה לי מתיבש באור גם מזה שהתיר ר"ת לבשל דיו ביין נסך יצא לנו טעם אחר להיתר בנ"ד בשאיפת הטוטון דהא טעמא דהתיר ר"ת לבשל דיו ביין נסך הוא משום דבשעה שנותן היין בתוך הדיו הו"ל כמאבדו בידים ופוגמו דלא חזי תו לא לאכילה ולא לטעמא עביד ונראה מדבריו השתא דלא התיר בשול דיו מטעמא דנתיבש היין כמו שנותן טעם בנתינת יין במלח שהתיר בתחלה מטעמא דמתיבש היין ע"י רתיחת המלח דטעמא דבישול דיו בי"נ דשרי הוא משום דבעדנא דשרי ליה ליין בתוך הדיו הרי הוא מאבדו בידים דנכנס מיד וע"כ למימר שכוונת ר"ת הכי דאם איתא דשריותא דדיו נמי מטעמא דמתיבש היין ע"י הבישול כמו שנתן טעם מעיקרא לנתינת יין או דם במלח אמאי איצטריך לאתויי ראייה לההוא דבישול דיו מהא דפ"ב דע"ז בעידנא דשרי ליה וכו' והו"ל לומר בקצור מהאי טעמא התיר ר"ת לבשל דיו בי"נ וכמ"ש בתחלה ומכאן יש ללמוד היתר על המלח שנותנין בו דם כשמרתיחין אותו מהאי טעמא דנעשה כזורק מים לטיט שהיא מתיבש וכו' ע"כ אלא ודאי דלא מחד טעמא נינהו דטעמא דנתינת יין או דם במלח דשרי הוא מטעמא דהוא מתיבש היין ע"י רתיחת האור ואז כלה האיסור וטעמא דשריותא דבישול דיו בי"נ הא מטעמא דמעידנא דשרי ליה ליין בתוך הדיו הוא מאבדו בידים **( א) הרב רמ"א בדרכי משה סוף סי' קל"ד אות ז' כתב גרסינן בגמרא דאי עכו"ם דשדי חמרא כבי מילחי שרי וכתב המרדכי וז"ל נראה לפרש דמיירי שזורק חמרא למקום שעושין וכו' ומכאן יש ללמוד היתר על המלח שנותנין בו דם כשמרתיחין אותי וכו', ולא ידעתי מדוע הביא כן רק משם המרדכי ולא כתב כן גם מהתוס' והרא"ש דגם הם כתבו כן. ודע דבלשון המרדכי יש ט"ס קצת דכתב ומ"מ פר"י דאינו הולך לאיבוד וכו' וצ"ל ומ"מ פר"א והוא ר"ת פריך רב אשי עי' בתוס' שם. המגי"ה** ומפסידו ופוגמו ולכך איצטריך לאתוי ראיה בבישול בדיו מהא דע"ז בעידנא דשרי ליה נעשה כזורק מים לטיט וכו' וכן נראה שהבין דברי המרדכי הרב בעל המפה שכתב בי"ד סי' קל"ד סי' ג' אמ"ש מר"ן בס' הקצר וז"ל וכל זה במשקים שהיין והחומץ הוא בהם לשבח או שאינו לפגם כלל אבל אם הוא פוגם כגון צבע שנתנו בהם חומץ או מלח שבשלום גוים ונותנין בו יין או דם ללבנו או דיו של גוים מותר דכל זה הוי לפגם ע"כ. הרי שלא התיר בדיו או בצבע מטעם דמתייבש ע"י האור האיסור ולא נשאר בו כלום אלא מטעם פגם הוא שהתיר וציין הרב בהגהה אהאי דינא מרדכי פ' א"מ אבל קשה לי על דברי הרב בהגהה דא"כ היכי כלל להא דמלח שנותנין בו יין או דם בהדי צבע ודיו וקא יהיב טעמא לכלהו דשרו מטע פגם והא מבואר בדברי המרדכי שכתבתי דטעמא דשריותא דמלח הוא מטעם דמתייבש הדם ע"י הרתיחה ולא מטעם פגם. ונר' לתרץ דס"ל להרב בעל המפה דטעמא דפגם מהני נמי גבי מלח דהיין והדם שבו פוגמין טעם המלח ומ"ש המרדכי טעמא דמתיבש במלח היינו קודם דאייתו להא דר"ת שהתיר בישול דיו אבל לבתר דאייתי להא דר"ת שהתיר בישול דיו מטעמא דפגם תו לא איצטריך לטעמא דמתייבש ומאי דאצטריך ר"ת לטעמא דפגם גבי דיו ולא קאמר טעמא דנתייבש נר' הטעם או משום דבדיו מניחין בו הרבה יין ואינו מספיק להתייבש ע"י האור דדוקא בנתינת יין מועט כמו במלח שמניחין בו מועט וכמ"ש הרא"ש מתייבש ע"י הרתיחה אבל ביין מרובה אינו מתייבש ע"י הרתיחה וז"ל הרא"ש במקום עשיית המלח מבשלין מים מלוחים ביורות גדולות דהא ודאי מעט יין שזרק לתוכו הולך לאיבוד וכו' ואפי' לרב אשי שרי שאין בו אלא מעט דם ונשרף ונתבטל מיד ע"כ הרי דבמלח מעט יין או דם נותנין ביורה גדולה מש"ה מתייבשן מיד אבל בבישול דיו אפשר שנותנין בו יין הרבה ואינו מתייבש ברתיחה מש"ה איצטריך לטעמא דפגם א"נ דבמלח מרתיחין אותו הרבה כדי שהמים המלוחים יהיו נקרשין ויעשו מלח וע"י הרתיחה הרבה יתייבש ויתנגב כל היין שבו לפי שנעשה מלח וכל הלחלוחית שבו מתנגבת אבל בדיו אין מרתיחין אותו כ"כ כדי שיתנגב הלחות שבו שאפי' לאחר בישולו ישאר בליחותו ואינו נקרש מש"ה היין שבו נשאר בתוכו מעורב ואינו מתנגב מש"ה איצטריך לטעמא דפגם דאפי' ישאר בעינו הרי הוא נפגם היין ונפסד משעה שנתנו