צדקה ומשפט חלק א נז

אמנם דבר פשוט הוא דמיירי למנהג ספרד שנוהגים דביום שיש בו שלשה ספרים קורין ששה בראשון וכמ"ש אח"כ דאעפ"י כשמוציאים ג' ספרים אין המפטיר מן המנין שהרי בשני ספרים הראשונים קראו שבעה וכו' ואע"ג שכתב זה למנהגי ברצלונא מ"מ בהא שנה מנהג ברצולנא למנהג אותם המקומות דליכא הפרש ביניהם אלא בענין הקדיש ומש"ה נמי אם ראית נוהגים וכו' לא כיונו אל האמת. ושמעינן מדבריו שדין ר"ח וחנוכה. וחוה"מ שוה ליום שמוציאים בו שלשה ספרים דלהנוהגים שלא לומר קדוש אחר הראשין משום שלא קרי בי אלא ששה ה"נ צריך שיהיו נוהגין בר"ח חנוכה ובחוה"מ ולא יאמרו קדיש בין ראשון לשני מה"ט שלא נשלם בראשון חובת היום. ואין בהם מפטיר כדי שיצטרך להפסיק בין הקורין למפטיר כמו שאין צריך להפסיק בקדיש בין ראשון לשני ביום שמוציאים ג' ספרים שאין ביניהם מפטיר דהמפטיר קירא בשלישי. וא"כ לדידן דקי"ל כדעת מרן הב"י שכתב דמנהג בני ספרד שאין אומרים קדיש בין ראשין לשני ביום שמוציאים ג' ספרים ממילא דבר"ח וחנוכה נמי אין לומר קדיש בין ראשון לשני וכן בחוה"מ. ובכל המנהגים שכתב הריב"ש לא אשכחן מקום שנהגו לחלק בין חוה"מ ובין ריח וחנוכה דאי למנהג אראנין אומרים קדיש בין כל ספר וספר בין בחוה"מ בין בר"ח וחניכה יאי למנהג ברצלונא לעולם אין אומרים קדיש בין ספר לספר ואי למנהג השואל ר"ח וחנוכה וחוה"מ שוין הם דאין אומרים קדיש בין ספר לספר ותמהני על מה שראיתי בסדור דפוס קושטנטינא ודפוס ויניצינא ישאר דפוסים שכתוב בהם בריח וחנוכה שקורים ג' בר"ח ואומר קדיש לעילא. הד' קורא בספר שני הפטרה ואומר קדיש לעילא וזה תמה ? ואם נאמר דאנהו אית להו כמנהג אראגין שאומרים קדיש בין כל ספר וספר א"כ למה כתבו אותם הסדורים עצמם בחוה"מ שיפ און לומר קדיש אחר ספר אי דמ"ש האי מהאי אלא ודאי שטעות נפל בהם במה שכתבו בסדר חנוכה. ונראה דאם הפסיק בקדיש בין ספר ראשון לשני בר"ח וחנוכה או בחוה"מ אין מצטרפין העולים למנין וכמ"ש הרמב"ם [בפ' י"ב מהלכות תפלה הלכה י"ז] וז"ל מפטיר עולה מהמנין שהרי הוא קורא בתורה ואם הפסיק בקדיש בין משלים ובין המפטיר אינו עולה מן המנין והוא מתשובת רב נטוראי גאון כתבה הרי"ף בפ' הקורא את המגילה וא"כ ה"ה נמי בר"ח וחנוכה ובחוה"מ שהקורא בספר שני הוא ממנין העולים היאך יפסיקו בקדיש בינו לבין העולים קידם דא"כ לא יחשב ממנין העולים ואעג"ב דהרמב"ם מיירי במפטיר של כל שבת שיש בו ספר אחד ולא מיירי ביום שיש בו שני ספרים מ"מ מינה נילף דכל שהשני משלים לחובת היום וקורא מענינו של יום בדבר שהוא חובה ליום לא נכון להפסיק בקדיש בינו לבין העולים קודם לו ומטעם זה כתב הריב"ש דמנהג ברצלונא שאין אומרים קדיש אלא אחר כל הספרים הוא מנהג היפה דכיון שהמפטור קורא בענינו של יום ועולה למנין הצריך ליום אין להפסיק בקדיש בין הקורין בספר ראשין למפטיר הקורא בשני ע"כ. ואעג"ב דלא קי"ל כוותיה דמנהנגו ביום שמוציאים שנו ספרים שקורין קדיש בין א' לב' זהו דיקא במקום שנשלמה חובת היום בראשון כמו בשבת שעולין שבעה בראשון אעג"ב דהמפטיר קירא בספר שני בדבר שהוא חובת היום כמי ביו"ט או בריח ושבת שהמפטיר בחובת היום אפ"ה מפסיקין אנו בקדיש כיון דכבר נשלמה חובת היום שהם שבעה בראשון וכיון דלענין מנין גברי נשלם אעג"ב דלענין קריאת חובת היום לא נשלם אומרים קדיש משא"כ בר"ח וחנוכה או בח"ה שלא נשלם חובת היום כלל בספר ראשון לא לענין מנין גברי ולא לעני' קריאת חובת היום מלתא דפשיטא דלא להפסיק ביניהם בקדיש בין ראשון לב' ומכ"ש שמנהגינו פשוט בחיה של פסח שאין מפסיקין בקדו' בין א' לשני א"כ גם בר"ח וחנוכה צריך לנהוג כן וכן כתב הריב"ש ז"ל שם וז"ל ואצ"ל בר"ח וחנוכה ובח"ה שאין מפטיר והד' קורא בספר ב' שאין מפסיקין בקדיש שהרי הקורא בספר השני מן המנין ומפני שהם ב' ספרים אין להפסיק משום זה באמצע העולים הצריכין למנין ע"כ א"כ דבר פשוט הוא שטעות נפל בספרים מה שכתוב בסדורים גבי ר"ח וחנוכה דאומר קדיש לעלא אחר ספר ראשון דליתא ועוד שזה סותר למה שסדרו בח"מ שלא יאמרו קדיש אחר ספר ראשון וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות.