צדקה ומשפט חלק א נו

טבת שחל להיות בשבת דמוציאים ג' ספרים ובראשון קורין ו' שאין אומרים קדיש אלא לאחר ספר ב' ואחר ספ' ג אין מנהגינו כן אלא המנהג הוא דבר"ח טבת שחל להיות בשבת וכן ביום אחרון של חג שהוא יום ש"ת שמוציאין בו ז' ספרים ג"כ קורין בראשון ז' או יותר ואומרים קדיש אחריו וכן אחר ספר ב' וספר ג' אומרים קדיש ומ"מ שמעינן מדברי מרן הללו דהיכא שלא נשלם עדין חובת היום שלא קראו בראשון אלא ו' גברי דאין אומרים קדיש אחריו דאין אומרין קדיש אלא אחר שנשלם חובת היום דהיינו ז' גברי וא"כ נילף מנה לנ"ד ואין לומר קדיש בר"ח וחנוכה בין ספר א' לב' כיון דאכתי לא נשלם חובת היום בספר א' דלא קרי ביה אלא ג' גברי וחובת היום דר"ח בד' גברי. ועוד יש להביא ראיה מהא דקיול"ן בחוה"מ ש"פ דמוציאים ב' ספרים בראשון קורים ג' ובשני קורים א' בפרשת המוספין ומתחיל והקרבתם וכו' וכתב מרן בהלכות פסח סי' ת"ב וז"ל כתב רי"ו בחוה"מ שקורים ג' בספר א' אינו אומר עליו קדיש כי לא נשלמה עדיין חובת היום ע"כ, וכן היא מנהגנו בחול המועד ש"פ שאין אומרים קדיש אחר ספר א' כיון שלא נשלם חובת היום בספר א' וה"נ דכוותה בר"ח של חנוכה שאין אומרים קדיש אחר ספר א' שלא קראו בו אלא ג' גברי. ואם נפשך לומר דלא ראי זה כראי זה דשאני ההיא דחוה"מ של פסח דתרוויהו הוו בענין א' דספר א' מענינא דפסח מש"ה כיון דלא נשלם חובת היום בספר א' ובספר ב' נשלם חובת היום והב' נמי איירי בענין פסח מש"ה אין מפסיקין בחד ענינא בקדיש משא"כ בר"ח של חנוכה דספר א' הוי מענין ראש חודש וספר ב' מענין חנוכה אפשר דאמרינן קדיש בין א' לב', ועוד מטעמא אחרינא אפשר דבעי קדיש בין ספר א' לב' דכיון דבכל הימים של חנוכה איכא ג' גברי והיום שנתוסף בו קדושת ר"ח בעי ארבעה א"כ בג' גברי דקרו בספר א' נשלם חובת חנוכה אבל חובת ר"ח לא נשלם אפשר דמחייב בקדיש דגי' גברי הראשונים כיון שנשלם חובת חנוכה משא"כ בחוה"מ של פסח דכל הד' גברי הוי משום חיובא דחוה"מ ולא משום חיובא אחרינא והגם דטעם זה לא מחוור דהא בג' גברי קמאי לא נפיק ביה כלל לא חובת ר"ח דהא בעי ד' גברי ולא חובת חנוכה דלא קרו ג' גברי קמאי מענין חנוכה כלל אלא מענין ר"ח וא"כ כיון דלא שלים חובת היום כלל לא לענין ר"ח ולא לענין חנוכה א"כ לא בעי קדיש בין ספר א' לספר ב' וטעמא קמא נמי נסתר בהכי דאעג"ב דר"ח וחנוכה הוו תרי עניני דספר א' מענין ר"ח ושני מענין חנוכה מ"מ כיון שלא נשלם בספר א' לא חובת ר"ח ולא חובת חנוכה האיך יאמר קדיש בין א' לשני ומה בכך אם תרי ענינים הם והרי ר"ח טבת שחל להיות בשבת שמוציאין בו ג' ספרים ולדברי מרן למנהג בני ספרד שקוראין ב"א ששה גברי והז' קורא בספר ב' אין מפסיקים ביניהם בקדיש ואע"ג דהוו תרי ענינים כיון דאכתי לא שלים חובת היום בראשון דלא קראו בו אלא ו' גברי א"א קדיש ה"נ בר"ח בחנוכה דאע"ג דספר א' וב' היו בתרי עניני א"א קדיש ביניהם ושבולי הלקט כתב דאפי' ביום שמוציאין בו ב' ספרים הטוב והישר לקרות ו' בפרשת הנוספות והז' בפרשת השבוע והז' בפרשת הנוספות ולא יאמר קדוש אלא אחר ספר ב' ונהי דלא קיי"לן כוותייה בהא דקאמר דקרו שתא בפרשת היום מ"מ שמעינן מינה דהיכא דלא נשלם חובת היום בראשון דאין לומר עליו קדיש. וראיתי להריב"ש בתשובה [סי' שכ"א] שהביא חלוקי המנהגים שיש בענין זה וכתב שאלה מהו המנהג היפה ביום שמוציאים שני ספרי תורות שאומר שני קדישין אם יש הפרש בזה בין ליום ליום א ? כי ראית המנהג מתחלף בין יו"ט וחוה"מ גם בר"ח וחנוכה יחד. והשיב המנהג שאתה אומר שני קדישין בשני ס"ת אינו מנהג פשוט אבל מנהג ארגון הוא וגם בארץ הזאת נוהגין כן, ואין להם הפרש בין יו"ט לחוה"מ ולר"ח וחנוכה יחד. שבכלן אומרים קדיש על כל ספר וספר ואפילו ביום שמוצאין שלשה ספרים אומרים ג' קדישין. וכו' ואם ראית נוהגין שלא להפסיק בקדיש בין ספר לספר בחוה"מ או בר"ח וחנוכה אולי הם סבורים שההפסק הוא כדי להפסיק בין הקורין למפטיר ובאלו הימים שאין שם מפטיר אין צריך להפסיק. ולא כוונו אל האמת דלדבריהם כשיש שלשה ספרים לא היה להם להפסיק בקדיש בין ראשון לשני אלא מן שני לשלישי לבד שהמפטיר קורא בו ובברצלונה אין אומרים קדיש על כל ספר וספר אלא אחר קריאת כל הספרים ונ"ל שהוא מנהג היפה דכיון שהמפטיר קורא בענינו של יום ועולה למנין הצריך ליום אין להפסיק וכו' ע"כ ולכאורה קצת קשה דמאי מקשה להו מיום שיש בו ג' ספרים דשאני התם שנשלם חובת היום בראשון שקראו בו שבעה ומש"ה מפסיקין בקדיש בין ראשון לשני משא"כ בר"ח דחנוכה ובחוה"מ ש"פ שמוציאים שני ספרים וקורין שלשה בספר א' ואחד בספר ב' שלא נשלם חובת היום בראשון ע"כ נהגו שלא להפסיק.