צדקה ומשפט חלק א נה

שהוא מקח טעות ואילו היה יודע שהיום הזה היה חמץ אסור עליו לא הייתי לוקח ומטעם זה הודה הרב להתיר דרשות ביד ישראל לומר נזכרתי מאיסור חמץ ואני חוזר במקח וכו' וא"כ מטעם מקח טעות איפשר דאפילו בדינהם לא קנה במקח טעות בין בדינהם ובין בדיננו חוזר ואה"נ דאם קנה בדינהם אפשר דס"ל להרב פנים מאירות כסברת הרבנים הנז' דהוי חמצו של ישראל אבל כבר כתבתי שגם הרב ש"י לית ליה הך סברא דקנה בדינהם דהוי חמצו של ישראל ממש. ומ"ש עוד מורנו הרב להתיר מכח ס"ס ספק או יש שליחות לגוי או לא בכה"ג דספק אם הלכה כהרב המביט או כמוהר"מ אלשיך ואת"ל דהלכה כהרב המביט אם קבל עליו הפאטור אחריות איכא ספיקא אחרינא אם הלכה כהרמב"ם והרא"ש במופקד אצל אחרים וקיבל עליו הנפקד אחריות דס"ל דעובר או אם הלכה כמקצת הגאונים דאינו עובר ואם הוא במקום אחר אפי' לא בטל אינו עובר וכו' ואם לא קבל הפאטור אחריות נעשה ס"ס מסברת הפר"ח ע"כ זהו דוחק הרבה כיון דהרמב"ם והרא"ש וכל הגאונים פליגי אפר"ח בזה היכי עבדינן ס"ס מסברת יחיד דהא לגבי קים לי באתרא דאית להו קים לי כתב הרב בכה"ג בח"מ סי' כ"ה בשם הרדב"ז דלא מצי למימר המוחזק קים לי נגד הפוסקים המפורסמים וכתב עוד בשם רבו דאין לומר קיים לי כגדולי הדור שלפנינו נגד הפוסקים המפורסמים כגון הרי"פ והרמב"ם ורש"י והרשב"א והתו' והרא"ש וכ"כ משם הרב מהריב"ל והרי התם דהאומר קים לי הוא מוחזק בממון ואפ"ה לא מצי למימר קים לי נגד הפוסקים המפורסמים כ"ש גבי איסורא דאורייתא דלא מיקרי ס"ס בדעת יחיד נגד כל הפוסקים וגם ראיתי שהביא מהמכילתא דתניא בה יצא חמצו של ישראל ביד גוי כבר ישבה הרא"ש לפי דעת דהרב דסבר דעובר המפקיד גם בקיבל עליו הנפקד אחריות דהמכילתא מיירי בגוי שהלוה לישראל על חמצו דמותר בהנאה ואוקימנא לא בגמרא בהראינו אצלו וא"ל מעכשיו ואע"ג דמתני' לא קתני דא"ל מעכשיו מוקימנן לה דמיירי בכה"ג דתיקום שפיר וסברת הגאונים דאם קבל עליו הנפקד אחריות אינו עובר המפקיד וראייתם מהמכילתא דמפרשי דמאי דתניא במכילתא יצא חמצו של ישראל ברשות גוי דמיירי שקיבל גוי אחריות ע"כ וכמ"ש הרא"ש בפ"ק דפסחים ותמהני טובא על דבריהם דאם סיפא דבריתא דיצא חמצו של ישראל מיירי בקבלת אחריות א"כ גם רישא דברייתא דתניא יצא חמצו של גוי ברשות ישראל מיירי בדקביל ישראל אחריות עליו ואי הכי אמאי שרי הא כיון דקביל ישראל אחריות עלויה הו"ל כדידיה ואסור כדאמרינן בגמרא קנצי למלין תבנא לדיננא דפיריאוש אלו מותרים באכילה בין לדעת מורנו הרב נ"י ובין לדעתי הקלושה והחלושה הלא כה דברי הצעיר צדקה חוצין סימן ו' שאלה בר"ח וחנוכה שמוציאין שני ספרים מהו שיאמר קדיש בין ספר א' לשני מי אמרינן דהוי הפסק וצריך קדיש או דילמא כיון דעדין לא נשלם חובת היום בספר א' דר"ח בעי ד' גברי ולא קרא בראשון אלא שלשה מש"ה אין להפסיק ביניהם בקדיש יורנו רבנו ושכמ"ה. תשובה מרן הב"י באו"ח סי' רפ"ב כתב וז"ל כתוב בשבולי הלקט בשם הראב"ד דבשבת שיש בו ס"ת א' יאמר קדיש עד שלא יקרא המפטיר אבל בשבת שיש בו ב' ס"ת וכן ביו"ט לא יאמר קדיש עד שיקרא המפטיר בס"ת הב' והר' ישעיא כתב דב"ד פרשיות ופרשת ר"ח שהם חובה ליום וקובעים הפטרה אחרת אינו דין שיקרא אותם אלא א' מהז' שהם באים חובה ליום וגם לא להפסיק בקדיש ביניהם וכו' הלכך הטוב והישר הוא לקרוא ששה בפרשת היום והז' בפרשה הנוספת ואח"כ אומר קדיש ואח"כ חוזר המפטיר וקורא בפרשה הנוספת שקרא אותה הז' וכו' ע"כ וסיים מר"ן ע"ז אעפ"י שאין אנו נוהגים כן כתבתי דברים אלו לפי שאם ימצא באיזה מקום שנוהגין כן אין מזחיחין אותם ואנו בני ספרד נוהגים לומר קדיש בין ספר א' לשני וחוזרין ואומרין קדיש אחר קריאת ספר ב' ובר"ח טבת שחל להיות בשבת שמוציאין ג' ספרים אין אומרים קדיש אחר ספר א' לפי שאין קורין בו אלא ששה וכיון שלא גמרו לקרות חובת היום שהם שבעה אין לומר קדיש עד אחר ספר ב' וכן חוזרין ואומרין קדיש אחר ספר ג' והוא דעת הרא"ש פר' הקורא עומד וכן כתבו רי"ו והר"ד אבודרהם בשם גאון ע"כ. והנה מה שכתב מרן דמנהג בני ספרד דביום שמוציאים ב' ספרים שקורין קדיש בין ספר א' לב' וכן אחר ג' כן מנהגנו פה בגדאד יע"א וגם בא"י ובארם צובא נוהגין כן אמנם מה שכתב דבר"ח