צדקה ומשפט חלק א נד

מעשה קוף והוי ממש כההיא דמעילה דשלח ביד חש"ו דאם עשו שליחותו של בע"ה מעל דאע"ג דחש"ו לא בני שליחות נינהו כי עשו שליחות בע"ה דמעל ה"נ נימא גבי גוי וכמ"ש הרב המביט. והנה כד דייקת שפיר נמצא דלא על הרב המביט תלונותי כי אם על דברי הגמרא עצמה דתיקשי עלה ממתניתא דמעילה אמנם נוכל לומר דשמא ההיא דמעילה שנתן הבע"ה ליד חש"ו הדינר ליתנו לחנוני ובשעת נתינה נתנו אדעתא דהכי למוסרו לחנוני והלך חש"ו ומסרו לחנוני בכה"ג הוא דאמרינן דשליחות דחש"ו מעשה קוף בעלמא אבל בההיא דאיזה נשך בגוי שלוה מישראל דמתחלה הגוי לוה המעות לצורך עצמו וכשבא לפירעם מממונו "ל ישראל אחר תנם לי וכו' ועלה אמרינן דאם העמידו אצל ישראל אסור בכה"ג לא אמרינן דשליחות גוי מעשה קוף בעלמא דהתם מה שלקח מזה נתן לזה אבל הכא מה שלוה מזה כבר הוציאם ואלו אחרים הם ואפי' שיהיה אותם המעות עצמן עכ"ז משעה שלוה אותם להוצאה ניתנו מש"ה לאו מעשה קוף בעלמא דהקוף אינו יודע ללות ולפרוע ובלאו הכי נראה שדברי הרב המביט תמוהים שנראים שהם הפך תשובת הריב"ש בסי' ת"א שכתב וז"ל ולענין לקנות חמץ לצורך הגוי במעותיו של גוי בח"ה איסור גמור הוא שהרי לכל הפחות איכא למיחש דילמא אתי למיכל מינה ולא עוד אלא שהוא עובר עליו בבל יראה וב"י לפי שכשהוא קונה אותו בשביל הגוי אין הגוי בעל המעות קונה אותו שהרי אין ישראל זה נעשה שליח לגוי ולא זוכה בשבילו דקייל"ן דאין שליחות לגוי ולא זכייה לא אינהו לדידן ולא אנן לדידהו א"כ הרי הוא חמצו של ישראל ועובר עליו וכו' עיי"ש והביא תשובה זו מרן בא"ח בסי' ת"ן ע"ש וא"כ האיך כתב הרב המביט דהא דאמרינן אין שליחות לגוי היינו בינו לבין ישראל אחר אבל ישראל שמנה שליח לגוי לקנות לו או למכור וקנה או מכר וכו' שהוא קנוי לישראל המשלחו וכו' דמוכח דס"ל דבעושה שליח לקנות אפי' בגוי הוי שליחות ובודאי דכי היכי דס"ל להרב ז"ל דגוי נעשה שליח לישראל כעשאו שליח לקנות ה"נ דאית ליה להרב ז"ל דישראל נעשה שליח לגוי כעשאו שליח לקנות דמ"ש ומאחר דנעשה שליח לקנות או למכור א"כ בנדון הריב"ש שעשאו הגוי שליח לישראל לקנות לו חמץ במעותיו של גוי לפ"ד הרב המביט הו"ל למשרי מטעם דבכה"ג שעשאו שליח הגוי לישראל לקנות לו הו"ל שלוחו וכיון שקנה הישראל החמץ בשליחותו של גוי הו"ל חמצו של גוי והיאך כתב הריב"ש דמאחר שאין שליחות לגוי הו"ל חמצו של ישראל ועובר עליו בבל יראה וכו' וחלקות נמי איכא ע"כ ונהי דלא מצינן למשרייה לקנות לכתחלה מטעמים אחרים שכתב הריב"ש ז"ל דילמא אתי למיכל מניה או מטעם דמתחייב באחריותו אבל האיך כתב דכיון דאין שליחות לגוי הו"ל חמצו של ישראל ועובר עליו והא פשיטא דהו"ל חמצו של ג דבכה"ג אמרינן דיש שליחות לגוי לפי סברת הרב המביט אלא ודאי דהריב"ש ז"ל פליג בהאי על הרב המביט וס"ל דגם כשעשאו שליח לקנות אמרינן אין שליחות לגוי והשתא נראה כיון דהריב"ש ז"ל ומרן שהביא סברתו בא"ח סי' ק"נ ומוהר"מ אלשיך ז"ל פליג נמי אהרב המביט וכמ"ש מורנו הרב נר"ו והרב בכה"ג ח"מ סי' קצ"ח כתב דמוהר"מ גליקו בתשובה ר"י פליג על הרב המביט וכתב דמ"ש הרב הנז' שיש מי שחולק בזה הוא מוהר"מ גליקו וכיון דכולהו הוי רבוותא פליגי על הרב המביט הו"ל יחיד לגבייהו ולא שבקינן סוברת כל הני רבוותא ומסקינן כהרב המביט דאין הלכה כיחיד במקום רבים ופסקינן כוותייהו דאין שליחות לגוי אפי' בעשאו שליח לקנות או למכור וא"כ בנ"ד נמי דעשאו ישראל לגוי שליח לקנות לו אמרינן אין שליחות לגוי ושרי ואע"ג דבדינהם קנה הישראל לא אזלינן בתר דינהם וכבר כתבנו דחמירא דבני חילא אפי' בדינהם אין מתחיב באחריות לפי סברת הרמב"ם דמן האונס היתה ואי ילפינן מינה בק"ו לקנה בדיניהם מסתייה לאשוויי דין קנה בדיניהם לדין אחריות מה התם המקבל אחריות חמצו של גוי בביתו של גוי שרי ה"נ בקנה בדינהם ולא בדיננו דאם היה החמץ בביתו של גוי דשרי ולפי דברי הראב"ד ליכא ראייה מהתם כלל דשאני התם דאחריות מחוק המלכות היתה והיה הנאה למלך ואמרינן בכה"ג דד"ד וליכא ראייה לקנה בדיניהם ואפי' אי מדחית לה דין קנה בדינהם מ"מ לא מחמרינן טפי בקנה בדינהם יותר מדין אחריות ואם היה בביתו של גוי שרי והרב בעל ש"י שהחמיר בקנה בדינהם היין כנראה שהיה בביתו של ישראל ומ"ש דחמצו של ישראל מקרי כבר כתבנו דלאו חמצו של ישראל ממש קאמר דהא גבי אחריות כקביל ישראל אחריות עלויה קאמר ה"ה דמקרי חמץ של ישראל וההיא ודאי לאו דוקא דא"כ כי היה בביתו של גוי היכי אמרינן דשרי ומ"ש מורנו הרב נר"ו דהרב בס' פנים מאירות פליג אמוהרי"ן פורנה דס"ל שאם מתחייב בדיניהם דהוי חמצו של ישראל עליו נראה לע"ד דאפשר דלא פליג ובנדון דהרב פנים מאירות גם הרב ש"י ומוהרי"פ יודו דשרי שטעם התו' היה שביד ישראל לבטל המקח מצד שהיה יכול לומר