צדקה ומשפט חלק א נ

בעל המחבר בני יעקב לא הסכים עם הרי"ד בן פורנא אלא מטעם דכמה מרבוותא איכא דס"ל מעות קונות בגוי ומי יערב אל לבו לחלוק עליהם ולא מטעם דקנה בדינהם ולא מטעם אחריות וכמו שיראה הרואה בתשובת בני יעקב גופה שלא הזכיר טעמים אלו סוף דבר פדיאו"ש אלו מותרים ולית בהו ספיקא משום שלא קנה ראובן בדיננו דאין שליחות לגוי ולא אזלינן בתר דינהם וגם חשש קבלת אחריות ליכא דהוי כמקבל אחריות חמצו של גוי בביתו של גוי דשרי לכו"ע דפדיאו"ש אלו היו מפקדים ביד גוי שמסר אותה הקפיטאן לקטירגי בתוך הפסח היו בדרך ולא באו ליד ראובן וציי"מ ויראמ"ן ויהיו דברי אלה להלכה ולא למעשה זולתי בהסכמת מורנו ורבנו הרב המובהק נר"ו ירום הודו יתנשי מלכותו אכי"ר עד ישקיף וירא וסמך את ידו עליו כה דברי. צדקה חוצין סימן ה' מר סבר תחומין דאורייתא בקי בהם ובשמותיהם ומכניסן לקיום ולקיטתן כאחד ביודעם ומכירם קאמינא מתני להו רב מר קשישא, ספי וישק את בני ישראל, דספי להו מאליתא, שדי קמייהו כלכלה דפירי מלמד דעת את העם. ולהורות נתן בלבי יורה דעה יבין שמועה כגוף כו"ע למשאל שמעתה מפומיה דרב מר אית ליה דרב עלה בכבש בהדי כבשי דרחמנא כל הכשר להצניעו ומצניעין כמוהו דברים שכסן עתיק יומין מילף יליף להו מתנהג בחסידות כל מילי דמר עביד כרב מר טריד בגרסא ודן דין אמת לאמיתו לאפוקי דין מרומה האי מאן דאית ליה דינא ליעול וליתי קמיה דרב מר רבא אלופינו בתורה לריחו ולסיבתו והוא דמשק דולה ומשקה מתורתו לאחרים הלכה כמותו בכל מקום והלכתא כרב מר דרור וקנמון בש"ס טוב הוא מקופה של בשמים רבי נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה עט"ר מורינו ורבנו נר ישראל וקדושו מאור הגולה דבר אחד לדור בקהל רב מר קשישא הוא אבינו הוא מלכנו ה"ה מורנו הרב נר"ו יאיר ימים על ימי מלך יוסיף ומלכותו בכל משלה ומשל ממשל רב מר מתני כהאי לישנא וידו אוחזת בכחא דהיתרא אורו עיני כי טעמתי צוף דבש אמרי נועם דבנות קדשו והיו לי למשיב נפש צלל במים אדירים לא הניח דבר קטן ודבר גדול על כל קוץ וקוץ תלי תלים ומה אני לבא אחרי המלך כל כה"ג מיחזי כאפקרותא וקרא: כתיב לא תענה על רב כ"ש לאיש אשר כמוני כי אנכי לא אהיה כאחד מצבא מרום ויהיו דברי אלה כעני המנקף שנים שלשה גרגרים בראש אמיר דפשיט טפי ומשנה שאינה צריכה וזיל קרי בי רב כלהון חשיבין לא שרירין ולא קימין אין הלכה כתלמיד במקום הרב אכן אענותנותיה דמר קא סמיכנא ואלקטה נא באמרים גחלת על הגחלים להשתשע בדברות קדשו אחת לאחת ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת הגם כי קצרה ידי יד כהה מטפיס ועולה מטפים ויורד תלי תניא בדלא תניא בדברים פשוטים אפי' לדקדקי דבי רב פתח דבריו דבר בקדשו נתן בקולו קול עוז קשיא ליה לרב על מה שכתבתי לחלק דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא בשני ישראלים המתדיינים זה עם זה או אפי' בישראל וגוי כשנמשך מאותו דין חובה לישראל אחר נדון בדיני ישראל דבכה"ג הוא דאמרינן דינא דמלכותא דינא אבל בישראל וגוי גרידא דליכא יד ישראל אחר באמצע מהפכינן לזכותא דישראל כל מה דאפשר בין בדיננו ובין בדיניהם וכתב מורנו הרב נר"ו ע"ז וז"ל ואני שמעתי ולא אבין דמאן פליג ליה לחלק חילוק זה והיכא רמיזא לא בדברי הסמ"ע ולא בדברי הרב המפה ולא אשתמיט שום חד מהפוסקים לחלק חילוק זה כמו שחילקו כמה חילוקים בדד"ד ואי משום ההיא שכתב הרמב"ם בה' מלכים דישראל וגוי שבאו לדין אומרים כך דיננו וכך דינכם ההיא לענין הפקעת הלוואתו דוקא דלענין דיני ממונות אמרינן הכי אבל לענין איסורא לא אמרינן כך דיננו וכך דינכם אלא פוסקים את הדין על האמת ואם יש באותו דין דינא דמלכותא אזלינן בתריה והביא ראייה לדבריו ממ"ש הרב בה' חמץ דגוי אנס שהפקיד חמצו אצל ישראל דאם יודע הישראל דאם אבד או נגנב מחייבו לשלם ואעפ"י שקבל עליו אחריות ה"ז חייב לבערו וראייתו היא מההיא דא"ל רבא לבני מחוזא בעירו חמירא ומפרש הרמב"ם שתשלומין אלו לא מן הדין היו אלא באונס והראב"ד מפרשה שזאת האחריות מדין ומחוק המלכות וכו' והרי התם אם היו באים בני חילא לדין עם אותם הישראלים שהפקידו אצלם חמץ ונגנב היינו פוטרים אותם הישראלים