צדקה ומשפט חלק א מה

עוד הקשה מר על תירוץ הכנה"ג דחלונות נמי מיירי במוסתקי דלפ"ז מאי פריך בגמרא מהני תרי ברייתי דתני חדא מתיר אבל לא מפקיע ותניא אידך מתיר מפקיע וחותך לישני ליה הא במיסתקי הא בלא מוסתקי וזה עדיף משינויא דשני הא ר"נ הא רבנן ול"נ שזה יותר דוחק דשני הברייתות בחד לישנא מתנו ואי אמרינן תרוייהו במסתקי ניחא אבל אי אמרינן חדא במוסתקי וחדא בלא מוסתקי זה דוחק לכך שני חדא כרבנן וחדא כר"נ ותרוייהו בחד גוונא ודו"ק ומ"ש דהרמב"ם מיירי בחביתא קודם צירוף בכבשן ותמה מר עלי דאיכ בצרי ליה הבערה נמי והוו שית באמת שהיא תפיסה עלי ובודאי דמ"ש הרמב"ם קודם שישרפנו משום דבעי למימר דחייב משום בונה לבד דהרמב"ם כתב דהעושה תנור חייב משום בונה ואי צרפו בכבשן חייב נמי משום מבעיר ומצרף מש"ה כתב קודם שיצרפנו ומה שכתב מר עמ"ש על הרמ"ך שהביא סיוע לס' יראים מפרק בכל מערבין וכתבתי שנעלם ממנו דברי התוספות שם וכתב מר דלא נעלם ממנו דבר אלא דס"ל דהא דהתוספות אוקמתי נינהו וריהטא דסוגיא משמע דאין בנין בכלים כלל. אני אומר דלא שינויי דחיקי נינהו דהא התו' והרא"ש והר"ן ס"ל דבעושה כלי מחדש חייב משום בונה מהא דרב דשופינא. וא"כ מוכרח לחלק ולומר דפרק בכל מערבין דוקא בקטיר במיתנא ולא בפותחת של עץ ופשטא דלישנא דתלמודא מוכח כדעת התוספות וסיעתא דהרמ"ך הוי מסייע שאין בו ממש וע"ז כתב מרן וכבר כתב בזה ה"ה דר"ל שסתר דעת ס' היראים דלא אשכחן מאן דפליג על רב דהלכתא כוותיה דרבא דאמר אין בו"ס בכלים במחזיר דלת איירי וההיא דפ' בכל מערבין איירי בקטיר במתנא ולא הוצרך ה"ה לדחותה בהדיא דדחוי מעיקרו הוא וכבר האדון כתב כן אבל מ"ש עוד דאפשר דס' יראים מודה בהא דאי עביד כלי מחדש דחייב משום בונה ולא קאמר דאין בו"ס אלא במחזיר מנורה של חוליות כ"ס ה"ה זה ליתא דהא הרמ"ך קאי עמ"ש דעושה כלי חדש ועלה קאמר דס' יראים לא פירש כן והביא ראיה שאין בו"ס בכלים בשום ענין ומדכתב בשום ענין משמע אפי' בעושה כלי מחדש אי שנתפרק וצריך אומן בחזרתו ובהכי לק"מ מה דהקשה מר על הרמ"ך דאמאי מהדר להקשות להרמב"ם מס' יראים ולא מיניה וביה מההיא דפכ"ב גבי מנורה דההיא ידע לפלוגי בין עושה כלי מתחלתו או צריך אומן בחזרתו לאין צריך אומן כמ"ש ה"ה והר"ן והשיג מס' יראים דס"ל בכל ענין און בו"ס ורק בהא דפ' בכל מערבין לא ידע דאיכא לחלק בין קטיר במהנא לפותחת של עץ ומש"ה אייתי מינה סייעתא. אחרי כתבי כל זה האיר ה' את עיני ומצאתי שצורת המגופה הוא ממש כמ"ש דהיא גבוהה וחודא למעלה דכתב מרן בסי' קנ"ט וז"ל מגופה של חבית שהיא חדה ואינה מקבלת רביעית שלא מסומכת וכו' והיא מימרא דרבא בפ' כל הבשר וכו' עו"ש בב"י ותנן נמי בפ"ג דכלים מגופת חבית המחולחלת ואינה נשמטת ר"י אומר מצלת וח' אומרים אינה מצלת ופי' שם הרמב"ם דמחולחלת שהמגופה אינה מהודקת יפה בחבית רבנן סברי דכיון דמחלחלה לאו צמיד פתיל בית אצבע שלה דעשויה כמין כובע ושוליה חדין ואם היה חודה למטה בתוך החבית חשיב מה שבתוכה כבתוך החבית וכתבא להאי מתני' בפכ"ב דכלים וז"ל מגופת החבית שנתחלחלה אע"פ שאינה נשמטת אינה מצלת שהרי נתרועע הצמיד פתיל והראב"ד שם כתב דאין פי' מחולחלת שהיא רפויה אלא פי' הוא שהמגופה היא חלולה ופי החבית נכנס לתוכה והיא מהודקת שאינה נשמטת וכתב שם שאם כדברי הרמב"ם הו"ל לומר מירוח שנתחלחל כי המירוח לא נקרא מגופה ע"כ וכתב מרן בכ"מ דלאו בכל מירוח שנתחלחל אמר ר"י דמציל אלא במגופת החבית שפי החבית נכנס לתוכה ע"כ הרי דבעי מרן למימר שגם דעת הרמב"ם מיירי במגופה שהיא חלולה וחדה וכפויה על פיה ופי החבית נכנס בתוכה ומהודקת יפה ולפי דעת הראב"ד לא יש בה מירוח שדבוקה יפה בלא טיט אלא פי החבית נכנס לתוכה ואפשר דגם הרמב"ם ס"ל דבלא מירוח היא והוצרכתי להאריך בזה כי היכי דלא להוי כחוכא וטלולא האי פירושא שכתבתי וכך נגלה אלי מסוד ה' ליריאיו והכי מוכח לשון דמהניתין היה בה אצבע שוקע לתוכה ור"ל שהפכה והניח חודה למטה בתוך פי החבית ומשמע שדרך תשמישה אינו כן אלא רודה למטה ובכה"ג שייך הא דרב הונא דאמר מחלוקת למעלה אבל מן הצד ד"ה אסור ובהאי מגופה שייך למימר למעלה ומן הצד משא"כ בסתימה דידן לא שייך למעלה ומן הצד וא"כ מגופה כי האי ודאי דלא היא חיבור עם החבית ואפשר דמה שאמר תלמודא מה בין זו למגופה א"ל זו חיבור ופי' רש"י דהמגופה אינה חיבור שהרי להינטל עומדת לאו בשבת קאמר שינטל אלא ה"ק דכיון דהמגופה אינה חיבור שהרי בחול להנטל עומדת א"כ לא הויא חיבור שדעת הסותם לניטלה אח"כ מעל פי החבית