צדקה ומשפט חלק א מד

דאם קשורים בחבל אפי' ע"י גוי אסור וכו' לענד"נ אין קושי ולא תידן הכי אלא משום דכתב תחילה אם קשורים בחבל דוקא דיכול לחתכם אפי ע"י ישראל ע"כ כתב דאם אינם קשורים בחבל אלא בקישורים אחרים יכול לפותחם ע"י גוי ולאפוקי דלא תימא כשאין קשורים בחבל אפי' ע"י גוי אסור כפשטא דלישנא דאגו"ר שכתב דמעולם לא ראה מי שהורה לשבר הפותחת ופשט לשונו מוכח דאפי' ע"י גוי ובאמת ע"י ישראל קאמר האגו"ר וכמ"ש הרב עצמו בסמוך בשם מרן שפירש כן דברי האגו"ר ואין צריך להגיה בדברי הרב ולמחוק תיבת אין ופשוט הוא. ומ"ש מור עמ"ש על הכנה"ג דאפי' הברוליש מחזיק מ' סאה שרי וכמ"ש המ"א. וכתב מור שאני לא עמדתי בסברתו והדרי בי בעוד לחלוחית הדיו קיימת ת"ו אני לא חזרתי אלא כוונתי לחלק בין מגופת התלמוד למגופה דנ"ד וחשבתי לחלק שמגופת התלמוד היא כלי בפ"ע ושילוה חדין והיא גבוהה וכפויה על פיה שהרי בגמרא אמרו מחלוקת למעלה אבל מן הצד ד"ה אסור ואי אמרינן שצורת המגופה כמ"ש שייך לחלק בין למעלה ובין מן הצד וגם שייך לשון ראש במגופה דבמקום חודה הוא הראש ולמטה מקום הרחב מיקרי מן הצד אבל בסתימה שלנו לא שייך ראש וסוף למעלה ומן הצד דכולה בהשואה אחת וכשמתיז ראשה ניתזת כולה וא"כ מה שאמר הפכתי קערה ע"פ גם מעכ"ת צריך להפוך קערה ע"פ בהכרח דהא רש"י כתב למעלה בראש המגופה וזה לא שייך בסתימה דנ"ד דחשבא כגוף הכלי ואחשבה לדעת דגם מגופה דהכנה"ג היא כמו זו של התלמוד ומש"ה השגתי עליו וכתבתי דאפילו מחזיקים ארבעים סאה הו"ל להתיר כיון דאינו חיבור עם הכלי ואה"נ במגופה דידן עודני מחזיק בסברתי דאסור. והשתא הדרנא ואמינא דמגופה דהרב כנה"ג נמי מיירי בכה"ג דנ"ד ומש"ה מספקא ליה אי שרי להתיז וכנ"ל ומאי דנקט ראשה אע"ג דלא שייך בה ראש לישנא דתלמודא נקט. שוב מצאתי להרמב"ם בפי' המשנה פ"ג דכלים שכ' וז"ל מגופה כיסוי פי החבית ואעפ"י שמדבקים אותו בטיט לא חשיב ככלי אחר וכ"כ בחיבורו פ"ב דכלים וכתב שם הכ"מ דמעט טיט דמניחים ע"ג מגופה כדי לחברה טפילה יקרא והרב בהשגות הבין דברי המשנה דהא דתנן דהמגופה אינו חיבור מיירי בלא טיט ומרן כתב דבכה"ג פשיטא דאינו חיבור אלא במחוברת בטיט ואפי"ה אינו חיבור א"כ בסתימה דידן שאינו כלי בפ"ע אלא סיד ונפסית ליכא מאן דפליג דהוי חיבור יפה. ומה שדחה מר הראייה שהבאתי מהכנה"ג דאסר להסיר החישוקים של עץ דכתב דשאני התם דבהסרת החשוקים נסתר הכלי משא"כ בסתירת המגופה באמת חילוק נכון הוא. אמנם כיון דסתימה דידן חשיב כגוף הכלי א"כ בסתירת הסתימה נמי נסתר הכלי וראייה מהא שלא התיר בפשיטות הרב כנה"ג להתיז ראש המגופה וכנ"ל ומ"ש מר שדינו של הרב אמת וצדק במחזיק מ' סאה אסור להתיז ראש המגופה וראיה מתה"ד בדף שבתנור דבחותם שבקרקע אע"ג דגריעי מ"מ נעשו לחיבור ולסתימת זמן מה. ע"כ לכאורה תמוה דהא לשיטתיה כל שלא קצב זמן לסתימה שריא א"כ מגופה הבריל לא קצב לסתימתה ואמאי אסור ואפשר כיון שסותמים ושולחים אותם למדינות אחרות הו"ל כקוצר זמן שלא יפתחום עד שיגיעו לשם ופשוט הוא ומ"ש מר דמ"ש הת"ה ומה שפירש"י הילכך שרי להתיר חותמת וכו' דלא הוי קשר ש"ק שעשוי להתיר תדיר פירוש קשיא ליה דממ"ש משום דלא הוי קש"ק משמע דאפילו בשריקת פי התנור דהוי בנין גמור שרי להסירו ולכן כתב רבא דכתב רש"י דל"ה קש"ק פירוש כמ"ש אח"כ שעשוי להתירו תדיר ואין פרושו כמו בעלמא דהקשר אינו חזק ואחה"מ ז"א מכמה אנפי חדא דהיכי אסיק אדעתיה מעיקרא דהא דכתב רש"י דל"ה קש"ק דהיינו אין הקשר חזק והא מפורש בדבריו משום שעשוי להתירו תדיר ומילת שעשוי הוא ביאור להא דאינו קש"ק עוד דמאי דסבר מר דהקשר שאינו ש"ק דעלמא פירושי ואינו חזק כד נאים ושכיב אמרה מר להא דהא בעלמא נמי לא הוי פירושו חזק ואמיץ אלא שעומד להתירו לזמן כמבואר יפה בטור סי' שי"ז וברש"י וב"י ואפי' לפירוש הרי"ף וברמב"ם נמי הכי הוי דוק ותשכח כי כנים הדברים וכמו שרש"י גילה דעתו הכא בהדיא וא"כ מאי קשיא להת"ה בדברי רש"י אבל האמת הוא דהת"ה התיר תנור כיון דלא נעשה לקיום ואע"ג דבחותמות שבקרקע דגריעי אסור מ"מ היינו דוקא כשנעשו לקיום משא"כ בשריקת תנור שעשוי למסתר למחר וקשיא ליה דהא רש"י כתב שעשוי להתירו תדיר ואפי"ה דוקא מתיר אבל לא מפקיע וחותך והיכי שרינן סתירת שריקת התנור מטעמא שאינו עשוי לקיום ותירץ דמ"ש רש"י שעשוי להתיר אקשירה של התכל קאי אבל הדלת לעולם קבועי וכיון שכן לא שרינן פסיקת החבל אבל שריקת התנור היא גופה לא עבידא לקיום ולפיכך שרי לסתירה ואעפ"י שהיא כקרקע ופשוט מאוד שזו היא כוונת הת"ה.