צדקה ומשפט חלק א מג

שיצטרך להתירו אלא קושרו בסתם עד שיצטרך להתירו ולא התירו בכה"ג להתיר הקשר בשבת ואם התירו אריא דאיסורא רביע עליה ולא התירו להתיר לכתחלה אלא כרבני מחוזא שעשוי להתיר בכל יום ומינה ילפי התה"ד והמרדכי גבי שריקת התנור ברפש ובטיט דהוי סותר מדרבנן דלא שרי להתירו אלא בעשוי להסירו בשבת שטחו בע"ש ע"מ למסתר למחר והאי למחר דוקא היא דהא הרבה פוסקים ס"ל התם דלא שרי אלא בעשוי להתיר בכל יום ואפי' קשר בסתם בלא קביעות זמן אלא שמתירו כל זמן שירצה אסור להתיר קשר זה בשבת וגם בחומרתא דקטרי אינהו דאסור לכתחלה להתירו פירש"י עלה אלו סנדלים של שאר בני אדם שאין רצועות קבועות בהם אלא הם עצמן קושרים אותם בחומרתא וקושרים ומתירים אותם ופעמים שמתקיים שבת או חודש ע"כ והרי קשר זה לא יש לו קצבה ואפי' קשר של קיימא שהוא קשר הנעלים וקשר הספנין אינם קוצבים להם זמן לאותו הקשר אלא קושרים אותו בסתם כל זמן שלא יצטרך להתירו ואפי' אם יצטרך להתירו באותו יום שקושרו מתירו ואפ"ה מחייב חטאת אם התירו בשבת כיון שהוא עשוי להתקיים כל זמן שלא יצטרך להתירו והא בנפסקה לו רצועה וקשרה נפסק החבל וקשרו אי שקשר רסן בהמה או קשר חבל בדלי דקי"ל בכולהו דאסור כמבואר בהרמב"ם פ"י דשבת וכי בכולהו אית להו קצבה וזמן אימתי יתירו אותם לא כולהו קושרים אותם בסתמא ודעתם שלא להתירם אלא כל זמן שיצטרך להם להתירם ואפ"ה מיקרי עשוי להתקיים ואסיר וכן מוכח נמי מדברי הר"ם שכתב הכלבו וז"ל חלוק ומכנסיים שנקשרו יחד אין להתירם בשבת לפי שכל קשר שאין מתירין ליומיה פטור אבל אסור וזה רגיל להניח אפי' שבוע קשורים וגם בהגהות מימון כתוב שהר"ם אוסר להתיר בשבת קשרים שקושרות הכובסות וחלוק יחד ע"כ וכי תעלה על דעת שים אדם שבשעה שקושרים אותם קוצבים זמן אימתי יתירו אותה אלא קושרים אותם בסתמא ודעתם להתירו בזמן שיצטרך ללובשם ואפ"ה כיון שעשוים להתקיים חודש ימים אי שבוע אחד אסור להתירם וכ"כ הרב בס' מג"ד וז"ל ורש"י והרא"ש אין מחלקין בעצם הקשר אם הוא חזק אלא הכל תלוי בדעת הקושר דאם דעתו שיהיה כן לעולם דהיינו כל זמן שאפשר לו להיות קיים ולא יצטרך להתירו ואינו קוצב זמן בדעתו מתי יתירו זהו חייב ואם קוצב זמן מתי יתירו אם בא להתירו פטור אבל אסור אבל אם חושב בדעתו להתירו ביומו זה לא מיקרי זמן ושארי לכתחלה וזה כבר כתבתי בקונטרס הא' ואדון לא שת לבו גם לזאת וא"כ אדרבה כל שלא קוצב זמן מתי יתירו אלא שדעתו להתירו לזמן שיצטרך להתירו מקרי קשר ש"ק וא"כ בנ"ד שהסתימה לית לה קצובה ודעת הסותם לפתחה בזמן שיצטרך וכשלא יצטרך לה אפשר להתקיים זמן רב ששה ז' חדשים ויותר ובפרט שכל הכלים שסותמים אותם דעת הסותם שלא להסתפק מהם עד זמן רב וכלים שדעתו להסתפק מהם אפילו לאחר חודש לא עביד להו סתימה דאין סותמים אלא כלים שמניחים עד ימות הקיץ ומתירא שלא יתקלקל מה שבתוכם בחום הקיץ מלתא דפשיטא דאסור לפתחם ודברי המרדכי ותה"ד בדווקא דלא שרו להתיר שריקת התנור אלא משום שדעתו לסותרה למחר דכל חליהו שהתירו דין זה מדין הקשר ובקשר כה"ג אם לא קצב זמן אלא דעתו להתירו בזמן שיצטרך מקרי קשר של קיימא ודברים פשוטים הם ולית דין צריך בושש ואפילו להתיז ראש המגופה בסיף או בסכין אין להתיר בנ"ד דמגופה דידן לא דמיא למגופה של התלמוד והפוסקים דשאני התם שאינה מהודקת הרבה ולא חשיבא כגוף הכלי גם אפשר דמגופה של דין התלמוד שהתירו להתיז ראשה היא דבוקה בחוזק עם החבית בלא טיחה בטיט סביבותיה אלא כמו חתיכת עץ שמניחים בתוך כלי זכוכית ומש"ה שרי ליטול כל המגופה או להתיז ראשה אבל בנ"ד הסתימה בסיד ובגפסות ומהודקת בחוזק מלתא דפשיטא דאסור לסתור הסתימה ואע"ג דמלשון המרדכי שהביא הת"ה לא משמע כן אלא משמע שהמגופה דבוקה בטיט דלת"ה מה ראייה מינה להיתר חתימת התנור דפי התנור סתום בדף וטוח בטיט סביבו מ"מ י"ל דאינה מהודקת כמו הסתימה דנ"ד ובפרט אם הכלי צר כגון הכלי של זכוכית ועוד ע"כ שיש לחלק בין סתימה דידן למגופה של התלמוד שהרי הכנה"ג גבי חביות קטנות הנקראים בריליש כתב ואם באנו להתיז ראש המגופה צריך שלא תהא מחזקת מ' סאה והא מלתא דפשיטא דמותר להתיז ראש המגופה אפי' אם החבית שלמה כמבואר במג"א כ"ש בבריליש שהם דפי עץ מחושקים אלא ודאי דשאני מגופת הבריליש ממגופת התלמו' דמגופה שלנו חשיבא כגוף הכלי הרי דאפי' בדפי עץ לא התיר הרב בכנה"ג להתיז המגופה דאם אינו כן למה נסתפק אם מותר להסיר החישוקים או"ל כיון דאיכא היתר בפשיטות שיטול כל המגופה אלא ודאי להסיר המגופה בכה"ג לא שרי. ומ"ש מור על מה דסיים הרב ואם אינם קשורים בחבל נראה שיכול לפותחם ע"י גוי דמשמע