צדקה ומשפט חלק א מב

האלפס רחב ואינה נדבקת הסתומה בחוזק דאם איתא דכל דבר שהוא עשוי להנטל לא מיקרי חיבור ושרי ליטלו א"כ מ"ט אסרינן כשהברזא היא כנגד השמרים והא הברזא שבחבית להנטל עומדת אלא ודאי כשהברזא מהודקת יפה חשיב כפותח מחדש וחסור ונ"ד אע"ג דהיא למעלה מהשמרים הא קא חזינא דסתמי לה סתימה מעלייתא. ומצאתי סעד לדברי ואילן גדול לסמוך עליו בחילוק זה שכתבתי דאף דמידי דעשוי להינטל לא שרינן ליה בכל גוונא אלא דוקא בלא מהדק שפיר ממ"ש הר"ן אהא דנוקבין נקב ישן דהרי"ף גורס רבא אמר אפי' למעלה מן היין נמי זהו לשמר וכ' לחזק כגון שניקב למטה מן השמרים ע"כ וכתב הר"ן ז"ל ע"ז אהא דאמרינן ל"ש אלא במקום לשמר פי' הרי"ף להוציא את היין מעל השמרים שסתימה זו בודאי עתידה להפתח וכיון שכן מתחלה אין מהדקין אותה כ"כ אבל במקום שסתימה זו נעשית לחזק את היין שלא יצא אפשר שלא תפתח אותה סתימה ומתחלה עושים אותה מהודקת וכי הדר נקיב לא הוי כפותח לכתחלה רבא אמר למעלה מן היין נמי זהו סתימה לשמר שכיון שאפשר שתפתח אותה סתימה כשירצו לפתוח את החבית יפתחו אותה סתימה אף מתחלה אין עושים אותה מהודקת ועי"ש באורך והרי אפי' במקום שהסתימה היא במקום העשוי להוציא היין מן השמרים שבוודאי עשויה להפתח אפ"ה לא שרינן לפותחה אלא כשאין מהודקין כ"כ א"כ גם ההיא דאמרינן דמגופה אינה חיבור שעשויה להנטל בדלא מהדק שפיר ומה"ט כתב רש"י בפ' חבית אהא דאין נוקבין מגופה של חבית וחכמים מתירין ואמרינן מחלוקת בראש המגופה וכתב רש"י ז"ל דהתם הוא דשרו רבנן דלאו אורח ארעא למעבד פתחא התם אלא נוטל כל המגופה ע"כ דאף דנוטל כל המגופה התם שרי דלא מיהדקא שפיר ודכוותה מיירי הא דכתב רש"י דאסיר למיברז חביתא בבורטיא דאם איתא דלעין יפה קא מכוין יטול כל המגופה ע"כ דמיירי במגופה דלא מהדקא שפיר, ומ"ש מר בפסק שלו עמ"ש בקונטרוסי והבאתי ראיה מנקב שנסתם אסור לפתחו בשבת אם הוא סתום יפה וכתב ואין צורך להשיב ע"ז דלא דמי כי עוכלא לדינא דמה ענין נקב שבגוף החבית למגופה דבנקב שבגוף החבית קא מתקן פתחא אבל בנקב שבמגופה שרי לנקוב למעלה כמגופה דלאו אורח ארעא למעבד פתחא התם ע"כ דבריו תמוהים דהא דוקא למעלה במגופה לאו אורח ארעא למעבד פתחא דאורחיה הוא ליטול כל המגופה וכשהמגופה מהדקא שפיר כנ"ד כי סתיר לה הו"ל כפותח פתח חדש לחבית ועדיף מנקב ישן שנסתם סתימה יפה דאסור לפתחו דמיחזי כפותח מחדש ולא נפל שום דבר מדברי ארצה ואין נסתר מחמתו שום דבר ממה שכתבתי מדין נקב ודברי מור אין להם מובן דמהו זה שכתב אבל בנקב שבמגופה שרי לנקוב למעלה דמי מכחיש דבר זה דנקב למעלה במגופה דשרי דשאני התם דלאו אורח ארעא למעבד פתחא למעלה והאיך בזה נסתר דברי דאנא לא קאומינא אלא בנטל כל המנופה שמהודקת יפה דודאי בכה"ג קא עביד פתחא מחדש ואסור, ומה שהביא מור עוד ראיה לדבריו מההיא דהמרדכי והרב תה"ד שהתירו לסתור הדף שמשימים בפי התנור ושורקים אותו כיון שאינו עשוי לקיום ופלפל בזה אדון והעלה דכל שהמסגרת. לא קבוע לה עדנא אלא עבידא לפותחה בזמן שיצטרך לה דלית דינא ולא דיינא דודאי שרי דמ"ש המרדכי ות"ה דשריותא דהסרת הדף הוא משום שדעתו להסירן בשבת לאו דוקא כל היכא שאין קביעות זמן לסתימה אלא דעתו לפותחה כל זמן שירצה להסתפק שרי לפתחה דהכי דייק לשון המרדכי שכתב דוקא כשעשוי לקיים ע"מ שלא להסירו ומשמע שר"ל כשסתמו הסכים בדעתו שלא להסירו בשבת ובכה"ג הוא דאסיר אבל בסתמו בסתם שדעתו לפתחו כל זמן שירצה שרי לפתחו בשבת וה"נ כוונת התיה דמ"ש שריקת התנור דלא נעשה לקיום ולמסתיר למחר שרי לאו דוקא למחר דה"ה כל דלא קביע ליה זמנה דשרי ע"כ תורף דברי האדון לעד"ן דלא מצינן לפרש הכי ואין ההלכה כן דהא הרב תה"ד יליף ליה להאי דינא מדין קשר של קיימא כמבואר בדבריו וכיון דמדין קשר של קיימא ילפינן והתם מוכח דאף בקשר שלא קצב לו זמן אימתי יתיר אותו אלא שקשרו כל זמן שלא יצטרך להתירו אסור ולא שרי להתירו לכתחלה אלא בעומד להתירו בכל יום לפי סברתו דתני התם תלת ברייתא תני חדא חייב חטאת ותניא אידך פטור אבל אסור ותניא אידך מותר לכתחלה וקאמר ל"ק הא דקתני חייב חטאת בדאושכפי והא דקתני פטור אבל אסור מדרבנן ופירש"י כדרבנן כשקושרין רצועה סביב רגליהם אין קושרין בדוחק שפעמים וכו' ומיהו קשר של קיימא לא הוי שבשעת הטיט מתירין אותו וקושרין אותו בדוחק שלא ידבק בטיט וישמט מרגליו ולא התירו אלא כרבנן מחוזא דמקפידים על לבושיהן ומנעליהן וקושרים אותם בדוחק וצריך להתירו ערבית ע"כ והא מנעל דרבנן אינו עושה קצבה וזמן לאותו הקשר אלא שדעתו בשעה שקושרו להתירו בזמן שיצטרך להתירו דהיינו בשעת הטיט ואינו יודע מתי יהיה גשמים