צדקה ומשפט חלק א מא

וקאמר אח"כ ואי אשמעינן בהא קאמר שמואל וכו' אבל קשה דאמאי אצטריך בההיא קאמר שמואל והוה מצי לתירוצי נמי בההיא קאמר רב כיון דמחוסר בנין לא מחייב משום מכה בפטיש אבל בהנך תרתי דלאו מחוסר בנין הוא אימא דמודה רב דמחייב משום מכה בפטיש כיון דנקט דכולהו בההיא קאמר רב גם בהך דקופינא הוה מצי למינקט בהאי לישנא ואמאי נקט בהא דבההיא קאמר שמואל סוף דבר פי' רא"ם קשה להולמו לפי סוגיית הגמ' ומאי דקשיא ליה לומר מהמחזיר מטה של טרסיים לדידי קשיא לי נמי ממחזיר קני מנורה דקתני דחייב חטאת אע"ג דמחוסר בנין ודמי למאן דמעייל שופיתא ואפשר לתרץ דההיא דעייל שופתא שאני דלא מיקרי כלי אלא בחבור שניהם יחדיו ומש"ה מיקרי מחוסר בנין דעדיין לא נשלמה המרה משא"כ במטה של טרסיים וקנה מנורה דאף כשהם כל פרק בפ"ע ראוי לתשמיש ומיקרי כלי דמטה של טרסיים שהיא מטה של פרקים אף בלא חזרה ראוי לישב עליה וכן קני מנורה כל קנה ראוי להדלקה בפ"ע ומיקרי כלי אף בלא חיבור ולא ס"ל לרא"ם כרש"י דאמר גבי מחזיר מטה של טרסיים דהוי תחלתו וגמרו וכו' וזה אפשר לדחוק ולהלוק בעד הרא"ם ז"ל. מעתה הבא נבא לענין פסקא דדינא ואען ואומר דמה שהביא מר ראיה ממ"ש מר"ן בשם תשובה אשכנזית דשרי ליקח ברזא ולהכות בברזא לתוך החבית וכו' ע"כ אינה ראיא מכרעת דהברזא לא מיקרי סתימה גמורה דאי הוה סתימה גמורה פשיטא דלא הוי שרי דהא עיקר ראייתו שהתיר להכות בברזא היא מהא דפ' חבית ושוין שנוקבין נקב ישן בשבת ובנקב ישן לא שרינן אלא כשאין הסתימה מהודקת יפה כמבואר בדברי הכלבו שכתב דלא שרי לנקוב נקב ישן אלא בחבית של חרס שאין הסתימה יפה אבל בחבית של עץ שמהדקים מאד הרודילא"ש וחותכים ראשם על דעת שלא להוציאם נראה שזה נקב חדש ואסור וכתב עוד שאותם חביות שנסתמו בימי הקיץ אסור לנקוב הנקב שנסתם כיון דהוי סתימה גמורה ע"כ ובודאי לא פליגא הך חשובה אשכנזית אכל הני דאמרן וכ"נ דעת מר"ן בשם שבלי הלקט ובס' הקצר הביא דברי הכלבו וההיא תשובה אשכנזית ומהאי טעמא כתב מרן בשם שבלי הלקט דנקב שנסתם בחבית שלנו בעץ מותר לנקבו ולהוציא העץ ובלבד שלא יהא הנקב כנגד השמרים ומור"ם בהגה כתב וז"ל ובלבד שלא יהא הברזא ראשונה נגד השמרים ע"כ, וטעמא דמחלקינן בהכי פשוט דכל סתימה שהיא כנגד השמרים צריך סתימה מעליא וכמבואר בטור ובס' הקצר דכיון שהוא למטה מן השמרים וכל כובד היין עליו צריך סתימה מעליא וחשיב פותח מחדש וא"כ ע"כ לומר דדין הברזא שהתיר בתשובה אשכנזית מיירי בדלא מיהדק שפיר ומש"ה כשברזא הראשונה היא כנגד השמרים אסור להוציאה ועוד אף את"ל דמיירי במהדק שפיר שאני ברזא שהיא חתיכת עץ כמו שפופרת וסותמין בו החבית ולא הוי גוף אחד עם החבית ולא הוי חיבור כ"כ כמו מגופה שלנו שסותמין הכלי בסיד ובגפסית והיו גוף אחד עם הכלי והוו סתימה מעלייתא דמהדק שפיר פשיטא דדמי לחותמות שבכלי דהם מחוברים חבור יפה ודמי לפותחת של עץ דאסור לשברם ולא שרינן חותמות שבכלים אלא כשהם קשורים בחבל ומ"ש הרב בכה"ג כשהוא מחובר במסמרים לאו דוקא חזית אלא ה"ה כשהם טחין אותם בסיד ובגפסית דמאי מזיק דדייקת מרישא במסמרים דוקא תידוק מסיפא דכתב דכשאין פיו קשור אלא בחבל שמעיקרא אין כאן בנין יכול להתיר ולחתוך החבל ע"כ הרי לא התיר אלא חחיכת החבל אבל כשהוא סתום בסיד פשיטא דאין לך בנין גדול מזה ושייך בזה סתירה ואפי' דלא מיתסר מדאורייתא בכל כה"ג מיחזי כסותר ואסור מדרבנן ולא דמי להא דאמרינן בפ' במה טומנין דמגופת חבית אינו חיבור דאפשר דמיירי התם שהמגופה הוא כלי בפ"ט וטחין אותו במעט טיט עם החבית ומש"ה לא הוי חבור משא"כ כשטחון פי הכלי בסיד ובנפסית והוא קשה כאבן נראה דבכה"ג מיקרי חיבור עם הכל ואסור לסתור הסתימה ודמי לבנוי בחוזק במסמרים ואע"ג שרש"י כתב הטעם דמגופה אינה חיבור דלהנטל עומדת מיירי באינה דבוקה בחוזק עם החבית אבל כשהיא דבוקה בחוזק חשיב מגוף הכלי ועוד אפי' את"ל דבסתם מגופה דיברו דלא פלוג רבנן בהכי מ"מ היינו דוקא במגופה הדבוקה בפי החבית שפי החבית ע"י שהוא רחב אינה נדבקה המגופה דיבוק יפה בחוזק דרוב המגופה היא מונחת בחלל החבית וע"י שהוא רחב אינו נדבק בחוזק משא"כ בכלי זכוכית דידן שפיהן צר יארוך וטחין פיהם בסיד ובנפסות הסתימה נדבקת בחוזק עם גוף הכלי וסברא הוא דהוי כמו גוף הכלי ואסור לסתרו ונ"ד דמי לנקב ישן שנסתם שהוא מהודק הרבה ושאסור לפתחו דמ"ל נקב שנסתם ומ"ל סתימת פה מהודק שפיר חשיב גוף הכלי ומתוספתא נמי דאמרינן דרשב"ג מתיר לפתוח לפסין סתומות ליכא ראייה להתיר דאפשר דהתם מיירי דלא הוי סתימה מהודקת או שפי