צדקה ומשפט חלק א לח

גדול א"כ דלת של מגדל הו"ל כלול של תרנגולין דמחברי בארעא דאין נוטלין ולא מחזירין דהוו כדלתות של קרקע וכמו כיסוי של בור ודות והכי איתא בברייתא עירובין דק"ב ע"ב דמגדל דינו ככלים דתניא ציר דלת שידה ומגדל במקדש מחזירין וגם בברייתא אחרת תניא דלת שידה תיבה מגדל נוטלין ולא מחזירין ושל לול לא נוטלין וכו' אלמא, דשל מגדל נמי דינו ככלים ולא כקרקע ולפ"ד הרב דסתם מגדל הוא גדול הו"ל דינו כקרקע ואין נוטלין ולא מחזירין וליכא לתירוצי דלעולם סתם מגדל הוא גדול אבל כשהוא כתוב אצל שידה תיבה מיירי בקטן דומיא דהנך זה דוחק דהא הרב ז"ל כתב לעיל גבי חותמות שבכלים דרש"י והר"ן כתבו כגון שידה תיבה ולא הזכירו מגדל דסתם מגדל הוא גדול ע"כ הרי דאפי' היכא דכתוב מגדל לגבי שידה תיבה מיירי בגדול ואפשר להליץ בעדו לאו מילתא פסיקתא קאמר דבכל דוכתא סתם מגדל הוא בגדול אלא דעל הרוב קאמר דסתם מגדל הוא בגדול ולעולם דמשכחת לה דאיכא מגדל עץ, ומ"ש הרב בכה"ג שהרי"ף ז"ל לא גילה דעתו דיש בנין וסתירה בכלים אדרבה הר"ן כתב בפ' כירה דס"ל דאין בנין וסתירה ע"כ נ"ל דאפשר דגם הרי"ף ז"ל ס"ל דאיכא לפלוגי כסברת התו' בין כלי שלם לשבור ומאי דכתב בפ' כירה דמלבנות המטה וכרעי המטה ולווחים של סקיבוס לא יחזיר ואם החזיר פטור ולא יתקע ואם תקע חייב חטאת נ"ל דטעמא דחייב חטאת הוא משום בונה ולא משום מכה בפטיש וכן מ"ש בפ' כל הכלים דלת של שידה תיבה נוטלין ולא מחזירין גזירה שמא יתקע אפשר דסובר דתקיעם מתסרה משום בונה כמבואר בדברי הרמב"ם בפ' כ"ב וכ"ד הר"ן בפירושא בתרא עיי"ש ואע"ג דאין בנין בכלים מ"מ בצריך אומן בחזרתו איכא משום בונה אפי' בכלי קטן וא"כ אפשר דסובר הרי"ף דגם בשובר הכלי איכא משום סתירה כמו בעושהו מחדש וההיא דשובר איירי במוסתקי ובאמת שסתם הרי"ף את דבריו. איך שיהיה מדברי הרי"ף והרמב"ם לא מכרעא מלתא אי ס"ל כהתו' או כהר"ן ורש"י שדבריהם סתומים. עוד תמה מר אהאי שריותא שהיקל הש"ג לסברת רש"י לשבר פותחת של עץ ושל מתכת דא"כ אמאי הוצרכו אביי ורבא לאוקמה להא דמגדל במנעול וקטיר במיתנא דמשמע דדוקא בפותחת גריעא שרי ולא בפותחת של עץ הנה הא לא ארייא דאיפשר דס"ל להשה"ג דרש"י ז"ל מתיר גם בפותחת של עץ והא דאוקמוה אביי ורבא בקטיר במיתנא הוא משום דבעי למימר ובעי סכינא למפסקיה דאם הוא קשור בפותחת של עץ ביד יכול להפסיקו אבל אם הוא קשור בחבל אינו יכול לחתוך החבל בידו ובעי סכינא למפסקיה ופליגי ת"ק ור"א אם יכול לטלטל הסכין או לא ואה"נ דפליגי בפותחת של עץ ומתכת היכא דאינו יכול לדברי בידי אלא בסכין ואורחא דמילתא דחבל אין יכול להפסיקו ביד וחדא מנייהו נקט תלמודא ואע"ג דכתו' דקדקו מהכא הכי אפשר דרש"י לא דייק כן מהא אבל אי קשיא הא קשיא על הרב בשה"ג דאפי' בקטיר במיתנא לא שרי לחתכו אלא בין השמשות דוקא דס"ל דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות דהא כתב שם רש"י ובעי סכינא למפסקיה דאי הוה מצי למפסקיה ביד ש"ד וכו' ואע"ג דהכא אוהל הוא ואמרין התם שבקרקע אסור לחתוך גזירה מדרבנן היא דמיחזי כסותר ולאו סותר בנין ממש הוא דהא פתיחת דלת בעלמא היא כיון דשבות הוא ולא גזרו עליו בין השמשות ע"כ הרי מוכח בהדיא דבשבת גופיה לא שרינן אפי' פסיקת חבל בקשור הדלת שבקרקע בחבל ואפי' בחותמות גריעי והכי איתא בהדיא דחותמות שבקרקע מתיר החבל אבל לא מפקיע וחותך כ"ש בפותחת של עץ ומתכת דלא שרי לשברם בכלי גדול דהוי כקרקע ואיך כתב הש"ג דאף בפותחת של עץ שרי לשבר אפי' בכלי גדול והטעם שכתב וז"ל דהא ס"ל דאין שבירת הפותחת סותר בנין ממש אלא פתיחת דלת בעלמא אפ"ה ס"ל לרש"י דמוסתר מדרבנן אפי' בפתיחת דלת בעלמא דמחזי כסותר ואפי' בחותמות גריעי כ"ש בפותחת של עץ. ותו קשה ע"ד הש"ג דכיון דבכלי גדול עסיק ואתי וקא בעי להתיר אפי' בכלי גדול לשבר הפותחת דעץ ומתכת שלו מטעם דאין שבירת הפותחת סותר בנין ממש אלא פתיחת דלת בעלמא מאי האי דכתב אח"כ וז"ל והכי כתב הרא"ם שאם נאבד המפתח של התיבה דישברנה לכתחילה לצורך השבת ע"כ והרי הרא"ם ז"ל לא איירי בכלי גדול אלא בתיבה מיירי שהם כלים ואפשר דבכלי גדול דהוי כקרקע יודה הרא"ם דאסור לשבר הפותחת דעץ ומתכת שלו דהא חותמות שבקרקע קיי"ל דמתיר אבל לא מפקיע וחותך ואיפשר דמ"ש השה"ג והכי כתב הרא"ם לאו אדסמיך ליה קאי אלא ארישא דמילתיה קאי דקאמר דאם הוא כלי קטן דיכול לשבר הפותחת של עץ ומתכת לדעת רש"י ועלה קאמר שכך הוא סברת הרא"ם דחותמות שבכלים דיכול לשבר הפותחת של עץ שלהם ולאפוקי ממ"ש אח"כ בשם התו' דדוקא בקשר של חבל הוא דמפקיע וחותך אבל פותחת של עץ אסור ובדברי הר"א ממיץ תיוהא קחזינא שכתב המרדכי