צדקה ומשפט חלק א לז

ועוד תמיהא לי מלתא טובא ע"ד ה"ה והרמב"ם ז"ל שהבינו להא דשמא יתקע קאי על לול של תרנגולים דה"ט לא אתמר בברייתא אלא רבא הוא דמשני הכי להא דפריך תלמודא על הברייתא בשלמא לול שית קסבר כיון דמחובר בארעא יש בנין וסתירה בקרקע אלא של שידה וכו' מאי סבר אי יש בנין בכלים יש סתירה ואי אין בנין אין סתירה ומשני רבא אין בו"ס וחזרה אסור שמא יתקע הרי בהדיא דטעמא דשמא יתקע לא קאי אלא על דלת שידה תיבה וכו' והיכי כתביה הרמב"ם על לול ש"ת א) ועוד אם איתה דעל לול ש"ת נמי קאי תינח דאסור בחזרה מה"ט אבל לא נוטלין אמאי דשמא יתקע לא שייך אלא בחזרה כמבואר בדברי רבא דלא מחזירין דוקא מטעמא דשמא יתקע הרי דבנטילה ליכא שמא יתקע ויש לישב בדוחק דהרמב"ם מפרש דלפי סברת המקשה דהבין דטעמא דדלתות של ליל דאין נוטלין אין מחזירין מטעם בנין וסתירה מש"ה קשיא ליה אדלתות של שידה תיבה דאמאי נטלין ולא מחזירין אי יש בנין יש סתירה ושני רבא דכולה טעמא **( א) קשה טובא הלא לעיל בסמוך כתב להקשות כן להרמב"ם בשם ה"ה ואיך בתוכ"ד חזר להקשות זה מדנפשיה ? ויותר מפליא מה שפתח להקשות לה"ה עצמו עצם קושיתו שעל הרמב"ם והנה קושיא זו של היה תירץ בבר מרן הב"י (סי' ש"ה וז"ל. מה שתמה היה י"ל דכיון דכלים הם אע"ג דמחוברים בקרקע לא פסיקא מלתא שיש בהם בנין וסתירה אלא שיש סברא לומר כן והיינו דאמרינן קסבר כיון דמחברי בארעא וכו' כלומר אפ"ל דסבר הכי תנא דברייתא אבל כד אסיק רבא גזירה שמא יתקע אצ"ל עוד טעם דמחברי. ואני תירגא דיומא קמי דיקר אורייתיה דרבינו הב"י לא הבינותי מאי הרוחנא בזה דאכתי תיקשי להרמב"ם מדידיה כמ"ש ה"ה דהרי פסק בפרק יו"ד (הלכה י"ד) שהמחזיר דלת של בור ודות וכו. חייב משום בונה ושם מיירי אפילו בלא תקע משום דמהברי בארעא וברייתא היא בפרק המוציא הפילין (דף ק"ב ב') ל וראיתי בט"ז (ס"ק ט') שכבר העיר כזה ודחק לישב דהב"י סובר דהרמ"ם מיירי כאן בדלת וכלי תלוש ואחר כך חברו בקרקע דלול הוא עשוי כלי ואחר כן מחברין אותו בקרקע, ולע"ד דוחק גדול לפרש לשון כל הדלתות המחוברות לקרקע דנקט כאן דרמב"ם בכה"ג. ועוד יש להקשות על מרן הב"י מח שהקשה רבינו המחבר בסמוך ד שמא יתקע אינו אלא מעם לאין מחזירין ועדיין קשה אמאי אין ניטלין ? וקושיא עצומה היא וכבר הקשה כן הכ"ח. ועיין שם בב"ח שכתב לישב זה וגם קושית ה"ה, אמנם המאמר מרדכי דחה דבריו והניח קושיתו בצ"ע ועיין בס' מעשה רקח על הרמב"ם שגם הוא כתב לישב קושית ה"ה ואין דבריו מובנים כלל וצ"ע גדול בכ"ז ואין דעתי צלולה כעת והנני מוכרח לחניה מקום בזה לזולתי ומי שחננו הב"ח ישוב הדעת יברר הענין וימצא חן בעיני אלקים ואדם. יצחק נסים)** דברייתא משום גזירה שמא יתקע בין ברישא דההיא ובין של שידה תיבה ובשל לול של תרנגולין דמחובר בקרקע אסיר בין בנעילה ובין בחזרה מטעם דסילוקו וחזרתו הוי בנין ובחזרתי איכא נמי טעמא דשמא יתקע אבל בשל שידה דכלים נינהו בנטילה דידהו לית ביה בנין וסתירה דאין סתירה בכלים ובחזרה גזרינן שמא יתקע וחייב משום בונה וכסברת הר"ן והוא מפרש דמאי דאמר רבא גזירה שמא יתקע דאכוליה מלתא קאי בין אלול ובין אשידה תיבה ומגדל. אבל אכתי תמיהא מילתא דאמאי אצטריך בלול לטעמא דשמא דבל"ה חייב משום בונה וכמו שהקשה כן ה"ה ז"ל ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא שט"ס נפל בדברי הרמב"ם והאי שמא יתקע גרסינן לה אשידה תיבה ומגדל שהם כלים וטעמא דידהו דאסורין בחזרה שמא יתקע הרי ביררנו מהא דאין מחזירין דלתות של שידה תיבה שהביא הרמב"ם בפכ"ב דס"ל דאף בכלי שנתפרק וצריך אומן בחזרתו דמחייב משום בונה א"כ ס"ל להרב הש"ג דגם בשובר הכלי שלם אית ביה משום סתירה וזו היא הוכחתו שהוכיח דהרמב"ם סובר כסברת התי' והכי מפורש בדבריו שכתב והתו' והרא"ש ס"ל דדוקא שברי כלים שרי לחתוך וכ"נ דעת הרמב"ם בפ' כ"ב ר"ל שכתב שם דין דשובר אדם את החבית וע"כ דמיירי במוסתקי ואעפ"י שלא הזכיר דבר זה בהדיא ר"ל שלא חילק בהדיא בין מוסתקי לשלם מוכרח לומר כן בדעתו שהרי ס"ל דיש בנין וסתירה כמ"ש פ"י דאפי' בכלים קטנים ס"ל דיש בנין וסתירה כמבואר פ"י דהעושה תנור וחבית וקרדום דחייב משום בינה והכי מוכח בפ' כ"ב ר"ל מההיא דדלתות שידה תיבה דבדין מנורה של חוליות שכתב שאם החזיר מנורה של חוליות פטור שאין בנין בכלים ובדלתות של שידה אמר דאם נשמט ציר העליון אסור להחזירו שמא יתקע הרי דשייך בנין בכלים וע"כ לפלוגי בכלי שנתפרק וצריך אומן בחזרתו דחייב א"כ מינה נשמע לסותר הכלי שלם דאסור דסובר הש"ג דהא בהא תליא ודלא כהר"ן וא"כ דוקא שבירת הכלי עצמו אסור אבל אם היא קשור בחבל מותר וזהו שכתב הש"ג שהשמיט הרמב"ם דין חותמות וכלל אותו בדין המגופה, ותמיהא לי על הרב בכה"ג שכתב דיותר נכון לומר דהרמב"ם והרי"ף ס"ל כהר"ן ולא הוצרכו לפרש דסתם מגדל הוא גדול וסתם חבית היא קטנה דא"כ היכי כתב הרמב"ם בפ' כ"ב מה' שבת ח"ל אבל דלת שידה ומגדל ושאר דלתות הכלים נוטלין ולא מחזירין ע"כ ואם איתא דסתם מגדל הוא