צדקה ומשפט חלק א לד

הכל בו שלא הזכיר אלא חותלות של תמרים ולא הזכור חותלות של גרוגרות ותמה על רבינו המחבר שכ' של תמרים וגרוגרות דמ"ש מחבית של גרוגרות דלא שרי לשברה אלא במוסתקי ותירץ דאפשר דחותלות מיירי במוסתקי שהם מחוברים ע"י תפירה ועוד תירץ דחותלות דמי למוסתקי כיון שאינן של חרס ושל עץ אלא של כפות תמרים ע"כ. ותמה על הרי"ף והרא"ש למה לא כתבו דין חותלות לאשמעינן דאפי' הם שלימים מותר. ותירץ שסמכו על מה שכתבו דחותמות שבכלים שהכיסוי שבהם קשור בחבל דמתיר ומפקיע וחותך ע"כ. לפי זה דוקא חותלות שהם לאו כלים גמורים אבל כלים גמורים אסור לחתכם ולשברם ומ"ש עוד הרב בכה"ג וז"ל ואחותמות שבכלים גופיהו איכא למידק במה אנן קיימינן אי בכלים שלמים תיקשי להתו' וסיעתם מ"ש מחבית דאם אינה מוסתקי יש בנין וסתירה ואי מיירי בגדולה תיקשי להר"ן ז"ל דיש בנין וסתירה בכל ע"כ. דבריו אלה נפלאו ממני דמאי מקשה להתו' דמ"ש מחבית דאם אינה מוסתקי אסור דהא התו' כתבו בהדיא דדוקא בחותמות של כלים שהם קשורים בחבל שרי לחתוך החבל אבל הכלי אסור לשברו ואפי' פותחת של עץ אסור לשברו והכי דייקי מלישנא דתלמודא בפ' בכל מערבין דשנינן במנעול וקטיר במיתנא מוכח דוקא בכה"ג הוא דשרי דסתירה גרועה דאינו סותר כ"כ גוף הכלי. והרב בכה"ג גופיה תירץ בהגהת הטור דין ב' דהקשה על התו' האי קושיא וכתב דאי סבירא להו להתו' דההיא דחותמות שבכלים מיירי במוסתקי אמאי לא ביארו לן ובתחלה תירץ שסמכו עמ"ש בחבית דמיירי במוסתקי. ועוד תירץ דס"ל להתו' והרא"ש דע"כ לא אמרינן דבכלי שלם דיש בנין וסתירה אלא כשהכלי בגוי בחוזק במסמרים או כולו שלם אז אסור לשברו אבל כשאין פיו קשור אלא בחבל שמעיקרא אין כאן בנין יכול להתיר ולחתוך ולכן בין בחותלות ובין בחותמות כיון שהוא קשור בחבל אין כאן בנין שנאמר דהסרת החבל הוי סתירת הכלי והעד שהתו' אסרו בחותמות שבכלים שאם יש בו פותחת לשברו וכו' ע"כ והוא דבר פשוט ומבואר חילוק זה בדברי התו' דאיכא לפלוגי בין קשור בחבל ליש בו פותחת ובקשירת חבל לית ביה משום סתירה וא"כ מאי מקשה הרב בכה"ג בהגהת ב"י דין ה' על ה כיון דאיהו תירץ לה לעיל והתירוץ מבואר בדברי התו' בפ' בכל מערבין ד"ה ואמאי וד"ה ובעי סכינא עי"ש. וגם להר"ן ז"ל שחילק בין כלי גדול לקטן ואפי' אם נאמר דההיא דחותמות שבכלים דמיירי בחבית גדולה שמחזקת מ' סאה לק"מ על הר"ן דאיך התירו לחתוך בסכין החותמות דחתיכת החבל לא הוי סתירה בגוף הכלי אלא חותך החבל ובכה"נ שרי אפי' בכלי גדול איך שיהיה נקטינן מיהא דאסיר לשבר הכלי כשהוא שלם ואפי' לשבר הפותחת איכא פלוגתא אם מותר לשבר הפותחת כמבואר בש"ע ושדעת התו' והרא"ש דאסור וכתב בטור דיש להתיר לשבר הפותחת ע"י גוים וכן פסק מרן בס' הקצר וכבר כתבנו דמה שהתיר מרן להתיז ראש החבית בסייף מיירי בחבית שבורה ובנ"ד לא שייך להתיר להתיז ראש המגופה בסייף דהא בנ"ד ליכא מגופה אלא הכלי סותמין אותו בסיד ובגפסית ובטיט וא"כ יוכל להתיז בסייף להסתימה ודוקא המגופה שהיא כלי ודבוקה בחבית מותר להתיז ראשה דודאי לעין יפה קמכוין מדהתיז ראשה ולא נטלה כולה כמבואר בטור וברש"י. וראיתי להרב בכה"ג שכתב שנשאל על דגים מלוחים שרגילים לבא בתוך חביות קטנות הנקראים בריליש שהם דפים קטנים מחושקים זע"ז ע"י חשוקי עץ ובפיהם יש מגופה אם מותר בשבת לפתוח אותה ע"י הסרת החשוקים ואת"ל דאסור אם מותר להתיז ראש המגופה בסכין ואת"ל דאסור אם היו מחושקים בחבל אם מותר לחתוך החבל והשיב שאני מסתפק דשמא חביות הללו הוי כחבית שנתתברה ודיבק שבריה בזפת דלא אסרו הפוסקים אלא חבית שלימה אבל אלו הוו כחבית שבורה וכתב ונלע"ד שזו דומה למנורה שאסור להחזיר וכו' וא"כ בנ"ד ודאי דאסור להסיר החשוקים וכו' ואם באנו להתיז ראש המגופה ביד או הסכין צריך שלא יהיה הבריל מחזיק מ' סאה ואם קשורים בחבל אפשר דלא שרי לחתוך החבל אלא כשאין שם קשרים אחרים כ"א החבל משא"כ כשיז חישוקים של עץ מלבד החבל אפשר דלא שרי וכתב שדעתו מסכמת דאם אינה קשורים בחבל שיכול לפתחם ע"י גוי וכו' עי"ש והנה מ"ש דאם הוה הבריל מחזיק מ' סאה דאסור להתיז ראש המגופה כיון דהמגופה אינה חיבור עם הכלי שהוא כלי בפ"ע וראיה לזה דהא מותר להתיז ראש המגופה אפי' שהכלי שלם דאסור לשברו לדעת מר"ן והטור אפ"ה מותר להתיז ראש המגופה מטעם דאינה חיבור וכמ"ש הר' מג"א והעתקתיו לעיל והרי אככרץ להרב ז"ל דאסר להסיר החשוקים של עץ ע"י ישראל, וא"כ בודאי בנ"ד לא שרי לסתור הסתימה של הכלי אם הוא מדובק יפה וסתום בחוזק הסתימה בכלי דהא אפי' נקב ישן שנסתם אסור לפתחו בשבת אם הוא סתום יפה דהא פסק מר"ן דאם היה בו נקב ונסחם דאם