צדקה ומשפט חלק א לג

ובסולוק תריסין וחזרתם של כלי הבתים אסרינן מדרבנן שמא יתקע וכמו שתירצו אח"כ ולא התירו אלא סילוק תריסי חניות משום צרכי רבים והתירו סופם משום תחלתם. איך שיהיה נקטינן דלסברת התו' והרא"ש והרבה מן האחרונים בכלי שלם אסור לשברו בשבת לאכול מה שבתוכו וההיא דשובר אדם חבית מוקי לה בשברי כלים המדובקים בזפת וכן פסק מרן בשלחנו הטהור דאם היא שלימה אסור לשברה ואפי' נקב בעלמא אסור לנקוב בה מחדש והטור כתב אבל אם היא שלמה אסור אפי' לשברה ופירש מרן דה"ק דלא מבעיא דאסור לנוקבה נקב יפה בפה נאה דאסור אלא אפי' לשברה בענין שאינו עושה כלי אסור וטעמו דכל שהכלי שלם שייך ביה בנין וסתירה ע"כ. וא"כ בנ"ד שהכלי שלם אסור לשברו או לנוקבו כדי לאכול מה שבתוכו ואע"ג דאמרי' דמותר להתיז ראש המגופה בסייף דלאו לפתח מכוין כיון שמסיר ראשה וכתב הב"י דה"פ מותר להתיז ראש החבית המגופף וכ"כ בש"ע וז"ל מותר להתיז ראש החבית בסייף ע"כ וא"כ לכאורה נראה דבנ"ד שרי להתיז ראש הכלי או הכלי או החבית בסייף לאכול מה שבתוכו והיא ברייתא דרשב"ג דאמר מביא אדם חבית של יין ומתיז את ראשה בסייף וטעמא דלעין יפה קא מכוין ולאו לעשות פתח. אמנם כד דייקנן שפיר נראה דאסור דהא איכא לאקשויי דאמאי שרי והא לדעת התו' והרא"ש ומרן אסור לשבר החבית כשהיא שלמה וההיא דשובר אדם את החבית לאכול גרוגרות אוקמוה דמיירי בשברי כלים המדובקים בזפת דס"ל יש בנין וסתירה בכלים וכבר הקשה הכנה"ג כן וכתב דהתו' וסיעתם אית להו דההיא דמתיז נמי מיירי במוסתקי והרא"ש והטור ומרן שכתבו מותר להתיז ראש החבית בסייף אחבית שהזכירו למעלה שמיירי בחבית שבורה ולפי שלמעלה אמרו דאפי' בחבית שבורה צריך שלא יכוון לנוקבה נקב יפה לכך קאמרי הכא דמותר להתיז ראשה בסייף דלאו לפתח מכוין ע"כ תורף דברי וכ"ד הרב מג"א דההיא דמותר להתיז ראש החבית בסייף מיירי בחבית שבורה ודבוקה בזפת. וא"כ בנ"ד שהוא כלי שלם לא שרי להתיז ראש החבית בסייף ואפי' למ"ש הרב מג"א וז"ל אבל הטור כתב מותר להתיז ראש המגופה וזה אפי' בחבית שלימה שרי דאינה חיבור ע"כ מ"מ אין ראיה להתיר ראש הכלי בסייף בחבית שלימה דהטור מיירי לדעת הרב מג"א שמתיז ראש המגופה בסייף ולא גוף החבית וא"כ אפי' אם החבית שלימה שרי להתיז ראש המגופה בסייף כיון דאין המגופה חיבור עם הכלי ואנה"נ דאי מתיז ראש החבית גם להטור אסור אם החבית שלימה וא"כ בנ"ד אי מתיז ראש הכלי בסייף אסור כיון דהכלי שלם ולדעת הרב מג"א מיירי שהמגופה היא גבוהה והפוכה על פיה ודבוקה בחבית דבכה"ג שרי להתיז ראש המגופא בסייף דלעין יפה קא מכוין. והרב מג"א פליג על מרן ב"י שכתב בתחלה דהנוסחא שבטור מותר להתיז ראש החבית היא נוסחא מתוקנת אלא שכתב שמה שחילק הטור וכתב וה"מ בצדה הוא במגופה דוקא וכו' והעלה דשפיר גרסינן ראש המגופה וה"פ מותר להתיז ראש החבית שהמגופה בו אבל הרב מג"א הבין הדברים כפשוטם דמאי דקאמר הטור י"ל מותר להתיז ראש המגופה בסייף דאמגופה ממש קאי אבל קשה לפי פירוש זה מה שהקשה מרן דאי אמגופה קאמר משמע דגוף החבית אסור להתיז וליתא דהא רשב"ג לא קאמר ראש המגופה דה"ק מביא אדם חבית יין ומתיז את ראשה ע"כ. ופירש"י שמרחיב פיה למטה ממגופתה כדקתני מתיז ראשה שפת פיה וכ"נ מדברי הרמב"ם וכמ"ש מרן וא"כ מאי שנא דנקט הטור ראש המגופה ולא ראש החבית אלא ע"כ לומר דאע"ג דגרסינן בטור ראש המגופה הכוונה בו ראש החבית שהמגופה בו כמבואר בב"י וא"כ אסור להתיז ראש הכלי בסייף כשהוא שלם וליכא לאתויי ראיה להתיר מהא דפסק מרן דין ח' חותלות של תמרים וגרוגרות אם הכסוי קשור בחבל מתיר וסותר שרשרות החבל וחותך אפי' בסכין ואפי' גופן של חותלות שכל זה דומה כמי ששובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם ע"כ, ופי' חותלות סלים של כפות תמרים הרי דאשכחן שהתירו אפי' לחתוך גוף הכלי לאכול מה שבתוכו וא"כ נימא דהתירו לשבור הכלי לאכול מה שבתוכו אף היא לא תברא דההיא כבר תרגמא רש"י שכתב חותלות כלים של כפות תמרים ועושים כמין סלים ונותנין לתוכו תמרים רעים להתבשל ע"כ. וכתב הרב מג"א וז"ל משמע דוקא הני דלאו כלים גמורים דאינן עשויין אלא שיתבשלו התמרים בתוכם אבל כלים גמורים פשיטא דאסור וכן הוא בירושלמי ע"כ. וא"ת תינח חותלות של תמרים שייך לומר טעם זה אמנם חותלות של גרוגרות מאי איכא למימר דלא שייך למימר בהו שמניחין בהם גרוגרות רעים להתבשל דהא הגרוגרות הם תאנים שנתבשלו ונתיבשו בחמה וא"כ מ"ט שרו לחתוך בסכין גוף של חותלות כבר עמד ע"ז הרב בכה"ג וכתב דבגרוגרות לא שייך טעם זה ואינו יכול לשבר החותלות שלהם וכתב דכן יש לדקדק מדברי