צדקה ומשפט חלק א לב

פליגי רש"י והתו' דלרש"י בכלי קטן בכל גוונא ליכא בו"ס כלל ואפי' עושה כלי לגמרי אבל בכלי גדול דמחזיק מ' סאה בלח הו"ל כאוהל ודמי לקרקע דשייך בם בו"ס ולהתוס' בכלי קטן ושלם ובכלי שנתפרק וצריך אומן בחזרתו שייך בנין וסתירה וכ"ש בעושה כלי לגמרי ואם הוא גדול בכל גוונא אית ביה בנין וסתירה דהא בפ' בכל מערבין כתבו דמיירי במגדל גדול דשייך ביה בנין וסתירה וכו' ועוד דבכלי קטן נמי שייך ביה בז"ס וההיא דשובר את החבית מיירי בחתיכות המדובקות וכו' ע"כ ומדכתבו ועוד משמע דלא פליגי אשינויא קמא אלא דברישא מפליגי בין גדול וקטן והדר קאמרי דבקטן נמי ושלם יש בו בנין וסתירה וא"כ בגדול בכל גוונא הוי בו בנין וסתירה ודלא כמ"ש מרן אהא דמפליג הר"ן ז"ל ורש"י בין גדול לקטן כתב דגם התו' הזכירו תירוץ זה בפ' בכל מערבין אלא שנראה שלא סמכו עליו משום ההוא דמאן דעייל שופתא וכו' דחייב משום בונה אע"ג דכלי קטן הוא וכתב דלהר"ן שסמך על תירוץ זה איכא לתירוצי דכי אמרינן אין בנין וסתירה ה"מ בכלי שנתפרק וא"צ אומן בחזרתו אבל עושה כלי מתחלתו או שנתפרק וצריך אומן בחזרתו מחייב משום בונה ע"כ ונ"ל דגם התוספות סמכו על תירוץ זה ובכמה דוכתי מפלגי בהכי וכ"נ דעת הרב בעל המפה בסי' שי"ד סעיף א' שהגיה גבי חבית שנשברה וז"ל שאינה מחזקת מ' סאה ע"כ. אלמא דבמחזקת מ' סאה בכל גוונא יש בו"ס וכ"כ במג"א דמחזקת מ' סאה הו"ל כאיהל כמ"ש הר"ן ורש"י ותוספות בעירובין ואפילו אינו בנין גמור אסור ובנין גמור שייך אף בכלי קטן דוק ותשכח עכ"ל. וזה מכוון ממש כמ"ש דבמחזקת מ' סאה אפי' אינו בנין גמור דהיינו שדבוקה בזפת שייך בה בי"ס ותמהתי דאיך לא נתעורר המ"א להקשות על מר"ן הב"י בזה. והנה בפ"ב דביצה אמרינן אין זוקפין את המנורה ביו"ט וכו' ומוקי בגמרא במנורה של חליות עסקינן דמחזי כבונה דב"ש סברי יש בנין בכלים והקשו התוס' דהא בשבת במנורה של חוליות כו"ע לא פליגי דאסור ותירצו דהתם מיירי בשתב והכא ביי"ט ולא החמירו חכמים הואיל ואין בנין בכלי' ועוד דהכא מיירי שהיא עשויה איברים איברים ומפרקי' אותם והתם מיירי כשהיא של חוליות אבל הם מחוברים ולפעמים מטים אותם ולפעמים זקפים אותם. ועיין הר"ן בפי' כירה שכתב התירוץ ביותר ביאור, והתו' בפ' כירה (דף מ"ו] כתבו תירוץ הב' דוקא וגם הר"ן התם כתב תירוץ הב' דאיכא לפלוגי בין היכא שהחליות מחוברין יחדיו להיכא דמופרקים כל א' בפני עצמו והרי"ף בפרק כירה השמיט דין מטרה של חוליות וכתב הר"ן משום דס"ל דכולה סוגיא אתיא כמ"ד יש בו"ס בכלים אבל לדידן דקי"ל אין בו"ס בכלים אף דחוליות שריא ולא קי"ל כר"י ור"ל אלא נקטינן דאין בו"ס בכלים. אבל התו' ס"ל דאפי' למ"ד אין בנין בכלים איתא להאי דינא דאסור לטלטל מנורה של חוליות או אפי' יש בה חדקי ע"כ ת"ד. וטעם התו' דאע"ג דאין בנין בכלים כלי שנתפרק וצריך אומן בחזרתו הו"ל עושה כלי לגמרי וחייב משום בונה וכ"ד הרא"ש והר"ן בפ' הבונה עי"ש. ובהכי קשיא לי טובא על הר' מג"ד בסי' רע"ט גבי מנורה שכ' ואע"ג דבסי' שי"ד אמרינן אין בו"ס בכלים שאני הכא דהוי כעושה כלי מחדש כנלע"ד עכ"ד דאמאי כתב תירוץ זה מעצמו והא כבר כתב כן הר"ן בפ' הבונה עי"ש. והנה מדברי רש"י בפ"ק דביצה דף י"ד ע"ב מוכח בהדיא דס"ל דאע"ג דאין בנין בכלים מ"מ אסור מדרבנן דכתב גבי הא דתנן ב"ש אומרים אין מסלקין את התריסין ביו"ט וב"ה מתירין אף להחזיר ואמרינן בגמ' דהתירו סופן משום תחלתן ואמר עולא ג' דברים התירו סופן משום תחלתן וחד מנייהו תרסי חנויות ופריך תנינא ומאי קמ"ל ומשני מ"ד טעמייהו דב"ה משום דאין בנין וסתירה בכלים ואפי, דבתים נמי קמ"ל התירו סופם משום תחלתם דחנוית אין דבתים לא. וכ' רש"י דאין בנין בכלים אין אסור בנין אלא בבתים והעושה כלי חייב משום מכה בפטיש אבל בנין וסתירה לא שייך בהו לאחיוביה בסילוק וחזרה הלכך ב"ה אפי' בתיבות. הבית שרי לסלק דלתותיהם מלהחזיר ואע"ג דלאו לשמחת יו"ט קמ"ל עולא דאע"ג דאין בנין וסתירה בכלים קאסרי ב"ה מדרבנן אי לאו משום תחלתה שרי צרכי רבים אבל תריסי כלי הבית לא ע"כ. הרי דאע"ג דאין בנין בכלים לא שרי לסלק דלתי כלי הבית ולהחזירם מדרבנן והתו' כתבו שם מ"ד טעמייהו דב"ה דאין בנין וסתירה בכלים דקי"ל אין בנין וסתירה כשהוא מהקדק ומפרק כי אם בעושה כלי שהוא חייב משום מכה בפטיש וכו' וקשה דהא התו' כתבו בפ' כל מערבין ובפ' כלל גדול דבעושה כלי גמור דחייב משום בונה מהא דרב דמאן דמעייל שופתא בקופינא דמרא דחייב משום בונה והיאך כתבו הכא דחייב משום מכה בפטיש ונראה התירוץ פשוט דהכא לס"ד הוא דקאמרי הכי דס"ד אמינא דב"ה לית להו בנין וסתירה כלל בכלים ולא מחייבי בעושה כלי אלא משום מכה בפטיש קמ"ל עולא דליתא אלא בעושה כלי גמור מחייב משום בונה